Jikook- Pain In a Coma/ כאב בתרדמת (המשך)

פרק 12

קאויה נכנס לחדר וסגר אחריו את הדלת, הוא הניח את המזוודה ליד המיטה והביט בג'אנגקוק.
"הלכת מכות עם מישהו?" קאויה שאל.
"כן, עם עצמי."
קאויה נאנח.
 "אתה לא נראה יותר טוב ממני." ג'אנגקוק אמר כשהבחין בראויה.
"מתי אתה צריך להתחיל את הטיפולים?" קאויה שאל תוך כדי שהוא מתיישב על המיטה.
"עוד 3 ימים." ג'אנגקוק אמר ונאנח.

כעבור שעה קאויה הביט פתאום בג'אנגקוק שצלע לעברו, ידו של ג'אנגקוק הייתה מונחת על ליבו.
"קאויה..."  ג'אנגקוק אמר ובקושי הצליח לנשום.
"היונג!" קאויה נבהל, הוא לא ציפה שעכשיו הבעיות יתחילו, אמור להיות לג'אנגקוק עוד קצת זמן.
"נראה לי זה התחיל עכשיו."
קאויה אף פעם לא איבד את עשתונותיו וזה הדבר שג'אנגקוק הכי הודה עליו.
"אתה חושב שתצליח להחזיק מעמד עד שנגיע לבית החולים?" קאויה שאל.
"ת- תחייג- תחייג לאמבולנס- ע- עכשיו." ג'אנגקוק קרס על הרצפה וקאויה חייג מהר לאמבולנס.
כעבור 4 דק' האמבולנס הגיע, משהו שהפתיע את קאויה.
ג'אנגקוק הובל מהר על האלונקה והוכנס לאמבולנס, קאויה החזיק בידו של ג'אנגקוק "הכל יהיה בסדר היונג, אני מבטיח לך."
"הוא ישר יוכנס לניתוח חירום." הפרמדיק אמר לקאויה שהיה כרגע לידו ומחזיק עדיין בידו של ג'אנגקוק תוך כדי נסיעה וקאויה הנהן.
"אתה האפוטרופוס שלו?"
"כן." 
הם הגיעו כעבור כמה דק' לבית החולים וג'אנגקוק הוכנס ישר לניתוח חרום.
עברה שעה וג'אנגקוק עדיין בחדר ניתוח.
עברו שעתיים.
3.
עברו 5 שעות וג'אנגקוק עדיין בחדר ניתוח.
המנתח הביט בצג שעל המסך, הם הצליחו לייצב את הדופק, הדופק תקין.

בינתיים קאויה יושב מחוץ למתחם האסור וממתין שאחד הרופאים יצא אליו ויגיד לו שג'אנגקוק בסדר.
כעבור 5 שעות שהוא רק יושב ומתפלל לאלוקים, המנתח הראשי יוצא וקאויה התרומם, מחכה למוצא פיו של הדוקטור.
הרופא הנהן, "ייצבנו אותו." הדוקטור אמר וקאויה הרגיש שזה לא הכל.
"אבל?...."
"אתה מודע לכך שהוא חולה במחלת לב?"
קאויה הנהן,
"אני לא יודע עוד כמה זמן הוא יחזיק." הרופא אמר כשמבטו מושפל.
"אני יודע." קאויה אמר ולקח נשימה ארוכה לראויתיו.
"עוד כמה דק' תוכל לראות אותו." הדוקטור אמר ובא ללכת אך קאויה עצר בעדו.
"הוא יהיה בסדר?"קאויה שאל כשידו עדיין אוחזת בשרוולו של הרופא.
"לשקר לך?"
קאויה הבין, בעצם הוא כבר ידע את זה ממזמן, הרופאים בקוראיה אמרו את אותו הדבר.
"בינתיים הוא בסדר." הרופא אמר והלך.

ג'ימין עמד מול המיטה שלהם, שלו ושל ג'אנגקוק, והביט בתמונה של שניהם בטוקיו, מתנשקים.
הוא העיף מבט אחרון בתמונה, הוא ידע שלא משנה מה הוא תמיד יתאהב בתמונה הזאת.
הוא יצא מהחדר וסגר אחריו את הדלת, יודע שהוא לא יכנס לחדר הזה בלי שידו של ג'אנגקוק תאחוז בו, יודע שהוא יותר לא יכנס לחדר הזה.

הוא ירד במדרגות תוך כדי שהוא יודע שהזיכרונות היפים טבעו בים, ביחד עם הטבעת.
הטבעת שכבר לא הייתה עם משמעות בעיני ג'אנגקוק.
ג'ימין ידע שהוא לא יהיה מסוגל להישאר בחדר הזה, הוא עובר לחדר שהיה של יונגי והוסוק.
תוך כדי שהוא יורד במדרגות תקף אותו כאב ראש עז, גופו היה חלש, הוא הרגיש שהראש שלו בוער.
הוא ראה את הכל מסתובב סביבו.
שחור, הכל היה שחור, הוא איבד שיווי משקל וקרס.
ג'ימין התעלף, הראש שלו נפגע במעקה והוא התגלגל במדרגות.
הראש שלו ספג חבטות עזות מעוצמת הנפילה.
נאמג'ון שעבר במסדרון שמע -בום- בום- בום-,
הוא ניגש לראות מה התגלגל שם וירד במדרגות, הוא הביט בג'ימין ששכב על הרצפה מחוסר הכרה.
"ג'ימין." נאמג'ון צעק ורץ לעברו, בהלה אחזה בו, הוא חייג מהר לאמבולנס כששם לב שדם רב נוזל מראשו של ג'ימין.
"ג'ין תשאר עם הילדים אני ילך עם צ'ימ צ'ים." נאמג'ון אמר כשהאמבולנס הגיע, הוא מעדיף שג'ין יהיה עם הילדים ביחד.

ג'ימין הובל לבית החולים, "מה קרה לו?" הפרמדיק שאל בינתיים את נאמג'ון באמבולנס וצ'ימ צ'ים לידו יושב.
"אני לא ממש יודע, אבל אני חושב שהוא התגלגל במדרגות או משהו כזה.."
"תן גז." הפרמדיק צעק כשהבחין שלחץ הדם יורד.
"סע." הוא צעק.

ג'ימין הוכנס לניתוח וכעבור שעה הדוקטור יוצא אל נאמג'ון וצ'ימ צ'ים.
"מה המצב שלו דוקטור?"
"הוא נמצא בתרדמת."
"מה?"
"אני מצטער אבל זה המצב." הדוקטור אמר.
"נאמג'ון לקח נשימה עמוקה, הוא מתקשה להאמין לכל מה שקורה.
"אגב.. אתה הבן זוג שלו?" הדוקטור פנה אל נאמג'ון.
"לא, למה?"
"אני אוכל לשאול קצת אישית?"
"אתה המנתח שלו, כך שאם אני אדע את התשובה אני אשמח לענות לך."
"אני בדקתי במסמכים שלו ואני אוכל לשאול מה הסיבה שהוא עשה אפלה?"
הלם, שתיקה.