הלם, שתיקה.
"מה??"
"לפני 4 ימים הוא עשה אפלה, הוא חתם על מסמך שהוא לא מעוניין להישאר להחלים, למרות שהתוצאות של העובר היו תקינות לגמרי הוא עשה אפלה."
נאמג'ון הביט בצג שעל הטלפון, ג'ין בדיוק התקשר אליו.
"אני מצטער, אבל אני בעצמי לא יודע את התשובה לכך." נאמג'ון אמר.
"אני מצטער." הדוקטור אמר והלך, צ'ימ צ'ים התיישב על הכיסא ונאמג'ון ענה לטלפון.
"כן ג'ין?"
-"מה המצב שלו?"
"הוא מאושפז בקומה."
שתיקה בקו.
-"קומה?"
"כן."
עדיין שתיקה בקו.
"אני מקווה שהכל יהיה בסדר." נאמג'ון אמר אך עכשיו הוא גם משקר לעצמו.
-"אני לא יכול, זה קשה לי מידי נאמג'ון. ג'ימין פצוע עכשיו וג'אנגקוק עזב."
"אני מצטער." נאמג'ון אמר.
-"על מה אתה מצטער? האשמתי אותך במשהו?" ג'ין צעק וקולו שבור.
"ג'ין.." נאמג'ון אמר בקול שקט.
-"מה?"
"ג'ימין עשה אפלה."
שתיקה, -"מה??
מתי?"
"לפי 4 ימים."
ג'ין עצר רגע ושתק -"נאמג'ון, ג'אנגקוק לא יודע על זה, הוא לא היה משאיר ככה את ג'ימין."
"אני יודע, מה שאני לא מבין, זה איך שג'אנגקוק לא ידע על כך?, הרי זה לא הגיוני, והנשיכה שלו לא הייתה בכלל אדומה."
-"תראה אני בעצמי לא יודע איך זה הגיוני, אבל אם אתה זוכר גם אצלי זה לקח קצת יותר הרבה זמן."
"אני זוכר."
-"נאמג'ון, ג'אנגקוק לא ידע על כך."
"אני יודע ומאמין לך."
-"טוב אני מתקשר רל יונגי והוסוק שיבואו להיות עם הילדים בינתיים."
"טוב, אני מחכה שתבוא." נאמג'ון אמר וניתק, הוא הביט בצ'ימ צ'ים שישב על הכיסא עדיין מנסה לעכל את הדברים.
"איך זה יכול להיות?" צ'ימ צ'ים שאל.
"אני לא יודע."
"אפפה לא ידע על כך, היונג אני מבטיח לך, אני מבטיח לך שאפפה לא ידע כך." צ'ימ צ'ים בעצם אמר וטען את אותו הדבר כמו שג'ין טען, ג'אנגקוק לא ידע על כך.
"אני יודע צ'ימי, אין מצב שג'אנגקוק עזב והוא ידע על כך.
הוא לא ידע חד משמעית." נאמג'ון היה בטוח במה שהוא אמר והוא צדק.
ג'אנגקוק לא ידע כך.
לפני 4 ימים:
ג'ימין התעורר מהמיטה כשהוא מתפתל מכאבים, תמיד הוא היה מתעורר בזרועותיו של ג'אנגקוק או כשג'אנגקוק ישן לצידו.....
אך בתקופה האחרונה שני הפונקציות כבר לא רלוונטיות.
הוא ירד לסלון וכמו שהוא ניחש ג'אנגקוק ישב בסלון והתכתב בטלפון.
לפעמים הוא היה מתעורר ורואה את ג'אנגקוק מביט בו ולאחר כמה דק' כבר היה מרגיש נשיקה, הנשיקה שתמיד גרמה לו לחייך על הבוקר.
אבל הנשיקה הזאת כבר לא הייתה.
עוד כשג'ימין הרגיש כאבים רגילים בבטן הוא חשב שאולי הוא נכנס להריון כשהם היו שיכורים והם לא שמו לב, אבל עדיין.. הנשיכה צריכה לשרוף.
בצהריים הוא ניגש למרפאה, רוצה לבדוק את חששותיו, והוא צדק. חששותיו היו נכונים.
הוא כל כך שמח.
הוא נכנס הביתה והתקרב אל ג'אנגקוק וחיבק אותו מאחורה, רוצה לחזור לימים עברו.
"ג'אנגקוקי יש לך זמן בשבילי?" ג'ימין שאל תוך כדי שהוא עדיין מחבק אותו, אך ג'אנגקוק העיף את ידיו של ג'ימין ממנו והלך.
"אני עסוק ג'ימין, פעם אחרת." ג'אנגקוק אמר ובא ללכת אך ג'ימין תפס בידו.
"אתה מוכן לתת לי לדבר, אתה לא מקשיב לי למה שאני רוצה לומר לך, למה? תן לי לדבר.
למה אתה לא מוכן להתייחס אלי?"
"תעזוב את היד שלך ממני."
"מה? אני אפילו לא יכול לגעת בך?"
ג'אנגקוק לא ענה "אתה מוכן לעזוב לי את היד??" ג'אנגקוק צעק ושיחרר את אחיזתו של ג'ימין מימנו.
"אין לי זמן כרגע, פעם אחרת."
"פעם אחרת?"
"כן."
"לא, כבר לא תיהיה פעם אחרת." ג'ימין אמר והלך ובעיניו דמעות, הסוד הזה ישאר איתו וילך איתו לקבר, אין לו אם מי לדבר, וכמו שג'ימין התרגל כבר בזמן האחרון, ג'אנגקוק לא יקשיב לו, וכל מה שקשור אליו, אל ג'ימין לא מעניין אותו.
הוא לקח את המפתחות של האוטו ויצא מהבית, לא אמר לאף אחד לאן ולא אמר שלום.
הוא נסע לכיוון בית החולים, הנסיעה לבית החולים הייתה קשה ומלווה בבכי מר.
כשהוא יצא מבית החולים כבר היה לילה, הוא החליט לא להישאר להתאוששות ופשוט הלך.
הוא לא יודע איך הוא נהג הביתה במיוחד במצב שלו, הגוף שלו כאב, וצעק מכאב.
הוא הגיע הביתה ועלה לנוח, אף אחד לא היה בבית.
ג'ין ונאמג'ון היו עם מין ג'וק ויון אה בבית החולים, הם עדיין מאושפזים אבל הרופא אמר שהם מחלימים יפה, וג'אנגקוק לא בבית.
עברו יומיים ומין גוק יון אה השתחררו החולים.
כשהם הגיעו הביתה מין גוק ישר רצה לנסוע לחוף הים.
למרות שגופו של ג'ימין עדיין חלש וכואב הוא הסכים ללכת עם גון הו, ולהגיד לג'אנגקוק? לא!. הוא אפילו וכמעט לא בבית כדי להקשיב או לשים לב.
ג'ימין ומין גוק ישבו על החוף והביטו בשקיעה.
הוא הביט בג'אנגקוק שהשליך את הטבעת, הרחק הרחק.
באותו הרגע הוא ידע שהוא לא עשה טעות לפני יומיים.
הוא לא עשה טעות כי לו היה לו משמעות בעיניי ג'אנגקוק, וגם לטבעת, והתינוק שהם היו צריכים לגדל... בכלל לא עיניין אותו.
כל הזכרונות הטובים וכל הרגעים שג'ימין ידע שהוא לעולם לא ישכח טבעו ביחד עם הטבעת.
הטבעת צללה ללב האוקיינוס ביחד עם מה שג'ימין רצה לקבור.
האפלה.
YOU ARE READING
Jikook- Pain In a Coma/ כאב בתרדמת (המשך)
Romanceגופו של ג'ימין שוכב ללא ניע. -קום- -לא- -קום- -לא- -למה?- -אני לא מסוגל- -למה אינך מסוגל?- -בחוץ מחכים לי חיים של סבל- -יש לך ילדים- -אני יודע- -ומי ידאג להם? הם צריכים תמיכה- -ומי יתמוך בי? שאני אשבר להם מול העיניים? שהם יראו איך אני קורס להם מול ה...
