שניהם ישבו במשרד והביטו אחד בשנייה חלפו כמה רגעים שקטים ומביכים במיוחד עד שהמנהל החל לדבר "אז נילי, מדוע את רוצה להתקבל דווקא לבית ספר דקלים?"
"כי אתם בית ספר שמתייחס לאומניות,, אמרה נילי ולקחה נשימה עמוקה ,, ציור ופיסול זה כל החיים שלי, עט ומכחול הם האוויר לנשימה שלי. אני יודעת שבאתי בהתראה קצת מאוחרת. העניין הוא, שמאז כיתה ו' למדתי בחינוך ביתי. לקראת הבגרויות, החלטתי שכדאי לי להירשם לבית הספר. אבי רצה שאלמד בבית הספר הרגיל בשכונה. הוא רשם אותי בתחילת החופש הגדול, הרגשתי שזה לא נכון בשבילי. הרי, אני אהיה בתיכון רק פעם אחת בחיים. אם אני אלך למקום שלא מתאים לי, אני אבזבז 3 שנים שלמות מהחיים שלי! רק בימים האחרונים הבנתי שאני חייבת להיות במסגרת שעוסקת באומנויות. כדי שאוכל להיות חופשיה, להיות מי שאני ולעסוק במה שאני אוהבת." נילי סיימה את דבריה ולגמה בנימוס מכוס המים שנתן לה המנהל בדרך למשרד.
" למה עברת ללמוד במסגרת חינוך ביתי כשסיימת את בית הספר היסודי?" שאל חנוך בסקרנות.
"מכיתה א' עד כיתה ו' . התקשיתי מאוד להתרכז בשיעורים. הדבר היחיד שעזר לי היה לצייר בזמן שיעור. כשהמורים לא שמו לב, ציירתי, ובו זמנית הקשבתי והבנתי הכל אך לרוב, המורים תפסו אותי מציירת, ובכל פעם שמורה ראה אותי מציירת הוא הוציא אותי מהשיעור או נתן לי עונש משפיל. אני זוכרת איך הילדים היו צוחקים עליי ומציקים לי בגלל זה. כל יום הייתי חוזרת עם דמעות בעיניים. בסופו של דבר החלטתי שנמאס לי ממסגרת בית ספרית ועברתי ללמידה בחינוך ביתי." נילי שתקה, חשבה ואז שאלה "המנהל, כאן יש אפשרות לצייר בזמן שיעור נכון?"
"כן, אנחנו נתן לתלמיד לצייר בשיעור , בתנאי שנראה שזה באמת עוזר לו ולא מסיח את דעתו" ענה חנוך בחיוב "הבאת לכאן ציורים שאוכל לראות?" הוא שאל
נילי הניחה על שולחן המנהל את הציורים שציירה. המנהל הביט בהם בחיוך, ואמר "טוב, הבנתי הכל. נילי, את בהחלט ילדה מיוחדת וציירת מוכשרת. אשמח שתלמדי כאן בבית ספרי את תהיי תוספת נהדרת לשכבה י' הנפלאה."
"באמת??" שאלה נילי בהתרגשות. "אז רשמית התקבלתי? כל מה שנותר הוא לבוא עם תיק בראשון לספטמבר?"
המנהל הנהן, הוא נתן לה את כל הדפים והטפסים שהיא הייתה צריכה למלא. היא לקחה את הדפים והלכה בגאווה לבית הקטן והנעים שלה.
******
נילי נכנסה אל הבית וראתה את גברת פלדמן קוראת בעיתון. "היי" היא אמרה בעדינות מבעד לפתח הדלת ."נילי! נו? ספרי לי איך היה!" גברת פלדמן שאלה בהתלהבות.
" האוטובוס התעכב ביותר מחצי שעה והמנהל ממש כעס עליי." פתחה נילי ומיד ירד לגברת פלדמן החיוך מפניה. "התחננתי בפניו שיתן לי עוד הזדמנות, הסברתי לו שזו לא אשמתי לבסוף הוא הקשיב והכניס אותי למשרד שלו. הוא שאל אותי למה אני רוצה להתקבל דווקא לבית הספר הזה ולא סיפרתי לו כמובן על איימי ועל מכונת הזמן, שזוהי הסיבה האמיתית שאני רוצה להתקבל. אבל לא שיקרתי, סיפרתי שאני מחפשת בית ספר שייתן לי להיות יותר חופשיה ולצייר בשיעורים ושהייתי בחינוך ביתי מכיתה ו כי היה לי קשה במסגרת הבית ספרית."
CZYTASZ
תאומות דומות שונות
Romansנילי הלפר, ציירת מוכשרת ונערה סקרנית ואמיצה יוצאת לחקור ולאחד את משפחתה, ברגע שהבינה שהיא חיה בשקר במהלך כל חייה. בדרך היא מוצאת חברים, אהבה אבל שום דבר ולא הולך לה בקלות! מי יודע, אולי היא תמצא גם אושר?
