פרק 28:
"בגללו את לא רצית אותי" קולו של לוגן הוא התקרב לדיימון "בגללו" הוא צעק עליי "לוגן תירגע" צעקתי עליו "אני אוהב אותך את לא מבינה" הוא צעק עליי לוקח אותי לפינה רחוקה מדיימון "תפסיק כבר לשגע אותי דיי כבר להגיד לי שאתה אוהב אותי ואז לשקר לי דיי לוגן שיגעת אותי.. זה כבר מאוחר מדיי הלב שלי שייך למישהו אחר" צעקתי עליו בחזרה והלכתי מושכת בידו של דיימון שמחזיק לי את השקיות ונכנסנו לג'יפ "מי זה הטמבל הזה" דיימון אמר "סתם מישהו" אמרתי "למה הוא אמר שהוא אוהב אותך?" דיימון שאל נאנחתי והתחלתי לספר "קוראים לו לוגן הוא שכן שלי גר מולי.. אנחנו באותה כיתה באותו בית ספר לא מזמן הוא אמר שהוא אוהב אותי אבל אני לא מאמינה לכל הבולשיט שהוא שלו.. דיימון אני אוהבת אותך אני לא אוהבת אותו" אמרתי והוא נישק אותי בראש "בואי" הוא אמר עדיין הייתי עם העקבים וכבר היה לי קשה לעמוד אז הוא עזר לי
"אמא אבא אני בבית" דיימון אמר כשהוא אוחז בידי "היי את אלכס?" אידה נחמדה שאלה אותי "כן" עניתי "היי אני סופי אמא של דיימון" היא אמרה ולחצה לי את היד "נעים מאוד את בטח אלכס" מישהו בא לחץ לי את היד "נעים מאוד" אמרתי בחיוך "אני מיכאל אבא של דיימון" הוא אמר לי החיוך איזה הורים חמודים הלוואי עליי הורים כאלה..
"דיימוןןן" ילדה קטנה יצאה מהחדר וצה לדיימון בחיבוק "קטנה שלי" הוא אמר וחיבק אותה "מי את?" היא שאלה בחיוך תמים "אני אלכס חברה של אחיך" אמרתי לה בניסיון להתקרב אלייה "אז אני אוהבת אותך את חמודה" היא אמרה וחיבקה אותי "איך קוראים לך" שאלתי "אליסון" היא אמרה "ובת כמה את?" שאלתי אותה "אני בת 4.. בת כמה את?" היא שאלה "בת 17" עניתי
"זה לא פייר גם את יותר גדולה ממני" היא אמרה "אחיינים שלי יותר קטנים ממך תוכלי מתישהו לראות אותם" אמרתי והראתי לה תמונות שלהם בטלפון והיא דיפדפה בתמונות כשהיא נזהרת לא להפיל את הטלפון "מי זה?"...