Jikook- Pain In a Coma/ כאב בתרדמת (המשך)

פרק 11

תהל, זה בשבילך יפה שלי!!!...

אין לו מושג איך הוא נהג הביתה אבל הם הגיעו.
ג'ין פתח להם את הדלת והופתע לגלות את ג'ימין---... הוא לא יודע איך להגדיר את זה, אבל ג'ימין היה הרוס.
"בוא." ג'ין לקח את ידו של ג'ימין והניח על כתפו, הוא ניגש איתו לסלון והושיב אותו על הספה.
הבית היה שקט, בעצם מאז שיונגי והוסוק עברו לדירה משלהם הבית היה שקט יותר.
"אתה בסדר? מה קרה לך?" ג'ין שאל ובקולו פחד ובהבלה, הוא נבהל מאיך שג'ימין נראה.
ג'ימין לא ענה.
נאמג'ון בדיוק ירד וניגש אליהם, הוא הביט בג'ימין וקפא במקומו.

החולצה של ג'ימין הייתה קרועה, השיער שלו היה מבולגן והפנים שלו היו מלאות בדמעות שהיו מעורבבות עם חול.
"נאמג'ון מה קרה לו?" ג'ין שאל את נאמג'ון בפחד .
הוא מעולם לא ראה את ג'ימין במצב הזה, והאמת שעכשיו הוא ממש מפחד.
נאמג'ון התיישב ליד ג'ימין.
"אתה רוצה להגיד לי מה קרה לך?" נאמג'ון שאל.
"נאמג'ון.." ג'ימין אמר ובכה בזרועותיו.
"מין גוק תעלה לחדר שלך מותק." נאמג'ון אמר.
"אומה לילה טוב." מין גוק אמר ונתן נשיקה לג'ימין, מין גוק בא ללכת אך ג'ימין תפס אותו וחיבק אותו חזק, הוא לא הרפה מימנו.
"אני- אני מצטער מיני שלי, אתה לא הייתה צריך לראות את זה."
ג'ימין אמר תוך כדי שהוא מנסה לשלוט בבכיו.
הוא לא האמין שג'אנגקוק פשוט יטוס ויעזוב למקום רחוק.
"לך לישון מותק שלי, מחר אתה לא חייב ללכת לגן."
"אומה אני אוהב אותך. לילה טוב." מין גוק אמר ועלה לחדר שלו.

"נאמג'ון." 
"כן ג'ימין."
"לג'אנגקוק לא הייתה משמעות לטבעת."
"מה?"
"הוא עזב."
"הוא פשוט עזב?" נאמג'ון לא האמין, הוא פשוט לא מאמין.
"מין גוק ראה הכל?" 
ג'ימין הנהן "הוא ראה הכל."

קאויה דפק על הדלת של צ'ימ צ'ים.
צ'ימ צ'ים לא פתח, הוא שכב על המיטה ועצם את העיניים.
לא עברה שניה וקאויה פתח את הדלת, החדר היה חשוך וקר.
קאויה הביט בצ'ימ צ'ים ששכב על המיטה עם עיניים עצומות והתקרב אליו .
קאויה הביט בו, הוא התכופף ונתן לו נשיקה במצח
"תישן טוב." הוא אמר ויצא, הוא יצא מהבית וסגר אחריו את הדלת.

כעבור שעתיים שצ'ימ צ'ים שהה בחדר הוא יצא, "איפה קאויה?" הוא שאל תוך כדי שהוא יורד במדרגות.
"קאויה לא דיבר איתך?" ג'ין שאל את צ'ימ צ'ים.
"לא, על מה הוא היה צריך לדבר איתי?"
צ'ימ צ'ים לא הבין, הוא בסך הכל שאל איפה קאויה, בדרך כלל הוא רואה איפשהו את קאויה בבית, אבל עכשיו הוא לא ראה אותו בשום מקום.
"הוא נסע ללימודים באוניברסיטה בבלגיה, חשבתי שהוא אמר לך."
ג'ין אמר ובקולו פליאה, הוא לא הבין למה קאויה לא ניפרד מצ'ימ צ'ים ולמה הוא לא אמר לו כלום לגבי זה שהוא נוסע.
צ'ימ צ'ים נענע את ראשו בשלילה "לא, הוא לא אמר לי כלום ולא טרח בכלל להגיד לי להתראות."
"אני מצטער צ'ימי, אני חשבתי שהוא יידע אותך."
"ג'ין היונג.." צ'ימי צ'ים החליט להעביר נושא ולשאול את מה שמפריע לו.
"מה קרה לאומה שלי? למה אפפה שלי לא נמצא פה מהצהריים?" צ'ימ צ'ים שאל וג'ין נאנח.
"הוא לא יבוא לפה."
צ'ימ צ'ים הביט בו.
"למה? יש סיבה לכך!."
"אל תשאל הרבה שאלות צ'ימי כי אני לא ממש יודע לספק לך תשובות, אבל אפפה שלך עזב."
"אומה תקרוס, אתה לא אמיתי איתי."
"אני יודע."

צ'ימ צ'ים נאנח, לפעמים הוא היה רואה את ההורים שלו קצת כועסים אבל אף פעם הוא לא חשב שזה מה שיקרה.
"היונג אני יכול לבקש מימך משהו אחד?"
"מה שתבקש."
"תיקחו פיקוד אתה ונאמג'ון היונג, תיקחו פיקוד בבית הזה. אתה ייודע שהבית הזה יקרוס. תיקח בבקשה פיקוד ג'ין, אני מבקש."
"אל תדאג צ'ימי." קולו של נאמג'ון נישמע מאחורי ג'ין, ג'ין הסתובב והביט בו.
"אני לא אתן לבית הזה להתמוטט, לא כשאתם חשובים לי." נאמג'ון אמר וליטף את כתפו של צ'ימי.
"תודה היונג." 

בשדה התעופה קאויה עמד עם מזוודה.
בעוד 20 דק' הטיסה שלו יוצאת, הוא טס לבלגיה.
הוא רצה לעשות שיחה אחרונה לפני שהוא מנתק את הטלפון.
"אומה.."
-"כן קאויה?" קולו של ג'ין היה מעבר השני.
"אני תכף עולה למטוס."
-"בהצלחה בלימודים, אתה יודע שאנחנו נתגעגע אליך, ובמיוחד יון אה. תתקשר כשתגיע, ומידי יום תתקשר בסקייפ אנחנו נרצה לראות אותך."
"אומה."
-"כן?"
"אני אוהב אותך."
-"גם אנחנו אוהבים אותך, להתראות וטיסה נעימה. להתראות!."
קאויה ניתק את הטלפון.
הוא לא אמר לצ'ימ צ'ים שהוא בכלל נוסע, ולג'ין ולנאמג'ון הוא אמר שהוא נוסע ללימודים.
אבל לעצמו הוא העדיף לשמור את האמת.

הוא הגיע לבלגיה, הטיסה הייתה לו ממש קשה, הוא כל הדרך רק עסק במחשבות ולא הצליח לעצום עין.
הוא הדליק את הטלפון ונכנס להודעות האחרונות שהוא קיבל.
-[בית מלון: סאן דייגו, קומה: 14, חדר: 2490.] 
הוא הזמין מונית והדריך את הנהג לאיזה בית מלון לנסוע לפי המיקום שהוא קיבל.

כעבור 15 דק' של נסיעה הוא הגיע ללובי של המלון וניכנס למעלית, לוחץ על קומה 14.
הוא עמד מול הדלת שאליה הוא היה צריך להגיע וג'אנגקוק פתח לו את הדלת.
"טוב שבאת."
קאויה הביט בג'אנגקוק.
"מה קרה לך?" קאויה שאל וסגר אחריו את הדלת.