תאומות דומות שונות

איך הכל התחיל..

השנה היא 2030 בחוץ מזג אוויר גשום וקר שלא אופייני לאביב- רוחות נושבות עצים מתקפלים, ברקים ורעמים.

ובדיוק באותו היום סיים מר הלפר את המצאת המאה שתשנה את העולם- מכונת זמן.

קריאות שמחה והידד נשמעו מהמעבדה הסמוכה לבית הקט. נילי הלכה למעבדה לבדוק מה פשר השמחה. "אבא מה קרה?" שאלה נילי שרצתה לקחת חלק בשמחה. "סימתי לבנות את המכונה, היא עובדת עכשיו, אבא שלך בנה את המצאת המאה זה מה שקרה!" ענה ביל הלפר בהתרגשות.

"אתה מתכוון למכור את המכונה? אנחנו עומדים להיות עשירים?" אביה הנהן בחיוב ושניהם התחבקו חזק והיו כל כך שמחים. "זה יקח חודש או חודשיים יש חברה שרוצה להשקיע במכונה המון המון כסף, בתנאי שהמכונה תהיה רשומה על שמם ולא ידעו שאני בניתי את המכונה. אבל זה לא מפריע לי שלא יהיו לי זכויות יוצרים על המכונה, אם ידעו שאני בניתי אותה זה יכול להביא רק צרות וגנבים. 

כשנקבל את הכסף, נעזוב את הבית הקטן והשכור שלנו ונקנה בית גדול, יפה ורב קומות, יהיה בו מקום לכל החלומות שלנו" ענה ביל במבט נוצץ. "בוא נחגוג את זה, אני אלך להביא שתיה וכיבוד מהמטבח" אמרה נילי. "לא, אין צורך, חכי כאן, אני אביא לנו את הכיבוד" אמר ביל ויצא מהמעבדה לכיוון הבית.

****

נילי הסתכלה על המכונה, מלאת גאווה באביה. המכונה הייתה גדולה, ויפה עם לחצנים צבעוניים וזוהרים כל כך. אבל היא לא ידעה בכלל איך מפעילים אותה ומתנהגים איתה. 

נילי כמעט ולא הבינה כלום במדע, בשונה מאבא שהיה מדען. למען האמת, נילי אף פעם לא התעניינה במדע, לפעמים בשיעורי מדעים היא הייתה נרדמת על השולחן. או שהיא ציירה, מאז ומתמיד נילי אהבה לצייר ולפסל, היא הייתה מאוד מוכשרת בזה. כל כך מוכשרת, שרצו לצרף אותה לבית הספר המתקדם לאומניות! אבל היא 'עדיפה ללמוד בביתה, עם אביה כמו שלמדה מאז כיתה ו... 

 חדרה היה מלא ביצירותיה עד שלא היה בו מקום לשום דבר אחר.  אבל עכשיו, כשהיא עומדת לגור בבית גדול, יהיה לה סטודיו משלה, שמתאים בדיוק לנערה בת 15. היא נוהגת ללבוש אוברול ג'ינס ולאסוף את שיערה המתולתל השחור לקוקו, כדי שהצבעים לא יצבעו את השיער.

 תמיד אמרו שהמראה הזה, עם האוברול, הקוקו והצבעים על הבגדים, החמיא לה, הוא פשוט התאים לה כל .כך! כשנילי ציירה היא תמיד נראתה קורנת ויפיפייה

*****

צבעים תמיד הפנטו אותה ומשכו אותה. היא לעולם לא ציירה בפחות משלושה צבעים דומיננטים. 

אולי זאת סיבה שהיא נשבתה לקסם הצבעוניות של הלחצנים על המכונה. היו שם לחצנים בכל מיני צבעים: אדום, סגול, כחול, ירוק, כתום ורוד, לבן, שחור.

נילי לא יכלה להתאפק והחלה ללחוץ עליהם באופן אקראי לגמרי. תחילה לחצה על הכפתור הסגול, אחר כך על הירוק ואז על הכתום, על הכחול ושוב על הלחצן הסגול... ולבסוף לחצה על הכפתור האדום . דלת לבנה .מתכתית נפתחה. מסתבר שזה היה גם קוד הכניסה למכונת הזמן. 

ומכאן שלנו הסיפור רק מתחיל...