פרק 1

20.5K 722 179
                                    

״אז מה את מתכוונת לעשות עכשיו כשאת בוגרת תיכון?״

ביילי חברתי הטובה זה שנים שואלת.

לוקח לי כמה דקות להבין שהיא בעצם שואלת אותי, ועוד יותר זמן כדי לחשוב על תשובה. לבסוף אני עונה;״לא יודעת, אולי אלך ללמוד מקצוע מסוים, או ש...״ אני מושכת בכתפיי. כל החבורה הכוללת את ביילי, מרקוס, אדם, סטייסי ואנבל-חברי שסבלו אותי כל השנים האלו בתיכון- נאנחים ומסתכלים עלי במבט מיואש המראה כי הם יודעים מה אמור לבוא אחרי ״או ש...״.

״עוד פעם השטויות הרגילות שאת תמיד מדברת עליהם? את באמת רוצה לטייל סביב כל העולם ולהיות סופרת ועיתונאית, את לא חושבת שאת קצת נאיבית בעניין אוו?״ אדם שואל אותי ולוגם מן הבירה שלו. אני חושבת שזאת בירה.

״כן, אוו. מה את חושבת, שתסתובבי לך בנועם ברחבי לונדון ותמצאי איזה בריטי חתיך שיהיה לך איתו רומן לוהט?״ סטייסי ממשיכה את דבריו.

כמעט ומיד הלחיים שלי מתלהטות ואני לוחשת,״ל-לא... פשוט... להיות סופרת ועיתונאית זה מה שתמיד חלמתי להיות. והטיול הוא חלום גדול נוסף שיש לי, וחוץ מזה כל השנים הללו אספתי כסף בשבילו ואני לא עומדת ליזרוק את התיכנונים לפח. ומתי אי פעם דיברתי על כך שרומן עם בריטי חתיך זה דבר נוסף שאני חושקת בו?״

הם מגחכים לאחר שאני מסיימת את הנאום הארוך שלי על חלומותיי, נאום ששמעו לא מעט פעמים.

״מה שתגידי, אוו. אל תבואי לבכות לי כשתגלי שהרודף שמלות הבריטי שחשבת שישתנה רק בשבילך כמו בסיפורים יבגוד בך ויתגלה כ-״ מרקוס עוצר את ביילי מלקלל ומלהמשיך לדבר ואני לא יכולה שלא להודות לו על כך. אם ביילי הייתה שותקת מחצית מהזמן שהיא מדברת אולי היום היא הייתה נמצאת באפריקה עם תואר שלישי ברפואה בידה. מכך אתם אמורים להסיק כמה דיבוריה לא משתלמים לה.

״מספיק לדבר על אוו המשעממת, אנחנו כאן כדי לחגוג את ה׳שחרור׳ שלנו!״ סטייסי קוראת ואנחנו מריעים וצוחקים. אני מריע על כך שהפסיקו לדבר עליי, בעוד שהם מריעים על דבר אחר.

הדבר היחיד שגרם לי לרצות לבכות היא המחשבה שאולי לא אראה אותם יותר לעולם. כלומר, בית ספר היה כמו ׳תירוץ׳ לבלות את כל הזמן הזה ביחד, ואני לא יכולה שלא לחשוש שלא נדבר זה אם במשך משהו כמו עשרים שנה עד פגישת המחזור שלנו.

אך זה לא הדבר היחיד שחששתי ממנו.

ומה שיותר הפחיד אותי זה שלא ידעתי מהו.

*

״יש לך משמרת היום?״ דודתי אנה שאלה אותי כאשר ירדתי מחדרי.

דודה אנה הייתה שם בשבילי ובשביל אימי כשאבא שלי עזב אותנו, ובשבילי כשאימי נפטרה.

״כן. הייתי אמורה להיות שם משלוש עד שש אבל מסתבר שמישהי לא הגיע אז אחליף אותה וישלמו לי כפול. אחזור בשעה עשר כנראה.״ היא נאנחה ברגע שסיימתי את המשפט האחרון.

My Angel (1)-גרסה ישנהWhere stories live. Discover now