זה לא הגיוני, גם עם כובע ומסיכה זיהו אותי?
אני ככ מוגן, אני בעצמי לא מזהה את עצמי.
"בואי צ'יפס החוצה" הוצאתי אותה והוריתי לה להמתין לי מחוץ לחנות. צ'יפס חיכתה לי בישיבה יפה כשהוא מסתכלת עלי ומכשכשת בזנבה ללא הרף. נכנסתי שוב לחנות לשלם על הכדורים. שילמתי ויצאתי לכיוון הבקתה. האצתי את הליכתי כשחשבתי על טאהיונג שלי שקודח מחום.
לפתח הבקתה הגעתי כשכולי פרוע, מזיע, בגדיי לא מסודרים, לידי צ'יפס גם היא מתנשפת רצה למקום שלה בכדי ללגום מים קרים.
לא התמהמתי וניגשתי לבדוק מה איתו. טאהיונג עדיין שכב במיטה בעיניים עצומות, בוער מחום.
הוצאתי את הכדורים מילאתי כוס במים והתקרבתי אליו.
"טאהיונגי, קום לקחת כדור" נגעתי בו בכדי לעוררו שינטול את הכדור ויוריד את חום גופו הגבוה. הוא קם בקושי והתיישב, פתח את עיניו, מלמל תודה, בלע את הכדור ושתה.
התיישבתי לידו וליטפתי את מצחו.
"אל תשב לידי ג'ונגקוק" מלמל בקול עמוק.
"שלא תדבק, אם יש לי חידק" הסביר את עצמו.
"זה בסדר טאהיונגה, אם אני לא ידאג לך מי ידאג לך?" הרגעתי אותו, וליטפתי את ידיו העטורות פלסטרים.
הוא חייך מעט.
"מה כואב לך?" שאלתי אותו, מנסה להבין מה הנזק של ההתקררות.
"הראש והגרון" השיב, יכולתי באמת לשמוע את קולו מחוספס מתמיד.
"תשכב, תנוח, אל תתאמץ! תקרא לי לכל מה שאתה צריך" בקשתי ממנו כשאני מזיז את הפוני שלו מעיניו.
"אני בסדר, אני לא רוצה יותר לנוח, ישנתי מספיק" אמר בהחלטה והתרומם מהמיטה.
התקף סחרור החזיר אותו מהר למצב ישיבה.
"עדיף שלא, טאהיונג, אני לא רוצה שהמצב שלך ידרדר, תחזור לישון" ביקשתי ממנו שישאר לשבת כשאני מניח את ידי על ירכו, מונע ממנו לנסות לקום שוב.
"אבל אני כבר לא עייף וזו רק התקררות קלה. הכל טוב אני אבריא מהר" טען בארשת פניו נינוחות.
"אני מקווה" השבתי "אני אלך להכין לך מרק, אני אשתדל לא לשבש אותו" צחקקתי איתו קצת כדי שיחייך. הוא חייך, סופקתי.
קמתי והתחלתי לבשל על הגז מרק דייסה חם, ריח טוב התפשט בבקתה. שמתי בקערה בעזרת מצקת מרק מהביל והתקדמתי בזהירות עבורו, רק לא לשפוך. הוא ישב בספה עם עיניים פתוחות מתבונן במעשיי.
"אתה בטוח שלא הרעלת אותי גם הפעם?" שאל בצחקוק חלוש, כשפניו עדיין חוורות.
"או טאהיונגה, חזרת לעצמך אני רואה" צחקתי והתיישבתי לידו, לקחתי כפית מהמרק, נשפתי עליה מעט כדי שיתקרר.
"תפתח פה" בקשתי, הוא פתח והכנסתי לפיו הקטן את הכפית. ראיתי על פניו שאהב אתזה. הוא סיים את כל הצלחת, ושמתי אותה בכיור.
חזרתי והתיישבתי לידו.
"נו, תנסה לישון בכל זאת" לחצתי עליו.
רציתי שהוא יבריא מהר ויחזור לעצמו, טאהיונג עם החיוך הסמוק, עם ההתרסות כנגדי, עם הציניות ובעיקר עם הדאגה שלו אלי.
"טוב, אני אנסה" אמר ונשכב במיטה שוב.
סידרתי מעליו את השמיכה והתיישבתי לידו.
השתרר שקט, מבטו של טאהיונג נדד לאי שם
"גונגקוק, אולי תספר לי סיפור? אני לא מרגיש עייף אבל אני רוצה לישון" בקש ממני כשהוא מתיישב על המיטה שוב.
YOU ARE READING
am i wrong?
Fanfiction"כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה.... היד שלי כבר לוחצת על ההדק, בום!!!!" ג'ון ג'ונגקוק, ילד מופנם ולא מתאמץ לרכוש חברים. הילד שאינ...
