פרק 44:
שמתי את הטלפון במטען והנחתי אותו על השידה ואז הטלפון צילצל זה היה דיימון ישר עניתי "יפה שלי את לא מבינה מה קרה" הוא אמר וקולו רעד טיפה נלחצתי "מה קרה?" "משהו נוראי" הוא אמר "מה? חיים שלי אתה מלחיץ אותי" אמרתי "אני מתגעגע אלייך" הוא אמר "טמבל הבהלת אותי" אמרתי "איך את מדברת לחבר שלך?" הוא שאל בציניות וצחקתי "איך שהוא רוצה" אמרתי "באמת?" הוא שאל "לא" אמרתי וצחקנו "מה איך את? לוגן הזה דיבר איתך?" הוא שאל "לא תירגע דיימון" אמרתי וצחקתי "שלא יקח לי אותך.. את הדבר הכי טוב שקרה לי בתקופה האחרונה" הוא אמר וחייכתי הוא פשוט מושלם "דיימון אתה מושלם.. אני כל כך שמחה שהכרתי אותך ושאנחנו ביחד" אמרתי בכנות המשכנו לדבר דיברנו כבר על אליסון ואז שאלתי אותו איך נראית ישראל ואיפה הוא גר שם והוא סיפר לי על תל אביב על ירושלים ועל הים "אני עייפה.. מה השעה" שאלתי אותו "תכף שתיים עשרה בלילה" הוא אמר "וואי אז אני אלך לישון.. אני לא אקום מחר בבוקר" אמרתי והוא אמר לי לילה טוב וניתק והלכתי לישון חלמתי חלום נוראי על לוגן הוא היכה את דיימון וקילל אותו מולי ראיתי שהוא צורח וזועק אני ישבתי בפינה ולא יכולתי לעשות משהו כי הייתי קשורה אבל ראיתי הכל לוגן בא וצעק עליי 'אם היית איתי עכשיו לא היית סובלת ככה.. והוא לא היה סובל ככה.. זה הכל את' הוא אמר ושלף מכיסו סכין קטנה לא הפסקתי לצרוח ראיתי את דיימון מעולף כל כך כאב לי עליו בגללי הוא סובל ככה לוגן קירב אותה אל עורי...