stay strong

פרק 97

פרק 97:

נכנסתי לבית שלי והכנתי אוכל.. הסתכלתי ברחבי הבית והוא שקט וריק.. אין את הצעקות של הוריי או את הקופסאות של הסיגריות שלהם בכל מקום.. פשוט הכל היה ריק..
רגע, יכול להיות שאני מתגעגעת אליהם?.. התקשרתי לסקוט "אלכס שלי" הוא אמר וגרם לי להתרגש ולרצות שיהיה לידי ויחבק אותי ויגיד לי להישאר חזקה.. "אני מתגעגעת לאמא ואבא" אמרתי והרגשתי שהדמעות מבצבצות ויוצאות מתוך עיניי "גם אני.." הוא אמר והיה נשמע כאילו גם הוא מתחיל לבכות "עוד קצת וזה נגמר הם חזקים והם יחזרו להיות הורים טובים.. אני מבטיח לך" הוא אמר "אני מקווה" אמרתי "איך את?" הוא שאל "לא יודעת.. קשה לי עם זה שניפרדנו אני יודעת שזה לא צריך לעניין אותי ואני צריכה לשכוח כי אני עם לוגן אבל יש משהו שאני לא מבינה" אמרתי "מה את לא מבינה?" הוא שאל "היום דיימון אמר לי שהוא בוחן את האופי והיופי המושלם שלי אחרי שהוא איבד אותו" הסברתי "ומה את לא מבינה פה? זה הגיוני" הוא אמר "מה הגיוני בזה לעזאזל.. אם הוא ניפרד ממני זה אומר שכל מה שהוא אמר לי זה שקר ואם הוא ניפרד ממני אז היופי ואופי שלי לא צריך לעניין אותו" אמרתי "אין לי מושג מה להגיד.. את צודקת אבל מה שלא הגיוני זה שכשהייתם ביחד הסתכלתי עליכם מידי פעם וזה היה ניראה שאת האחת שלו ושזה עד הסוף.. למה הוא עזב אותך?" הוא שאל "אין לי מושג סקוט.. זה משגע אותי" אמרתי "מה שבנים גורמים לבנות להרגיש" הוא אמר "כן לגמרי" אמרתי "אל תדאגי זה יסתדר בסוף" הוא אמר "אתה חושב?" שאלתי "אני בטוח" הוא אמר.. המשכנו לדבר עוד קצת ואז ניתקתי כי הוא היה צריך להוציא את מיה וג'ק מהגן.. אדר באה אליי והתארגנו אצלי "את כזאת מושלמת" אדר אמרה אחרי שהתלבשתי "את מדברת עליי.. תיראי אותך" אמרתי "בואי נעשה תמונה" אדר אמרה לקחתי את הטלפון והצטלמנו עשינו מלא תמונות "אז זאת" אדר אמרה על תמונה ששתינו מוציאות לשון "וואי איזה מהממת.. אני שולחת לך" אמרתי ושלחתי לה ואז העלתי את זה לאינסטגרם אחרי רבע שעה בערך נהיו לי מאה שבעים לייקים דיימון עשה לי לייק ותגובה אבל התעלמתי מזה.. "נצא?" שאלתי "כן" אדר ענתה ויצאנו לכיוון הקניון.. מאדי ורייצ'ל חיכו לנו שם וכשנפגשנו עשינו מלא קניות זה לגמרי השכיח ממני אחרי זה ישבנו במסעדה ודיברנו "אני כל כך שמחה שכל העיניין הזה עם בלייק נגמר" אמרתי אחרי שהזמנו "וואי לגמרי עכשיו הוא ירקב בכלא כמה שנים טובות" רייצ'ל אמרה "זה כל כך מגיע לו" מאדי אמרה "בואו נדבר על בנים" מאדי אמרה והן הסתכלו עליי "מה?" שאלתי מובכת וחיוך גדול עלה על פניי "את ולוגן ביחד" היא אמרה וצחקה "אני יודעת מאדי" אמרתי "מה איתך את אוהבת מישהו?" שאלתי אותה "האמת שכן" היא ענתה "את מי?" רייצ'ל שאלה בסקרנות "איתי תפס לי את העין" מאדי אמרה ואדר התלהבה "יואו איזה כיף לשמוע" אדר אמרה "חשבתי שלא תאהבי את הרעיון.." מאדי אמרה בביישנות "למה? מסתבר שאת בחורה טובה ובתכלס אתם מתאימים הלוואי שתהיו ביחד" היא אמרה "תעזרי לזה לקרות" מאדי אמרה "כן אני אדבר איתו ואני אשדך ביניכם" היא אמרה "ומה עם רייצ'ל?" אדר שאלה "אני מחבבת את אדם" היא אמרה (אדם הוא ידיד ממש טוב של רייצ'ל) "וואי אמן תהיו ביחד" אמרתי "כן אתם סופר מתאימים" מאדי אמרה "אני מקווה שהוא ירצה אותי" רייצ'ל אמרה "אין סיבה שלא" אדר אמרה "ומה עם הגברת אדר לוי? האם יש מישהו שאת אוהבת?" רייצ'ל שאלה את אדר "אין אף אחד בינתיים" היא אמרה "זה לא יכול להיות.. חייב להיות מישהו" מאדי אמרה "זה הגיוני.. אני רק הגעתי אני עוד לא בעיניינים וגם לא כזה בא לי נמאס לי להתאכזב מבנים" היא אמרה וישר חשבתי על דיימון על כמה שאני אוהבת ושונאת אותו על כמה שאני מתגעגעת אבל מאוכזבת על כמה שהייתי רוצה שיעיר אותי מחלומי ויגיד שהוא אוהב.. אחרי שעשינו הרבה קניות וצחוקים חזרנו הביתה..
~נקודת המבט של אדר~
אני ואלכס פגשנו את רייצ'ל ומאדי בקניון והסתובבנו אחרי זה ישבנו במסעדה הזמנו וחיכינו "בואו נדבר על בנים" מאדי אמרה וישר כולנו הסתכלנו על אלכס "מה?" אלכס אמרה במבוכה "את ולוגן ביחד" מאדי אמרה לאלכס והרגשתי דקירה בלב "אני יודעת מאדי" אלכס צחקה ואמרה והתחלנו לדבר כל אחת על מי שהיא אוהבת מסתבר שמאדי דלוקה על אח שלי, רייצ'ל על אדם (ילד מהשכבה), אלכס חברה של לוגן ואני אוהבת את לוגן.. "ומה עם הגברת אדר לוי? האם יש מישהו שאת אוהבת?" רייצ'ל שאלה כאילו מחזירה לי על כך ששאלתי אותה.. לא ידעתי מה לענות "בינתיים לא" עניתי אחרי מספר שניות שחשבתי בליבי מה לומר להן "זה לא יכול להיות.. חייב להיות מישהו" מאדי אמרה ובינינו היא צדקה "זה הגיוני.. אני רק הגעתי ואני עדיין לא הכי בעיניינים וגם לא כזה בא לי.. פשוט נמאס לי להתאכזב מבנים" אמרתי וניזכרתי באביב
-פלאשבק-
"איך אתה לא מתבייש? לבוא אליי ולהתנהג כאילו כלום לא קרה אתמול" צעקתי עליו "אדר אהובה שלי זה לא היה ככה.. אני הייתי שיכור" הוא אמר "זה לא מעניין אותי.. אתה יכול ללכת אליה היא בטח מחכה לך ערומה ומחכה שתדפוק אותה.. אז לך" אמרתי "אדר" הוא קרא בשמי "תביני בבקשה תביני.. היא ניצמדה אליי" הוא אמר "ולא הזזת אותה" המשכתי את משפטו "לא.. אני ניסיתי ולא הצלחתי" הוא אמר וראיתי בעיניו שהוא מתרץ לי.. "תפסיק לתרץ לי כבר.. נמאס לי מהתירוצים שלך.. כשהתחבקם? זה רק חיבוק אנחנו סתם ידידים כשהיא נישקה אותך בלחי? זאת בסך הכל נשיקה קטנה על הלחי אנחנו סתם ידידים וכששכבתם? זה גם אנחנו סתם ידידים? לכל דבר שעשיתם יש לך את אותו תירוץ.. אביב הייתה לך פאקינג חברה ובגדת בה בין אם אתה רוצה לראות ובין אם לא, אתה פגעת בי ואין על זה סליחה אז פשוט תלך אליה כי אני לא רוצה אותך יותר" אמרתי והתכוונתי ללכת אך הוא אחז בידי וקירב אותי אליו הוא בא לנשק אותי אבל סטרתי לו.. הוא החזיק את הלחי ונשאר המום התחלתי ללכת בוכה ולא העזתי לחזור לאחור ולהעיף בו מבט בפעם האחרונה..
-סוף פלאשבק-
אחרי שניזכרתי בו ניערתי את ראשי וניסיתי לשכוח ולהנות עם חברות שלי המשכנו להסתובב קניתי בגדים וגם קניתי לאיתי נעליים עם לדים בסוליה (בתמונה) הוא רצה להזמין כאלה כשגרנו בישראל אבל בסוף הוא לא הזמין.. אחרי זה חזרנו הביתה "אדרדר קטנה שלי" שמעתי את אמא שלי קוראת לי "איך היה?" היא שאלה "ממש כיף" עניתי "תיראי מה קניתי לאיתי" אמרתי לה בהתלהבות והראתי לה את הנעליים "זה הנעליים שהוא רצה?" היא שאלה "כן" עניתי "טוב אני הולכת לתת לו אותן" אמרתי וקמתי לכיוון החדר שלו "איתי" קראתי בשמו ונכנסתי "היי חיים שלי בואי" הוא אמר והתיישבתי במיטתו "איך היה?" הוא שאל "היה כיף.. האמת שהתגלו כל מיני דברים אבל לפני זה.. קח" אמרתי ונתתי לו את השקית הוא ישר זיהה את המותג וחייך "מה זה?" הוא שאל בחיוך "תפתח ותגלה" אמרתי וצחקתי "טוב" הוא אמר כשהבין שאני לא הולכת לספר לו וצחקתי הוא פתח את הקופסא וישר חייך "חיים שלי את מדהימה תודה מה הייתי עושה בלעדייך" הוא אמר "שאלה טובה" עניתי "קטנה שלי" הוא אמר וקפץ עליי בחיבוק "קטנה בשתי דקות" תיקנתי אותו "את תמיד תהיי הקטנה שלי" איתי אמר "תמיד תהיה אח שלי הגדול בשתי דקות" אמרתי "אדרוש אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר "ספר" אמרתי מנסה לזרז אותו "אני.. אני חושב שאני מאוהב במאדי"...