קאויה יצא מבית החולים ונסע לבית.
יודע שהבית ריק כיוון שאף אחד לא נמצא שם.
כולם בבית החולים.. וצ'ימ צ'ים כנראה באוניברסיטה.. או באיזה מקום כלשהו, כנראה לא יפגוש בו בזמן הקרוב.
או שלא יפגוש בו בכלל.
הוא נכנס לבית והדליק את האור.
הוא נכנס לחדר של צ'ימ צ'ים והדליק גם שם את האור וניגש לשידה.
הדף שהוא השאיר לצ'ימ צ'ים לא היה שם, הוא הסתובב ובא לצאת מהחדר אך הוא נתקל בצ'ימ צ'ים.
צ'ימ צ'ים הביט בעיניו הגדולות של קאויה.
עיניים ששידרו עצב.
"אז חזרת." צ'ימ צ'ים אמר והשפיל מבט אך מיד הרים את עינייו.
קאויה השפיל את עינייו ובא לצאת מהחדר, אך נעצר ככשמע את קולו של צ'ימ צ'ים.
"דיי כבר.. תפסיק כל הזמן לברוח."
קאויה הסתובב והביט בצ'ימ צ'ים.
"תפסיק כל הזמן לברוח כבר מימני, אתה לא פותר את הדברים.
אתה רק פוגע במי שסביבך, אתה חושב שאם תמנע מלראות אותי או לדבר איתי תוכל להדחיק את הרגשות שלך.
אתה חושב שככה הכל יפתר.
אבל אתה טועה." צ'ימ צ'ים אמר.
"אתה טועה." הוא צעק בדמעות לקאויה שעמד כמה צעדים ממנו .
"דיי כבר, תפסיק לברוח ממני.
מה נראה לך? שלי אין רגשות?? נראה לך שהתקדמתי? טעית קאויה.
אף אחד לא התקדם לשום מקום.
נדמה לך שהתקדמנו אבל לא..." צ'ימ צ'ים אמר ועינייו מלאות בדמעות, הוא נפל על הרצפה ומירר בבכי.
"תפסיק כבר ללכת, תפסיק להשאיר אותי ככה."
קאויה הביט בצ'ימ צ'ים שמירר בבכי על הרצפה, והתכופף אליו.
"בבקשה...
בבקשה ממך, תפסיק ללכת, תפסיק להשאיר אותי כך."
צ'ימ צ'ים הביט בעיניו של קאויה ונתן לו סטירה.
קאויה היה מוכן לסבול עכשיו כל כאב שמגיע לו ואם צריך עוד אחת, אז מוכן.
וצ'ימ צ'ים העיף לו סטירה נוספת.
קאויה החזיק בידו של צ'ימ צ'ים.
"תעזוב אותי." צ'ימ צ'ים אמר, מנסה להעיף את ידו מאחיזתו של קאויה.
"אני לא עוזב אותך." קאויה אמר וחיבק את צ'ימ צ'ים, אינו מרפה ממנו.
"די תעזוב אותי." צ'ימ צ'ים אמר ונלחם עם קאויה, מנסה לשחרר אותו מאחיזתו.
אך קאויה אינו מרפה, הוא כבר אמר.
הוא לא מתכוון להרפות מצ'ימ צ'ים.
"אני לא יעזוב אותך." קאויה אמר וליטף את שיערו של צ'ימ צ'ים.
קאויה הרגיש בזרועותיו של צ'ימ צ'ים שנכרחות סביבו.
צ'ימ צ'ים חיבק בחוזקה את קאויה והצמיד אותו אליו הכי קרוב שאפשר.
"אני אוהב אותך." צ'ימ צ'ים אמר וראושו טמון בזרועותיו של קאויה.
"גם אני אוהב אותך." קאויה אמר וליטף את ראושו של צ'ימ צ'ים, נותן נשיקה על ראושו.
"בוא איתי." קאויה אמר והתרומם, מרים גם את צ'ימ צ'ים.
"לאיפה?"
"תכף תראה."
קאויה נכנס לרכב שבו תמיד היה משתמש, ונסע לכיוון לבית החולים.
"למה נסענו לפה?" צ'ימ צ'ים שאל כששם לב שהם הגיעו לבית חולים שבו האומה שלו מאושפז.
"תכף תראה. "
קאויה וצ'ימ צ'ים נכנסו לחדר שבו ג'ימין היה מאושפז עד עכשיו, וידיהם מחוברות זו בזו.
צ'ימ צ'ים הביט באומה שלו יושב ליד ג'אנגקוק.
"אפה... אומה.." צ'ימ צ'ים אמר ורץ לעבר ג'ימין וג'אנגקוק.
"אפה.. תודה שחזרת.. ואומה......
אני כל כך אוהב אותך, שמח לראות את שניכם ככה שוב." צ'ימ צ'ים אמר כשהוא עדיין מחבק את אפפה ואומה שלו.
"את התודה אתה צריך להגיד לקאויה." ג'אנגקוק אמר.
"מה?"
"כל הזמן הזה שלא הייתי פה, קאויה היה איתי, הוא דאג לי כל הזמן הזה.
הסיבה שאני פה חי, היא בזכותו, ולא בגלל שום דבר אחר."
צ'ימ צ'ים הסתובב והביט בקאויה.
"בגלל זה לא הגעת?? בגלל שלא יכולת?"
"לא רק, אבל אתה הסיבה שחזרתי."
צ'ימ צ'ים התקרב אל קאויה וחיבק אותו.
"תודה ששמרת על אפפה שלי."
"לא חשבתי לרגע להשאיר אותו ככה שם לבד."
"בניגוד אליך ג'אנגקוק היונג." יון אה אמרה בקול די חצוף.
"יאא." ג'ין אמר ונתן לה צביטה בלחי.
"לא מדברים ככה."
"סליחה ג'אנגקוקי היונג.." היא אמרה והשפילה מבט.
הוסוק ויונגי נכנסו לחדר.
"מה הולך פה?"
"אל תשאל הרבה שאלות." ג'אנגקוק אמר וחיבק את יונגי והוסוק.
יונגי סטר לפניו של ג'אנגקוק.
ג'אנגקוק הביט ביונגי, ואחז בלחיו שהייתה עם סימן של כף יד.
"זה מגיע לך."
ג'אנגקוק שתק.
הוסוק התקרב אליו "תשמע לי אתה טוב, עוד משהו כזה בסגנון, לא ג'ימין יקבור אותך.. אני אקבור אותך.
אניי, שמעת אותי?" הוסוק אמר ומשך באוזנו של ג'אנגקוק.
"אח.. יטמבל."
"מה??" הוסוק שאל.
"כלום, זה כאב היונג.!"
"סתום, מגיע לך יותר."
________
מוקדש לכל אלה שחיכו יותר משבוע וחצי💜
YOU ARE READING
Jikook- Pain In a Coma/ כאב בתרדמת (המשך)
Romanceגופו של ג'ימין שוכב ללא ניע. -קום- -לא- -קום- -לא- -למה?- -אני לא מסוגל- -למה אינך מסוגל?- -בחוץ מחכים לי חיים של סבל- -יש לך ילדים- -אני יודע- -ומי ידאג להם? הם צריכים תמיכה- -ומי יתמוך בי? שאני אשבר להם מול העיניים? שהם יראו איך אני קורס להם מול ה...
