אמת כואבת

פרק 2

פרק 2:
-נ.מ אריקה-
כלום לא שווה את זה.
התאכזבתי מבנים כל החיים, אף פעם לא מצאתי את האחד שיתאים לי, את האחד בשבילי. לחלק הייתי מתוסבכת מדי ולחלק לא מתוסבכת מספיק, מן אמצע מזויין שתקע אותי כל החיים.
לעבוד בבייביסיטר היה אחד מהבחירות הטובות שעשיתי בחיי. קיבלת כפול מהמינימום לשעה רק על לשחק עם ילדים ולשמור עליהם, ותמיד הסתדרתי עם ילדים.
הייתי דוחפת ביום כמה שיותר בייביסיטרים לכמה שיותר שעות, הטיפים היו זורמים כשהייתי אוספת את הילדים מהבית ספר או מהגן ואפילו לוקחת אותם לחוגים, כל זה במכונית שבקושי סוחבת בעליות.
אני יודעת שזה בסיסי שאסור לבחור ילד מועדף, אבל אני לא גננת אני סך הכל בייביסיטר ומאז ומתמיד התחברתי לרייצ׳ל, אולי כי היא הייתה חמודה ואולי כי היא הייתה אחותו.
-
״יאללה רייצ׳ל משחק אחרון ולמיטה מאוחר.״ אמרתי בעייפות מרייצ׳ל שתמיד הייתה אנרגטית. ההורים שלה נסעו לחופשה זוגית וביקשו ממני לבוא מהצהריים עד הערב ובערב אח שלה יחליף אותי.
״שני משחקים.״ רייצ׳ל אמרה בעקשנות וידעתי שזה יוביל לויכוח.
״לא ולא משחק אחד.״ עניתי לה בקול טיפה ילדותי שתמיד שיכנע את כל הילדים אבל היא הייתה מיוחדת אז אותה כלום לא שיכנע.
״אבל אריקה אני אפילו לא עייפה בכלל.״ היא אמרה ושילבה את ידיה בכעס. הטעויות בשפה שלה גרמו לי לחייך מהחמידות.
״את מבזבזת את הזמן ובסוף לא נספיק לשחק אפילו משחק אחד.״ אמרתי לרייצ׳ל שהשתכנעה מזה והלכה להביא משחק מהחדר משחקים שלה.
כשסיימנו את במשחק רייצ׳ל כבר הייתה גמורה מעייפות, הלכתי איתה למיטה וכיסיתי אותה בשמיכה, פותחת את הסיפור ומתחילה להקריא לה סיפורים מומצאים על נסיכות תוך כדי שאני מלטפת את שיערה, וכרגיל לא עברו חמש דקות עד שנרדמה, אך פעם לא הייתי בטוחה אם זה כי היא השתעממה מהסיפור או סתם התעייפה מכל היום העמוס.
התהלכתי בסלון וסידרתי את כל המשחקים של רייצ׳ל שעוד היו זרוקים על הרצפה, היא תמיד הייתה מבולגנת ואני תמיד סידרתי אחריה. שטפתי כלים , בדקתי את רייצ׳ל כמה פעמים והתיישבתי על הספה בעייפות, מחכה שאחיה יבוא כבר להחליף אותי.
-
את השעה המדוייקת שבה הוא נכנס לבית אני לא זוכרת, העייפות גברה עליי ונרדמתי. אני רק יודעת שזה היה לפנות בוקר, כי כשיצאתי השמש כבר החלה לבצבץ.
-

טריקת דלת הקפיצה אותי משנתי, גבי כאב משינה בישיבה על ספה יוקרתית שמעולם לא הייתה לי נוחה וראשי הורם לעיניים סקרניות שסרקו אותי.
הגבר שעמד מולי היה חתיך אמיתי, השיער החום בשילוב העיניים הכהות עם נגיעות בהירות נתנו לו מראה שטותניקי ומעט נערי אבל הזיפים שהספיקו טיפה לצמוח וגופו שהיה יותר מדי שרירי לתיכוניסט הדגיש שאני מדברת עם מישהו בסביבות סוף שנות העשרים של חייו.
״אתה אח של רייצ׳ל?״ שאלתי לאחר שהבנתי שבהיתי בו יותר מדי זמן. התרוממתי לעמידה בזמן שהוא עבר על גופי והנהן, ממעיט במילים.
התחלתי להתקדם לחדר של רייצ׳ל ובדקתי שהיא עדיין שינה בשלווה ושאריות הדלת של אחיה לא העירה אותה.
״קיבלתי מההורים שלך את הרושם שתגיע מוקדם יותר ולא באמצע הלילה.״ אמרתי במעט כעס, לא תכננתי להעביר את כל הערב ואת רוב הלילה שלי בבייביסיטר.
״היה לי מקרה שלא סובל דיחוי.״ הוא אמר בקצרה בקול עמוק גברי ומעט צרוד שהעיד על זה שהוא מעשן.
התקדמתי לכיוון הדלת, עוברת לידו ומריחה את ריח האלכוהול והזיעה שנודפים ממנו, ואם יכלתי לדייק, ויכלתי, ריח הסקס שיצא מגופו היה כל כך חזק שיכלתי לבד להבין מה הוא עשה כל הלילה, ״כן אני בטוחה בזה.״ אמרתי ויצאתי מהבית.
-
מקווה שאהבתם, אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אבהיר שהחלקים המופרדים בקו מסמנים כמו מעבר בין ההווה לעבר, כמעט כל פרק מתחיל במחשבות שלה על הווה ומשולב עם קו הפרדה למה שהיה בעבר.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️