אמת כואבת

פרק 13

פרק 13:
-נ.מ אריקה-
יצאתי מתחנת המשטרה עם אותה תחושה רעה שחלפה בי, לא הייתי טיפשה וראיתי מספיק סרטי חקירה בחיים, אז אומנם לא היה לי השוטר הטוב והשוטר הרע, אבל ידעתי שזה שאין מישהו שיאמת את האליבי שלי אני יכולה בקלות להפוך מנותחת עדות לחשודה, ולא רציתי שזה יקרה, במיוחד מהעובדה הפשוטה שבבירור לא הייתי זו שרצחה את ריידן.
הלוקר אמר שבקרוב שיגלו עוד דברים הם כנראה יזמינו אותי לחקירה נוספת, משפחתו של ריידן שישבה שם בתקווה לקבל בשורות מהשוטרים קמה כשעברתי לידם, רייצ׳ל רצה אליי וחיבקה אותי ארוכות כשדמעות יורדות מעיניה, ״אמא ואבא אומרים שריידן עלה לשמיים והוא לא יחזור יותר.״ היא אמרה בבכי והתכופפתי לגובה שלה, היא חיבקה את צווארי עם ידיה הקטנות ואני הרמתי אותה נותנת לה להרטיב את כתפי בדמעות, ״אני רוצה שריידן יחזור אריקה, אני אוהבת אותו, תגידי לו לחזור הוא יקשיב לך הוא אוהב אותך.״ היא אמרה בבכי מתייפח שקרע את ליבי ומילא את עיניי בדמעות.
אבא של ריידן התקדם לעברנו ולקח את רייצ׳ל מידיי במבט מצטער ואמו חיבקה אותי בחמימות, ״ימצאו מי עשה את זה אני בטוחה.״ אמרתי לה באוזן תוך כדי החיבוק כד שנייה חפני זה ראיתי את עיניה האדומות והנפוחות.
״אנחנו לא נקבל משהו אחר חוץ מתשובות, גם אם זה יקח שנים תהיי בטוחה בזה.״ היא אמרה בקול עצוב, קיוויתי שלעולם לא אבין את הכאב שלה , כאב של אמא שאיבדה את בנה, את הבן אדם שגדל בתוכה במשך תשעה חודשים, ושעד שגדל היה תלוי בה, למרות שהקשר של ריידן עם הורי לא היה טוב הוא תמיד העריך אותם על מה שעשו בשבילו.
התנתקנו מהחיבוק, נדרתי לראשה של רייצ׳ל שעדיין בכתה בזרועות אביה ולו הנהנתי בריחוק, מעולם לא דיברתי איתו יותר מדי, היה בו משהו קר וכשגיליתי מה עשה לריידן הריחוק כלפיו גבר.
הנסיעה לבית בקיה פיקנטו הלבנה שלי הייתה ארוכה והרגישה כאילו היא לא עומדת להיגמר בקרוב, אולי מהמועקה שהתפשטה בי, אולי מהכאב לב הפיזי שהרגשתי ואולי מזה שלא הספקתי לישון כיו שתכננתי רק לפני כמה שעות, כשריידן עוד היה בחיים.
כשהגעתי לבית קרסתי על המיטה, מתעלמת מהטלפון שהיה מוצף בהודעות מהעבודה, בדרך לתחנת משטרה כבר הודעת יש לא אגיע ופירטתי רק למנהל את הסיבה, כנראה שהוא כבר הספיק להפיץ אותה בקרב העובדים שרובם הפכו לחברים טובים שלי והתעניינו בהרגשתי. הידיעה העצובה לאט לאט חילחלה לתוכי, בגלל הרצח ריידן לא יבוא לקבורה בקרוב, וההיפרדות האחרונה שלי ממנו עוד תיקח זמן, ואולי זה מה שכאב לי הכי הרבה, שאפילו היכולת להיפרד כמו שצריך לא מתאפשרת לי כרגע, והיא לא תתאפשר עד שהרוצח לא ימצא.
וכך נרדמתי, עם כאב על פרידה שלא תקרה בקרוב, עם מחשבות על אדם שלא אראה יותר מעולם, עם חששות מהחקירה המשטרתית ומה שיעלה ממנה, ולמי יש את המניע לרצוח את הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם?.
-
התגעגעתי ללעלות פרקים.
אני חודש לפני גיוס ומנסה לנצל את הזמן שלי במלואו אז קצת שכחתי מלעלות פרקים😅.
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️.