נק מבט ניקולס:
" אני אמרתי שיש לך שבוע לסדר את הכסף." אמרתי ברוגע "אני..נכון אבל.." הוא גימגם "אבל אבל מה?" שאלתי "אני מצטער אדוני אני לא יכולתי " הוא אמר " אתה יודע שאיתי לא מתעסקים . אני לא צריך לצעוק כדי להבהיר לך את זה נכון?" שאלתי "נ...כון" אמר "אז איפה לעזאזל הכסף שלי?!" צעקתי ודפקתי את ידי על השולחן הוא נבהל .
קמתי מהשולחן והלכתי לכיוונו הוא גם קם מהכיסא "אד.." קטעתי אותו בזה שתפסתי את צווארון חולצתו והצמדתי אותו לקיר הוצאתי את אקדחי מהכיס והצמדתי לצד ראשו "אתה חושב שיש לי זמן לשטויות שלך?!!?" אמרתי "א..דו..ני אני בחיים לא ראיתי אותך ככה מה ק..רה..לך?" הוא שאל הצמדתי יותר חזק את אקדחי והוא נשף מפחד "אל תסיט את הנושא עכשיו לעזאזל!!" אמרתי.
"קאפו .. ישלי אישה.. יל..דים אני צריך לפר.." "היית צריך לחשוב על זה לפני " אמרתי "אני..אני.. אני אשיג את הכסף עוד שבוע תן לי עוד זמן.." הוא התחנן .נמאס לי לשמוע את התחננות המזוינת הזאת! "אתה לקחת חומר יקר.. מה אתה חושב? שאני קוטף את זה מהעצים?אה?!" אמרתי "בוס" הסתובבתי לאחורה "חכה בחוץ" אדוארד הנהן ויצא . שיחררתי את ידיי מחולצתו והסתכלתי לעיניו " יש לך יום אחד להשיג את הכסף הזה , יום אחד ! מחר ב8 אני רוצה לראות את כול הכסף אצלי אחרת אתה והמשפחה המזוינת שלך מתים אחד אחרי השני , זה מובן?!" הוא הסתכל עליי כולו מזיע מפחד ואני פאקניג אוהב את זה.
"אני לא שמעתי , אני מובן?!?" "כ..ן..כן אדוני" אמר "אני לא מבין איך אתה עדיין פה?" הוא יצא בריצה לעבר הדלת.
אדוארד נכנס כמה דקות לאחר שהבן זונה יצא.
"נו? מצאתם משהו?" שאלתי "אדוני.. אנחנו.." "שאלתי אם מצאתם משהו מה הבעיה לענות על שאלה פשוטה!" אמרתי "לא ." העפתי את כול הדברים שהיו לי על השולחן . אני מרגיש שאני מתחרפן חודשיים היא לא פה ואפילו הבחורים שלי לא יכולים למצוא אותה! אני חייב לחשוב על תוכנית אחרת . אין ברירה צריך עוד כוחות אני חייב לדבר עם אבא שלה .
"אז אני רואה שבסוף אתה כן צריך את עזרתי" אמר מתיאו "מתיאו" אני נוהם "טוב, יש לי חוט מידע קטן, אבל משמעותי ". אמר "אולי תספר כבר?" אמרתי חסר סבלנות "תירגע, תירגע . הגיע אליי מידע שהיא טסה לקנדה . שלחתי לשם את הצוות שלי אבל הם לא מצאו אותה שם , חודש חיפשנו אבל כאילו האדמה בלעה אותה ". אמר "קנדה... אוקיי אחזור אלייך מאוחר יותר עם התוכנית שלי אבל אצטרך תגבור מהצד שלך ".אמרתי
אני יושב במשרדי שאני מנהל כמה שיחות טלפון אני רוצה לטוס מחר על הבוקר לקנדה ולגמור עם השטות הזאת . אני אמצא אותך היילי את לא תברחי ממני כול כך מהר
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נק מבט היילי:
עברו כבר חודשיים . ולפני חודש בידיוק שלחתי מועמדות לאוניברסיטה פה בקנדה שממש מצאה חן בעיניי ואתמול בערב הם שלחו לי שהתקבלתי! אז אני צריכה להגיד ביי ביי למלון ולעבור לגור במעונות .
מעניין איזו שותפה הולכת להיות לי , אני מתחילה תואר ראשון ברופאה .אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אני יושבת במיטתי ולידי נמצא הקרטון הריק שמצאתי ליד המלון ואני מכניסה לשם את כול הדברים שלי . נכון אין לי הרבה דברים אבל בזמן האחרון השתגעתי עם הקניות וקניתי מלא דברים חדשים ואביזרים לחדר שלי במלון אז הייתי צריכה משהו קצת יותר גדול מהתיק השחור שלי .
סיימתי לארוז את הכול התקשרתי והזמנתי מונית והוא אמר לי שעוד 5 דקות הוא מגיע בנתיים החלפתי את הפגימה הכנסתי אותה לתיק ושמתי את הבגדים שבחרתי לי. ישבתי במיטה וניסיתי לעקל את זה שאני הולכת להגשים את החלום שלי . אבל אני חייבת להתחיל לעבוד, לא מעט כסף התבזבז לי. נשאר לי לא מעט אבל עדיף שאני אעבוד בשעות שנוחות לי כדי שלא אבזבז את הכסף שנותר לי רק על תשלום חודשים על האוניברסיטה ותאמינו לי שזה מאוד יקר.
ירדתי למטה והמונית הייתה שם הכנסתי לבג'ז את הקרטון ואת התיק השחור שלי.
אני מול האוניברסיטה על גבי התיק ועל ידי הקרטון אני מסתכלת למעלה ואני מהופנטת מהאוניברסיטה הזאת . אני רואה סטודנטים נכנסים ויוצאים , אני לא מאמינה שאני אחת מהם .
אני מתקדמת לעבר הכניסה של המעונות הנמצאים ליד האוניברסיטה והקרטון האמת קצת כבד לי אני מרגישה עייפות מכיוון שלא ישנתי בלילה מרוב התרגשות .
בכניסה למעונות ראיתי דלת שהיה כתוב שם מזכירות התקדמתי לשם דפקתי על הדלת ושמעתי שאמרו לי להיכנס . דיברתי עם המזכירה והיא אמרה לי שאני חדר 233 קומה שנייה ודיברה איתי גם על עיניי תשלום אז כבר שילמתי לה מקדמה של חודשיים . היא הייתה קצת בהלם מכול הכסף שיש לי אבל תירצתי לה סיפור על זה שחסכתי במשך כול הקיץ . יצאתי מהמזכירות והתקדמתי לעבר המעלית , אני הולכת במסדרון תוך כדי שהקרטון בידי ואני מרגישה עייפות בא לי להתקלח וללכת לישון אבל קודם אני צריכה למצוא את החדר המעצבן שלי .
הורדתי את הקרטון לרצפה ונשפתי אוויר אני באמת עייפה . הודדתי את עצמי שעוד שנייה אני מגיעה לחדר הרמתי את הקרטון ופתאום נפלתי לאחורה עם הקרטון .
"מה.." הסתכלתי למעלה וראיתי גבר בטח הוא סטודנט מסתכל עליי "תגידי את לא רואה לאן את הולכת?" הוא הלך לכיוון הטלפון שלו שנפל "אני לא רואה לאן אני הולכת? מדבר זה שהולך בטלפון ולא שם לב לעולם . הלו אנשים הולכים פה ." קמתי הרמתי את הקרטון והלכתי משם "אה..רגע חכי אני מצטער המצב רוח שלי היום לא משהו . סליחה" הוא אמר הסתובבתי לעברו "זה בסדר רק בפעם הבאה אל תתעסק בטלפון באמצע הליכה " אמרתי הסתובבתי כדי ללכת לחדרי.
"רגע אבל לא אמרת לי איך קוראים לך" אמר "היילי" אמרתי "תומר" אמר וחייך הוא התקדם ורצה ללחוץ את ידי ואז הזיז אותה כשראה שאני לא יכולה בגלל הקרטון. הוא לקח את הקרטון שלי ואמר "תני לי לתקן על העוגמת נפש שגרמתי לך ממקודם" אמר ."לא..לא זה בס" "אני מתעקש". נכנעתי לו גם בגלל העייפות .
אשמח שתגיבו את דעתכם ותלחצו על ההצבעה
היום הפרק ארוך במיוחד .
רוצים פרקים באורך כזה?💞
אז נגיע ל800 צפיות ו80 הצבעות?
YOU ARE READING
Play with my heart .
Romance•סיפור לא גמור •כול הזכויות שמורות לי . ~~~~~~~~~~~~~~~ הוא ראש מאפיה של שיקגו , כשאתה נכנס לטריטוריה שלו אתה לא יודע למה לצפות, הוא אכזרי חסר רגשות לא אכפת לו משום דבר ושום דבר לא מעניין אותו . טעות אחת ואתה מת . כולם מפחדים ממנו , השמועות שרצות סב...
