כן, אז היי✨
פרק וזה🤧✌🏼
יש מצב שהחלקים הבאים יעלו מאוחר יותר, אבל הם יגיעו😅
אז... תהנו?
**
פרנק האכיל את הייזל בחתיכות של פיצה, בעוד היא יושבת מולו ובוהה בו, נוגסת לאיטה את האוכל שהוא מוביל לפיה.
"דביקים," הפטיר ליאו והחליק אל המושב שלצידם.
"מי שמדבר," גיחכה קליפסו והתיישבה לידו.
"אני לא כזה דביק!" הוא מצביע על פרנק והייזל ששותים יחד משקה-סגול-לא-מזוהה מתוך כוס גבוהה, בקשים ורודים וצהובים.
"מזעזע, ליטרלי מזעזע," ליאו שפך מלא קטשופ, ברביקיו וחרדל (כן, ביחד) על הנקניקיה שבצלחתו והשתדל להתעלם מהזוג.
"אידיוט, ליטרלי אידיוט," קליפסו משכה אותו לנשיקה.
הוא נאנח וכשהיא ניסתה להתנתק הוא נישק אותה שוב, לא נותן לה להתרחק.
"ואתה... עוד... אומר... שהם...דביקים..." התנשמה קליפסו בנשימות קטועות שהתגברו כשהוא התקרב אליה עוד בחיוך...
"היי," ג'ייסון ופייפר התיישבו לידם, מחזיקים ידיים וחייכו. ליאו התרחק מקלי מיד, נבוך ואדום. פרנק והייזל היו עסוקים מדי זה בזה מכדי לשים לב למה שקורה סביבם.
פייפר קרצה לקליפסו, "אנחנו מפריעים למשהו?".
"למה שתפריעו?" קליפסו העבירה מבט לצלחת כאילו היא נורא מעניינת כדי להסתיר את הסומק שלה.
"בחייך, קלי, אתם כבר שנים ביחד, לא גמרנו עם ההסמקות המיותרות לחלוטין האלו?" פייפר נאנחה ואכלה סלט חסה באלגנטיות.
"שנים, בטח," גלגלה קליפסו עיניים, "מדדי הזמן שלך...".
פרנק והייזל התנשקו מעל השולחן, והיושבים הסבו מבט בחיוך. אחרי דקה או שתיים לליאו נמאס.
"אתם מסוגלים להפסיק להתנשק לכם ולתת לי ארוחת ערב בלי זוג דביק מול עיניי? יש לי מספיק את פרסי ואנבת'!".
הם.. סוג של התעלמו ממנו. וג'ייסון ופייפר נעצו בליאו מבט חודר.
"מה?" הוא שאל בהבעה תמימה.
"אידיוט," קליפסו סיננה וגלגלה עיניים.
"שלא תעז לגעת בבשר הזה," פייפר בזמן זה העבירה לג'ייסון הרצאה, "החיות האלו פעם התרוצצו מסביב, חיו, נשמו...".
"ועכשיו הם יעזרו לי לחיות," טען ג'ייסון בהגיון רב, כמובן.
"ג'ייסון, אתה תריח כמו סטייק במשך יומיים! אני לא אוכל לנשק אותך ככה!" פייפר התלוננה.
"טוב, אם את מציגה את זה ככה..." נאנח ג'ייסון, "אני מניח ש..." הוא דחף לפה חסה.
"נהדר," חייכה פייפר, שמחה בניצחונה, כרגיל.
השיחות שטפו (למרות המתח שדבק בכולם), הדביקות של פרנק והייזל עברה אפילו את גבולות אפרודיטה והם אכלו עד שובע (ג'ייסון כמעט נחנק מהחסה, אבל למי אכפת).
ואז... הגיע הזמן.
שולחנות האוכל התמלאו בכלי נשק, שריונות ומגנים.
החניכים התפצלו לקבוצות (לא לפי ביתנים יותר, כל אחד בוחר את קבוצתו. זאת המדיניות החדשה שכירון קבע. כדי לעורר מעורבות חברתית וקשרים. לפחות ככה הוא אומר)
"חניכים יקרים, אני שמח לבשר לכם, שהגיע הרגע... לתפוס את הדגל!" כירון קרא וכולם הריעו.
"קדימה," אמר ליאו בחיוך, "ונקווה שנשרוד".
***
YOU ARE READING
חיים או מוות-פאנפיק פרסבת'
Fanfiction**** "פרסי?". "אני.. את... את רוצה לטייל איתי רגע?" הוא מלמל לבסוף, סמוק כולו. היא הביטה בו, המומה לרגע ואז הנהנה. היא נכנסה לביתן שלה לרגעים ספורים שנדמו כנצח. היא חזרה והוא שילב יד בידה. הוא השתדל שלא לבהות בה, אבל בחושך של המחנה, שרק נצנוצי הכוכב...
