פרק 85:
יכול להיות שיצאתי פראיירית אבל היא הייתה נסערת לא יכולתי להשאיר אותה ככה זה היה נראה אמיתי היא נראית אבודה וחשוב לי לעזור לה..
קמתי דקה לפני הצילצול וסידרתי את עצמי.. יצאתי מהשירותים והלכתי לכיוון הכיתה.. מאדי שלחה לי מבט חטוף וסימנה לי להיות מוכנה.. חוץ מהסימון היה שם עוד משהו.. הלכתי בטבעיות נתקלתי בה ונפלתי.. "מפגרת תסתכלי לאן את הולכת" מאדי אמרה בקול רם "אני מצטערת.. לא התכוונתי" אמרתי וסימנתי לה שתמשיך "לא התכוונת?" היא צעקה עליי "לא" עניתי מפוחדת "מה קורה פה" בלייק התערב "כלום" אני ומאדי ענינו ביחד "מאדי" בלייק שאל "כן בייב" הוא אמרה והעלתי פרצוף חמוץ כשאמרה את זה "את יכולה להסביר לי מה קרה איתה?" הוא שאל אותה.. סימנתי לה שאני אהיה בסדר ושתמשיך היא הינהנה "סתם נתקעה בי" היא אמרה "והיא תשלם על זה" בלייק הסתכל עליי במבט נגעל "לא צריך" מאדי אמרה "מאדי אל תתערבי" הוא אמר לה והתקרב אליי "להיתקע בחברה שלי" הוא אמר והתקרב אליי יותר "זה לא היה בכוונה" אמרתי והתחלתי לפחד "זה לא מעניין אותי.. זה שאת עיוורת לא אמור לעניין אותי אבל את תשלמי על זה בכל מקרה" הוא אמר התחלתי ללכת אחורה יותר ויותר עד שהגעתי לקיר לא היה לי לאן לברוח יותר.. כל הילדים בשכבה התאספו סביבנו.. לא ראיתי את דיימון התפללתי לראות אותו התפללתי שיעצור את זה.. אבל הוא לא הגיע.. מצאתי את עצמי על הרצפה מלאה בדם לא ראיתי הרבה ראיתי מטושטש.. ניסיתי להתיישב אבל לא הצלחתי הרגשתי שעיניי נעצמות ואני לא מצליחה לפתוח אותם "אלכס מלאך שלי בבקשה תתעוררי.. אני מצעטר" שמעתי את קולו של דיימון אבל לא הצלחתי לפתוח את עיניי "אלכס אם את לא תתעוררי אנחנו נצטרך לנתק אותך מהמכשירים" שמעתי קול מוכר.. זאת בלה?.. איפה אני?.. "בבקשה תתעוררי אני לא יכול בלעדייך" שמעתי את הקול של דיימון במעומעם ניסיתי לפקוח את העיניים.. לאט לאט הם נפתחו "היא חוזרת אלינו" שמעתי את הקול של בלה.. הסתכלתי מסביבי ראיתי חדר לבן ומוכר זה החדר שהיה לי בבית חולים "איפה אני?" שאלתי "בבית חולים" בלה אמרה "אלכס אישה שלי את.. חיה" דיימון אמר וחיבק אותי הוא בכה ואני בכיתי איתו "כל כך פחדתי" הוא אמר "נראה לך שהייתי עוזבת אותך.. בחיים לא" אמרתי "איפה סקוט?" שאלתי מחפשת אותו בעיניים שלי.. "הוא ירד עם אדר לקנות לשתות" דיימון אמר.. "איך את?" הוא שאל "הכל כואב" אמרתי "אני כל כך מצטער אלכס" הוא אמר "זה בסדר אתה לא הייתה בסביבה.." אמרתי "אלכס" שמעתי את סקוט "איך את מרגישה?" הוא שאל "יהיה בסדר" שיקרתי.. לא יהיה בסדר אני כמעט מתתי היום בשביל מישהי שבשנים האחרונות פגעה בי בכל יום ויום.. כולם נשארו איתי סופי ומיכאל סקוט ואמה שהשאירו את מיה וג'ק אצל אמא של אמה.. איתי ואדר אליסון ודיימון.. "מה יהיה עם בלייק עכשיו?" שאלתי "התקשרנו למשטרה.. הם עצרו אותו" דיימון אמר וחייכתי כל כך התפללתי שזה יקרה "באמת?" שאלתי מחוייכת "מישהי פה מאושרת" סקוט אמר "כל כך רציתי שזה יקרה" אמרתי "כולנו" דיימון אמר.. "הוא לא יטריד אותך אלכס" סקוט אמר "אני מקווה" אמרתי.. הזמן עבר סקוט אמה מיכאל סופי ואליסון הלכו הביתה ורק דיימון איתי ואדר נשארו איתי עשינו צחוקים ושמחת "כואב לי לצחוק" אמרתי וכבר לא יכולתי להחזיק את עצמי מרוב שצחקתי "בא לי לעוף מפה כבר" אמרתי "כמה ימים.. תחזרי לשגרה בלי בלייק" דיימון אמר וחייך "זה סוף סוף קרה" אמרתי וכולם הצדיקו אותי עברה בערך שעה איתי ואדר הלכו.. רק דיימון נשאר איתי "אני לא אעזוב אותך יותר" הוא אמר "אני מאמינה לך" אמרתי "איך את?" הוא שאל אותך "יהיה בסדר" אמרתי "אלכס".. הסתכלתי ובפתח הדלת היא עמדה לא האמנתי שזאת היא...