שחמט

פרק 25

באותו השבוע ובשבוע שאחריו כמעט ולא יצאתי מהחדר, המחשבה על לראות את דמיאן לא יצאה מראשי לרגע, פחדתי ממה שהוא יעשה לי כשאצא, אם הוא רצח את אבי הוא מסוגל להכל. נמנעתי בכל דרך מפגישה איתו, הייתי יוצאת לפינת אוכל המפוארת שבביתו בכל בוקר לפני שהיה מתעורר לקחת ארוחת בוקר ועולה חזרה לחדר, תמיד דאגתי לנעול אחרי, בצהריים הוא לא היה בבית ככה שזה היה יותר פשוט, ובערב הייתי מוותרת על הארוחות, דמיאן תמיד היה בארוחות ערב, גם לפני מה שהטחתי בו הוא אף פעם לא פיספס את הארוחה הזאת, המחשבה על כך שגם אבא שלי אף פעם לא פספס את ארוחת הערב תמיד עלתה בראשי כשהייתי חושבת על זה שדמיאן גם לא מפספס אותה.
ההתחמקות מדמיאן נהייתה מעיקה וקשה יותר, הוא היה קם מוקדם יותר בבקרים כדי לנסות לתפוס אותי לשיחה כשהייתי לוקחת את הארוחת בוקר, אבל הייתי חכמה יותר מזה, בפעמים הראשונות התחמקתי ולאט לאט למדתי כל יום לקום מוקדם יותר, אבל היה משהו מעבר, לצערי התרגלתי לנוכחות של דמיאן בחיי, לחלוק איתו ארוחות, לצאת איתו לאירועים, ולהעביר איתו ערבים משותפים, וההוצאה שלו מהחיים שלי ברגע אחד הייתה יותר קשה ממה שחשבתי, כאב לי להודות שהתרגלתי לדמיאן ויותר כאב לי להודות שאהבתי את הנוכחות שלו בחיים שלי.
אתמול אחרי שבועיים השגרה שהחלה השתנתה, כשדמיאן חזר לארוחת ערב לא עברו יותר מכמה דקות מהרגע ששמעתי את דלת הטריקה נטרקת עד הרגע ששמעתי שדברים בבית מתהפכים, הרעש היה נוראי ולא ידעתי מה קרה, הסקרנות אכלה אותי אבל עצרתי את עצמי מלצאת ולבדוק מה קרה, הדבר היחיד שנשאר אותו דבר מהשגרה שסיגלנו לעצמנו מאז אותו יום של הנשף, הוא שבאותו ערב כמו תמיד, אחרי שדמיאן סיים לאכול ארוחת ערב, הוא הניח מחוץ לדלת של החדר שלי מגש עם אוכל מאותה ארוחה, דפק על הדלת כדי שאדע שהאוכל שם והלך, אף פעם לא פתחתי את הדלת כדי לקחת את האוכל, אבל המחשבה שדאג שאוכל חיממה את ליבי.
ועכשיו כבר בוקר, אני שוכבת במיטה ומעבירה את כל מה שהיה אתמול ובשבועיים האחרונים בראשי, כשמגיע הזמן שאני צריכה לקום בו אני קמה מהמיטה עושה את אירגוני הבוקר שלי ויורדת במהירות לקחת את ארוחת הבוקר, אני נתקפת הלם כשאני רואה את הקומת כניסה, הכל היה הפוך הרוס ושבור, אני לוקחת את האוכל ומנסה לחזור לחדרי במהירות, המבט שלי על הריצפה כדי לבדוק שאני לא דורכת על שום דבר, ״זה קרה בגללך את יודעת״ שמעתי את קולו קרוב, אבל לא קרוב מידי, הרמתי את מבטי ופגשתי בדמיאן נשען על הקיר שליד המדרגות, לא היה לי לאן לברוח הפעם, ״את מתכוונת להתחמק ממני עוד הרבה זמן?״ הוא אמר, השעשוע נשמע בקולו, אבל ידעתי שהוא רציני.
-
אחרי הפרק המטורף של הפעם האחרונה, עפתם עליו לגמרייי.
הגיע הזמן לעוד פרק.
מקווה שאהבתם❤️