אחזתי באקדח השחור ויצאתי איתו בריצה מהבית, רצתי כמו משוגע, אחוז טירוף.
רגלי הובילו אותי לבד. עברתי ברחובות מפותלים, סמטאות ארוכות, איש לא היה בחוץ בשעת לילה כה מאוחרת. אני לא שפוי בדעתי ואני לא חושב מה אני עושה, ריח של האלכוהול נודף ממני, וידי החבושה אוחזת חזק בחפץ השחור.
אחרי ריצה ממושכת ראיתי בזווית עיני את הבית שאליו התכוונתי ללכת. עליתי את גרם המדרגות הארוך, עד שנגלה אלי דלת חומה עם שם המשפחה המוכר. בבעיטה פרצתי את דלת הבית ובעיניי המשוטטות חיפשתי את המטרה שלי.
פתחתי חדרים רבים, מעיר את בני המשפחה הרדומים.
עד שהגעתי לחדר שאליו היו מועדות פני.
היא התעוררה בבהלה והסתכלה אלי במבט מפוחד ומבוהל, שואלת בלי קול מה מעשיי בחדרה בשעה כזו. הוריה שהתעוררו מחמת כמות הרעש שחוללתי, עמדו מאחוריי צורחים למישהו שיציל אותה. כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה....
היד שלי כבר לוחצת על ההדק,
בום!!!!
אני מרגיש ידיים שמחזיקות בי, עפתי אחורה. קיבלתי מכה בראש מהארון ליד מיטתה, התעלפתי.
ג'ונגקוקה, תתעורר" קול מתוק הוציא אותי מהשינה הטובה שלי. אני מכיר את הקול הזה! 'מה? טאהיונג? מה הוא עושה במיטה שלי????'
פ
תחתי עיניים, חזרתי להכרה. ריח של טחב קיבל את פני, חושך ושקט...רגע מה? זה לא המיטה שלי, וזה לא הקיר בחדר שלי! אני לא בבית.
התרוממתי מהמיטה הישנה והקפיצים החלודים בתוכה עשו רעש חורק ולא נעים לאוזן.
הבטתי בטאהיונג שישב בכיסא לידי.
"טאהיונג? איפה אני? מה קרה לי?" שאלתי בקול חלש כשאני משפשף את עיניי, לבדוק שאני לא עדיין בתוך החלום.
"הו, ג'ונגקוק, יופי שהתעוררת סופסוף!!" קרא טאהיונג למראה פני התשושות. "אני אסביר לך הכל אח''כ, קודם כל תנוח, אני צריך שתהיה במצב טוב!" בקש והחזיר אותי חזרה למצב שכיבה. "לא לא אני בסדר! איפה אני? מפחיד פה" החזקתי חזק את השמיכה שעטפה אותי ופחד נכנס בי. "אתה במרתף בבית שלי, ואם אתה אומר שאתה בסדר, יש לי ככ הרבה לשאול אותך" אמר ופתח את פיו לדבר, אך קטעתי אותו.
"במרתף?? בבית שלך?? למהה??" עכשיו באמת נבהלתי והתרוממתי שוב. "לא לאאא, אני זה ששואל שאלות עכשיו ג'ונגקוק" אמר וכאן שמעתי נימת כעס מעורבב עם עצב בקולו.
"מה לעזאזל, למה ניסית להרוג את יי סונג??" הרים את קולו בשאלה שהטרידה אותו כל הזמן שהייתי רדום מעוצמת המכה.
ירדו לו דמעות, פעם ראשונה שראיתי אותו בוכה.
"אני? מה? אני לא זוכר כלום" מיששתי את ראשי הכואב והרגשתי שהוא עטוף בתחבושת.
"היונג, בבקשה תסביר לי, אני לא מבין!" אמרתי ועמדו לי דמעות למראהו של הקראש שלי בוכה.
"אתה באמת לא זוכר? אתה ניסית להרוג את יי סונג. ג'ונגקוק, אני כמעט איבדתי אותה" ספר לי את שעוללתי אמש. "רגע.. ניסית? אז, לא הרגתי אותה?" שאלתי בחשש פותח בתפילה חרישית בתקווה שתשובתו תהיה שלילית.
"לא, למזלך! חזרתי אתמול ממש מאוחר לבית אחרי שנשארתי בבית הספר להשלים מבחן. שמעתי טריקות דלת וצעקות מכיוון הבית שלה, שנמצא בקרבת ביתי. לא היססתי לרגע ונכנסתי לביתה דרך הדלת הפתוחה. הלכתי בזריזות לכיוון הרעש וראיתי אותך עומד שם ומכוון את האקדח מולה. במהירות אחזתי בך והעפתי אותך לאחור. הכדור שינה כיוון בגלל שהזזתי אותך ונכנס לתיקרה" אמר והשאיר אותי פעור פה, הייתי המום ולא היה לי מה להגיד.
"אני ככ עצוב כועס ועצבני עלייך ג'ונגקוק. אתה כמעט סיימת את החיים שלה, ואני לא יודע למה באת להרוג אותה. מה היא עשתה לך???" טאהיונג פרץ בבכי, פורק את הבהלה שלו מאתמול.
לא יכולתי לעמוד מולו, הייתי מאוכזב מעצמי. אני כועס על זה שאני פאקינג ניסיתי להרוג בנאדם. "אני ככ מצטער, אני מרגיש מטומטם. הייתי שיכור, לא חשבתי מה אני עושה" עניתי לו ואני בעצמי לא הסתפקתי מהתשובה שלי. הרגשתי מפגר. והבנתי שכל המילים בעולם לא יעזרו לתקן את מה שעשיתי, או התכוונתי לעשות. "אז, אחרי מה שעוללתי, לא הבנתי עדיין למה אני פה טאהיונג?" זרקתי אליו את השאלה שהתעוררה בראשי.
הוא לא התמהמה וענה "המשטרה מחפשת אותך, ג'ונגקוק"
"רגע, מה?" נבהלתי והתחלתי לרעוד.
טאהיונג הנהן בראשו לאמת את דבריו.
הנחתי את ראשי המבולבל על המיטה, נרדמתי שוב.
YOU ARE READING
am i wrong?
Fan Fiktion"כיוונתי אליה את האקדח, כשאני מתנודד ומסוחרר עדיין מהאלכוהול, והדם מתפרץ מהחתך בידי ויוצא מהתחבושת שחבשתי לעצמי במקצועיות לא רבה במיוחד, לא חשבתי הרבה.... היד שלי כבר לוחצת על ההדק, בום!!!!" ג'ון ג'ונגקוק, ילד מופנם ולא מתאמץ לרכוש חברים. הילד שאינ...
