פרק 54:
שקעתי במחשבות עליו ואז קיבלתי הודעה ועוד פעם זה היה לוגן שיעזוב אותי כבר מה יש לו?
'היי אלכס למה לא באת כמה ימים?' הוא שאל 'כולה יומיים.. אני מאושפזת בבית חולים' כתבתי.. בטח הוא שמח עכשיו וסיפר לבלייק 'את רצינית?.. למה?' הוא שאל 'לא בגלל סיבה שאמורה לעיניין אותך' אמרתי והתנתקתי אני עדיין לא מאמינה שלוגן אוהב אותי ואני יודעת שזה לא צריך לעניין אותי כשיש לי את דיימון אבל מה שאני לא מבינה זה למה שמישהו כמו לוגן יתאהב דווקא בי? חשבתי לעצמי והסתובבתי עם הגב לחלון אחרי כמה דקות שמעתי את קולו של דיימון "יפה שלי" הוא אמר הסתובבתי אליו ראיתי סימן כחול מסביב לעיניו "חיים שלי איך מה קרה לך?" שאלתי והוא סיפר לי שאיזה מישהו התנפל אליו והם רבו מכות איזה מסכן זה כל כך לא מגיע לו.. חיבקתי אותו כי ידעתי איך הוא הרגיש ואני יודעת שזאת הרגשה נוראית "אולי אני יעבור לבית ספר שלך" הוא אמר ולא ידעתי מה לומר לא רציתי שיראה את מה שאני עוברת אבל רציתי שיהיה איתי וישמור עליי וגם כי עדיף שילמד במקום שלא יפגע בו "אם אתה רוצה" אמרתי "אני רוצה" הוא אמר "אתה מוזמן" אמרתי והתנשקנו
ראינו טלוויזיה ביחד ואז בלה נכנסה לחדר "אלכס איך את מרגישה?" היא שאלה "אני מרגישה הרבה יותר טוב תודה" עניתי "היי דיימון" היא אמרה "היי" הוא אמר "את יודעת מתי אני משתחררת?" שאלתי "בשביל זה באתי את צריכה להשתחרר עכשיו" היא ענתה ושמחתי לא שהתגעגעתי לבית ספר ולהורים שלי פשוט לא הכי כיף להיות בבית חולים ואז בלה יצאה מהחדר "היא נחמדה" דיימון אמר וצחקתי "לגמרי" אמרתי "איך היד שלך?" הוא שאל "יותר טוב" עניתי "אני לא רוצה לחזור לבית ספר" אמרתי "אל תתני להם את התענוג לראות שהם פגעו בך.. תישארי חזקה אלכס את הרבה יותר טובה מהם" הוא אמר ואז הלכתי להחליף לבגדים שלבשתי כשהגעתי לפה אני ודיימון הלכנו לחתום בקבלה על השיחרור שלי והלכנו לבית שלו "דיימון איפה הייתה?"...
סליחה שלא