תאומות דומות שונות

שיחזורים מאמש

השעה הייתה כמעט שתיים וחצי בלילה. איימי, שחזרה מהמסיבה, הגיעה לביתה והתגנבה למיטתה בתקווה לא להעיר אף אחד.

למחרת בבוקר, כשאיימי רק פקחה את עינייה, היא הבחינה בג'יין יושבת על מיטתה עם פנים זעופות. "איפה היית אתמול בלילה?" שאלה אותה בלי ללכת סחור וסחור.

"במסיבה עם חברים" ענתה איימי באדישות.

"ומי נתן לך אישור לצאת?" שאלה ג'יין באיפוק.

"ממתי אני צריכה לקבל אישור רשמי?! אף פעם לא הפריע לך שאני יוצאת לבלות. וגם השארתי לך הודעה." אמרה לה ולבשה את חולצת בית הספר.

"החוקים בבית הזה השתנו איימי. החלטתי שזה לא מתאים שילדה בגיל כל כך צעיר תלך למסיבות באמצע הלילה. מולי היה בבית ולא הרשה לך ללכת ואת פשוט זלזלת בו ודחפת אותו. ממתי את מתנהגת בחוסר כבוד שכזה?!"

"הוא לא אבא שלי, הוא לא יכול להחליט עליי! אין לו סמכות לומר לי מה לעשות והוא לא יכול לחלק לי עונשים סתם ככה".

"אבל אני יכולה ,, אמרה ג'יין ,, את מרותקת לשבועיים. רק בית ספר, בלי יציאות ובלי בילויים. ואם את תתנהגי אל מולי עוד פעם אחת בצורה הזאת, אני אחשוב על עונש יותר גדול. אולי מולי צודק ובאמת הייתי איתך רכה מידי כל הזמן הזה.."

איימי התעייפה מלענות לה. היא לקחה את התיק ויצאה בזעם מהבית. היא הגיעה לבית ספר רטובה מדמעות על אף שניסתה לעצור אותן בכל דרך אפשרית.

"איימי! בכית? מה קרה??" שאלה נילי בדאגה כשפגשה את פנייה במסדרון.

"סיפור ארוך" ניגבה איימי את אפה.

"זה לא מה שימנע ממני לשמוע אותו. ספרי לי עכשיו! מה יש?" שאלה נילי בחמלה רבה.

"אוף.. ,, יבבה איימי ,, בא לי לברוח מהבית!" נילי הביטה בה בעצב וחיבקה אותה "בואי נלך לפינה שקטה יותר" הוסיפה.

הן התיישבו על ספסל מוצל בגינת בית הספר ואיימי החלה לשפוך את שעל ליבה. "זוכרת שסיפרת לי שאנחנו אחיות, שאלת אותי איך נחזיר את ההורים שלנו להיות יחד ועניתי לך שטוב לי לחיות ככה, כשזה רק אני ואמא שלי?" נילי הנהנה, היא זכרה את היום הזה טוב מאוד. "אז כמה ימים אחרי שדיברנו, גיליתי שלג'יין היה בן זוג במשך שלושה חודשים שקוראים לו מולי והיא הסתירה אותו ממני.. ממש יומיים אחר כך הם החליטו שמולי יעבור אלינו כי הוא נפצע בכתף והיא לא רצתה שהוא יגור לבד. היא שאלה אותי יום אחרי שגיליתי מה דעתי שהוא יעבור לגור איתנו. עניתי, כמו כל בת טובה שאם הוא עושה אותה מאושרת אז אני מסכימה. וזו הייתה טעות חיי! המולי הזה הוא פשוט בן אדם רע! הוא עובד בצבא ומתייחס אליי כאילו שאני חיילת שלו. הוא גם משפיע על אמא לרעה. היא פשוט שפוטה שלו. היא מהנהנת לכל מה שהוא אומר בגלל שהיא כל כך מאוהבת בו. הוא אוסר עליי לסגור את הדלת בחדר, לבלות עם חברים בשעות מאוחרות או ללכת למסיבות שכל הנערים בגילי הולכים אליהם. עכשיו לדוגמה אני בריתוק על המסיבה שהלכנו אלייה אתמול. אני? בריתוק? אף פעם לא חיברתי את שתי המילים האלו במשפט. זה הכל בגלל מולי והכי גרוע שאמא מצדדת בו! היא מעדיפה לצדד באיזה גבר דפוק שהיא מכירה פחות מחצי שנה מאשר בבת שלה."

"וואו איימי זה נורא! איך לא ידעתי מזה עד עכשיו?" אמרה נילי בצער.

"אני יודעת, הייתי צריכה לשתף אותך על כל העניין הרבה קודם. אבל פשוט לא מצאתי את הרגע הנכון. וגם בכנות לא ידעתי איך את תגיבי לכל העניין שלג'יין יש מישהו חדש." אמרה איימי במבוכה.

"זה לא משנה איך הייתי מגיבה לזה בהתחלה, את יודעת שאני שם בשבילך לכל דבר שתצטרכי"

"יש לך רעיון איך להיפטר מהחמור הזה במקרה?" שאלה איימי בחצי חיוך.

"אני אחשוב על משהו, תסמכי עליי." אמרה נילי וחיבקה את אחותה.

"נילי, תגידי מה היה אתמול עם מייקל? היית שיכורה מדי בשביל לדבר על זה"

"מה היה עם מייקל??" שאלה נילי באי הבנה

"את באמת לא זוכרת?" שאלה איימי מופתעת

"הדבר האחרון שאני זוכרת מאתמול הוא שהגעתי למסיבה, אני לא זוכרת מה קרה שם. האלכוהול השפיע עליי הרבה יותר גרוע ממה שחשבתי."

"נילי,, תפסה אותה איימי בשתי ידיה ,, את ומייקל התנשקתם אתמול"

"אני מייקל מה?!" שאלה נילי, שניסתה להבין אם שמעה נכון

"התנשקתם" הנהנה איימי בעדינות.

" אני לא מאמינה,, תפסה נילי בראשה ,,זה לא קורה לי! מי ראה אותנו מתנשקים חוץ ממך?"

"רק חברה שלו, הידיד הכי טוב של חברה שלו שדאג להרביץ למייקל מיד אחרי הנשיקה, וכל האורחים שהיו במסיבה.."

"פאק,, אמרה נילי שהרגישה במן חלום בלהות שכזה ,, מה קרה אחר כך? איך הגעתי הביתה והתעוררתי במיטה?"

"מייקל פשוט אמר לכולם ללכת מיד אחרי שהוא חטף אגרוף מצוק- ידיד של קארין. ואז אני ורן דאגנו להחזיר אותך הביתה ולכסות אותך בשמיכה."

"אוף זה היה כל כך מיותר! למה השתכרתי ולמה לעזאזל מייקל היה חייב לנשק אותי דווקא אתמול?!"

"לגבי זה שהשתכרת, אמרת לי שאת רוצה לנסות משהו חדש כי אף פעם לא שתית לפני, אני אמרתי לך שזה מיותר אבל התעקשת ולא הקשבת לי. התלהבת ולא הרגשת את ההשפעה של זה אז לקחת כמה שוטים ברצף עד שזה השפיע עלייך יותר מדי. זה השפיע עלייך כל כך שפשוט באת, התחלת להימרח על מייקל ותקפת אותו בנשיקה. הוא לא יזם את הנשיקה וניסה לעצור אותך, אני לא ראיתי את זה קורה עד הרגע שצוק החטיף לו מכות. אני ממש מצטערת שלא שמתי לב, יכולתי לעצור את זה קודם."

"זה בסדר, אין לך על מה להצטער. אני יצאתי מטומטמת, אני פשוט אלמד להבא לא לשתות כל כך הרבה. אני חושבת שאני אלך לדבר עם מייקל. רוצה לבוא איתי לכיתה לחפש אותו?" אמרה נילי בקול סלחני, איימי הנהנה. כשהגיעו לפתח הכיתה נשמע צלצול בית הספר וקטע את עיסוקן..