stay strong

פרק 100 ואחרון

פרק 100:

"אני אוהבת אותך גבר שלי" אמרתי והוא ליטף את פניי "אני אוהב אותך אישה שלי" הוא אמר נשארנו עומדים בפתח הדלת אבל העיקר שאני איתו ואני מרגישה נאהבת שוב וזה בזכותו, בזכות הגבר שלי..
~כעבור שבע שנים~
היי אני אלכס סמית'.. כן כן סמית'.. אני ודיימון התחתנו לפני שנה כמעט וכרגע אני בהריון עם תאומים בן ובת בחודש תשיעי אמורה ללדת בכל רגע.. כל החבורה הגיעה לחתונה שלנו.. לספר לכם מה עם כל החבורה שלנו?
איתי ומאדי התחתנו חצי שנה אחרינו והיא כבר בהריון בחודש חמישי עם בן, רייצ'ל ואדם התחתנו גם לפני חודש.. אתם שואלים מה עם לוגן ואדר? אז לוגן ואדר ביחד, מאורסים ובחודש הבא הם מתחתנים ואני כל כך מאושרת בשבילהם.. כמה חודשים אחרי שלוגן גילה לי הסכמתי לסלוח לו ואנחנו חזרנו להיות ידידים טובים ממש כמו אחים..
ובלייק? לא מזמן ניסה לברוח מהכלא בשביל להתנקם בכולנו אבל תפסו אותו והאריכו לו את המעצר.. וההורים שלי? התחילו להיות הורים טובים ויצאו מהמקום שבו הם היו.. האמת בשנה הראשונה היה לי מאוד קשה לקבל אותם ולסלוח אבל בסוף סלחתי ואנחנו בקשר מצוין..
"נסיכה שלי" דיימון קרא לי וחיבק אותי מאחורה "אני כל כך אוהב אותך" הוא אמר ונישק אותי בצוואר "אתה אהבת חיי" אמרתי הסתובבתי אליו ונישקתי אותו והתחבקנו.. לפתע הרגשתי כאב חד הזזתי את דיימון ממני והחזקתי את הבטן.. התחלתי לצרוח "דיימון התינוקות הם מתחילים לצאת" צעקתי דיימון ישר הרים אותי כמו נסיכה ורץ איתי לכיוון האוטו הוא שם אותי במושב האחורי לא הפסקתי לצרוח "דיימון תיסע כבר אני לא מסוגלת יותר" אמרתי ולא הפסקתי לצרוח "אנחנו נעשה תאונה" שמעתי אותו אומר אבל לא יכולתי לא הפסקתי לצרוח להחזיק את ידו בחוזקה ולהתפלל שישארו עוד קצת ולא יצאו עד שנגיע הגענו לבית החולים.. הגענו וישר הכניסו אותי לחדר לידה "תכניסו את דיימון אני צריכה אותו איתי" צעקתי לעבר במיילדת שלא הקשיבה ורק ניסתה לאפס אותי "חמודה דיימון מתקשר לכולם ומזעיק את ההורים שלך.. עכשיו אני צריכה שתנשמי ותדחפי" היא אמרה ועשיתי כמבוקשה "אני לא מסוגלת יותר" צעקתי..
~נקודת המבט של דיימון~
"נסיכה שלי" קראתי לאלכס וחיבקתי אותה מאחור "אני כל כך אוהב אותך" אמרתי ונשקתי בצווארה "אתה אהבת חיי" היא אמרה הסתובבה אליי ונישקה אותי והתחבקנו.. פתאום היא הזיזה אותי והחזיקה את הבטן "דיימון התינוקות מתחילים לצאת" היא צווחה הרמתי אותה מהר לכיוון האוטו ונסעתי איתה לבית החולים.. לפתע הרמזור שינה את צבעו לאדום ונאלצתי לעצור "דיימון תיסע כבר אני לא מסוגלת" אלכס צעקה והחזיקה את הבטן "אנחנו נעשה תאונה" אמרתי ונתתי לה את ידי כדי שתחזיק ותוציא את הלחץ.
האור ברמזור נהפך לירוק והמשכתי לנסוע כמו משוגע נזכר ביום שנסעתי עם איתי לבית החולים כדי להציל את חייה של אלכס והיום אני לוקח אותה לשם ללדת לי מלאכים קטנים..
הגענו לחדר מיון ולקחו את אלכס לחדר לידה רציתי להיכנס אך אמרו לי לחכות בחוץ בינתיים.. אז התקשרתי להורים שלי ושל אלכס לסקוט ולכל החבורה שלנו עוד מימיי התיכון תוך עשר דקות כולם הגיעו "היא כבר ילדה?" איתי שאל "היא בחדר לידה" אמרתי "תיכנס אליה אנחנו פה" מאדי אמרה הסתכלתי עליהם "נו תיכנס היא צריכה אותך לך אלייה כבר" הם אמרו מזרזים אותי נכנסתי לחדר ורצתי אליה "תילחצי אלכס לחיצה אחרונה" המיילדת אמרה רצתי להחזיק לאלכס את היד "מלאך שלי עוד קצת וזה נגמר" אמרתי וליטפתי את ראשה "עוד לחיצה אחת" המיילדת אמרה "מזל טוב יש לכם בן" המיילדת אמרה וחייכתי "יפה שלי יש לנו בן" אמרתי לה והיא התנשפה מהמאמץ שטרם הסתיים "את מוכנה לעוד טיפה אקשן?" המיילדת שאלה בחיוך בידיעה שהיא מביאה לעולם ילדים קטנים מדי יום "יש לי ברירה?" אלכס צעקה ואחזה בידי "עוד כמה לחיצות והיא יוצאת" המיילדת אמרה "אני לא יכולה יותר.. צאי כבר!" אלכס צווחה "מזל טוב יש לכם בת" המיילדת אמרה ובאותה השנייה אלכס עצרה את האחיזה בידי "אנחנו הורים נסיכה שלי" אמרתי ונישקתי אותה "אני אוהבת אותך" היא אמרה והתנשמה מהמאמץ "יש לכם בן ובת בריאים ושלמים" המיילדת אמרה "תודה על הכל" אמרתי והיא חייכה "אני אקרא לכל מי שבחוץ ובינתיים תהיו עם התינוקות" היא הוסיפה ויצאה "אני לא מאמין שאני אבא.. איך נקרא להם?" שאלתי את אלכס שלא הפסיקה לחייך "דילן ואשלי" היא אמרה וחייכתי תמיד אלכס רצתה בת שיקראו לה אשלי ואני תמיד רציתי בן שאקרא לו דילן "ילדה שלי את אמא" ויקטוריה אמא של אלכס אמרה וחיבקה את אלכס "היה לך קשה?" מייקל אבא של אלכס התעניין וליטף את ראשה.. אני מודה שעדיין מוזר לי לראות אותם לצידה אבל אני שמח שזה קורה, אני ידעתי שזה יקרה "איך הייתה הלידה?" אבא שלי שאל אותי בשקט "המלכה שלי ילדה כמו לי נסיך ונסיכה כמו אלופה" אמרתי "איך תקראו להם?" סקוט שאל והושיב את מיה לידו שהייתה עסוקה בציורים חמודים של תינוקות ומשפחות שמחות.. אני ואלכס הסתכלנו אחד על השנייה בחיוך גדול "דילן ואשלי" עניתי וכולם התלהבו מהשמות.. עברו כמה שעות בינתיים כולם הלכו ונשארנו רק המלכה שלי ושני הגיבורים הקטנים שלי "איך את?" שאלתי וליטפתי את פניה "מאושרת" היא ענתה בחיוך רחב "את קולטת שאנחנו הורים?" שאלתי אותה "אני כל כך מאושרת שהילדים שלי באו ממך ולא אדם אחר" היא אמרה "אני אוהב אותך מלכה שלי" אמרתי "אני אוהבת אותך מלך שלי" היא אמרה והתנשקנו..
~נקודת המבט של אלכס~
בתוך כל הטירוף נזכרתי בדרך שבה דיימון ואני הכרנו.. ניזכרתי בריבים בויכוחים בפרידה ובאהבה שלנו הוא ללא ספק הגבר של חיי והוא תמיד יהיה..
משפחה יקרה שלי ואהובי היחיד.. אני אוהבת אותכם...

היי אהובות שליי!
כמה דברים..
סליחה שלא העלתי פרקים.
זה הפרק האחרון לסיפור אבל... אני כנראה עושה אפילוג אני לא בטוחה בזה תלוי כמה ירצו
ודבר אחרון.. תודה רבה לכל מי שעקבה ודירגה וכתבה ושיתפה אתן מדהימות!
אני מאוהבת בכן
בקרוב אני אעלה סיפור חדש (אם אני לא אעשה אפילוג כמובן😅)
תודה על הכל אהובות❤