"אני. אוהב. אותך." דניאל אמר בין נשיקה לנשיקה "בואי איתי הביתה קים" ביקש "תשכחי מהריב המטופש הזה ומהבנות הכל כך לא חשובות האלה ופשוט בואי איתי הביתה"
"בסדר" הנהנתי בשקט והוא תפס בידי ולקח אותי אל המכונית שלו
"איך תכננת לנהוג חזרה אם התכוונת לשתות היום?" שאלתי אותו
"מקסימום הייתי קורא לנהג שלי שיבוא לאסוף אותי" הוא משך בכתפיו
"אתה חסר אחריות" גערתי בו והוא החל בנסיעה
"רוצה לריב גם על זה?" הוא הרים גבה בשעשוע
"לא" אמרתי "אני לא רוצה לריב איתך בכלל"
"מעולה" הוא תפס בידי ונתן לה נשיקה, ממשיך להחזיק בה לאורך כל הדרך עד למלון ולא משחרר.
"יש לך מושג מה אני רוצה לעשות לך עכשיו?" דניאל נצמד אלי בשנייה שיצאנו מהמעלית אל הקומה שלו והחל לנשק את צווארי
"אני יכולה לחשוב על כמה דברים" מלמלתי וכרכתי את זרועותיי סביב צווארו
הוא המשיך לנשק את צווארי והחל לעלות אל תנוך האוזן שלי, מוצץ אותו ונושך קלות, מוציא ממני קולות עונג שקטים.
"תרימי ידיים נסיכה" הוא מלמל והרים לי את החולצה, מעיף אותה ממני ולאחר מכן גם נפטר מהנעליים והמכנסיים שלי
"את פשוט מושלמת" הוא סרק אותי במבטו ועיניו הכחולות היו כל כך כהות עכשיו שבקושי ראיתי בהן כבר צבע.
"תפסיק להתחנף, כבר התפשטתי" אמרתי והוא גיחך בשקט
הוא תפס בחולצתו והעיף אותה מעל ראשו "בואי" לחש באזני וחיבק אותי מאחור, מתקדם יחד איתי אל חדר השינה שלו "תשכבי כאן" אמר ברוך ושחרר את האחיזה בי.
הלכתי אל המיטה ונשכבתי עליה, צופה בדניאל נפטר משאר חלקי הלבוש שלו ומתקדם אלי "קודם כל בואי ניפטר מהחזייה הזאת" הוא טיפס מעליי וקילף אותה ממני. הוא החל למשש את השד השמאלי שלי בעוד פיו מוצא את הימני ומוצץ אותו, נושך קלות וגורם לי לגנוח. ידו החלה לרדת במורד הבטן שלי עד אל התחתונים והורידה אותם בעדינות. הוא ליטף את הפתח שלי ואני התחלתי לנוע במקומי. האיטיות המייסרת בה טיפל בי שיגעה לי את השכל ולא יכולתי יותר, הייתי צריכה אותו.
"תירגעי נסיכה" הוא תפס במתני וריתק אותי למזרן, ממשיך ללטף את הפתח ומכניס אצבע לתוכי "קים את מוצפת" הוא גנח בשביעות רצון והחל להניע את האצבע בתוכי, מוסיף עוד אחת וגורם לקולות שלי להתגבר יותר וכך לאורגזמה שלי להתקרב יותר.
"עוד לא יפהפייה" הוא ניתק את שפתיו מצווארי והפסיק להזיז את האצבעות
רטנתי בתגובה ונאנחתי. דניאל גיחך בשקט וחזר למצוץ את צווארי, משאיר עלי את הסימנים שלו ונראה די מרוצה מזה. הוא המשיך לחדור אלי עם אצבעותיו, מוסיף אצבע נוספת ומתחיל להגביר את הקצב
"דניאל" גנחתי בחוסר סבלנות ואצבעותיו נשלפו ממני. הוא מיקם את עצמו מעלי ואת איברו בפתח שלי, חודר אלי באיטיות מייסרת ויוצא חזרה. הוא המשיך לצאת ולהיכנס אלי שוב ושוב והיה כל כך עדין ואיטי שחשבתי שאני עומדת להשתגע.
"את בסדר?" שאל אותי בזמן שהמשיך
"אהממ" הנהנתי "למה שלא אהיה?"
"לא יודע, עם התינוק והכל" הוא הביט בעיניי "אני מפחד לפגוע בך, או בו"
בגלל זה הוא מתנהג ככה, כל כך עדין ומאופק?
"אני בסדר דניאל" חייכתי אליו, מנסה להחניק גיחוך "התינוק גם בסדר. אתה לא צריך לרסן את עצמך בגלל זה"
"קים אני אוהב אותך" מבטו חורר אותי והוא הגביר טיפה את הקצב "אני לא רוצה לפגוע בך"
"אתה לא יכול לפגוע בי" חייכתי אליו בהרגעה "לפחות לא פיזית" הוספתי בשקט
"אם משהו יקרה לך בגללי, אם אני אהיה אחראי לסבל שלך.. אני לא יודע מה אעשה לעצמי" הוא אמר ברצינות שקצת הפחידה אותי "אני לא אסלח לעצמי בחיים"
"הכל בסדר דניאל" ליטפתי את שיערות ראשו "כל עוד אתה איתי ונשאר נאמן לי ולא משקר לי, שום דבר רע לא יקרה. אני מבטיחה"
"אני אוהב אותך" הוא נאנק והגביר את הקצב רק טיפה, שולח את ידו אל הדגדגן שלי ומפעיל עליו קצת לחץ, מקרב אותי לשיא
"גם אני אותך" גנחתי בתגובה והידקתי את אחיזתי בשיערו
"תגמרי איתי קים" הוא גנח והגביר את הקצב וכמה שניות אחרי כבר רעדתי מתחתיו וגמרתי, והוא כמה שניות אחריי.
"אני אוהב אותך, את שניכם" הוא מלמל באזני ואני חייכתי בתגובה
"גם אני" לחשתי והעברתי את ידי על בטני
***
"די כבר דניאל, זה מדגדג" גיחכתי בזמן שישבנו שנינו על הספה בסלון ודניאל החזיק בידי, עובר אצבע, אצבע ומנשק בעדינות כל אחת מהן לכל אורכה.
"אני אוהב את האצבעות העדינות שלך" מלמל לכף ידי "אני רוצה לנשק כל אחת ואחת מהן"
"אצבעות עדינות, הא?" צחקתי ושמתי את ידי השנייה על עינו, בדיוק איפה שהפנס שעשיתי לו היה ממוקם
"אח" הוא הרחיק את ראשו ועיוות את פניו בכאב
"האצבעות העדינות האלה גרמו לזה" אמרתי בגאווה "אל תשכח את זה"
"את ממש גאה במה שעשית לפנים שלי נכון?"
"זה הגיע לך" משכתי בכתפיי
"וזה מגיע לך" הוא אמר ואני הבטתי בו בשאלה
לפתע דניאל תפס בידי וריתק אותי לספה. הוא נשכב מעליי והחל לדגדג אותי בלי הפסקה "דניאל די" ניסיתי לומר בין הצחקוקים שלי שלאט, אט הפכו לצחוק היסטרי ובלתי נשלט "דניאל" צרחתי עליו וניסיתי להשתחרר מאחיזתו
"מי המלך?" הוא שאל אותי ואני המשכתי לצחוק, לא מוכנה לענות לו
"דניאל די" התחננתי והמשכתי להתפתל תחתיו
"אני לא עוזב עד שתגידי לי מי המלך" אמר והמשיך לדגדג אותי
"אתה" החנקתי מבין הצחקוקים שלי
"לא שומע" הוא אמר בהתגרות
"אתה!" צעקתי עליו
"ומי האליל שלך שאת אוהבת אותו הכי בעולם?" המשיך ואני שלחתי אליו מבט של 'תעשה לי טובה' מה שזיקה אותי בהתקפת דגדוגים חזקה יותר
"אתה, אתה!" צרחתי והמשכתי להתגלגל מצחוק
"ומי אוהב אותך הכי בעולם?" נימת קולו השתנתה עכשיו וידיו עברו מלדגדג אותי, אל ליטוף כל חלקי גופי והוא נצמד אלי והצמיד את מצחו לשלי
"אתה" חייכתי אליו והוא נשק לאפי
"תשובה נכונה" הוא חייך חזרה ונתן לי נשיקה קצרה "את רשאית לקום עכשיו" הוא אמר בקול סמכותי וירד ממני, נותן לי להתיישב חזרה
"דביל" גיחכתי וקמתי ממקומי
"לאן זה?" שאל
"למקלחת" אמרתי
"מקלחת הא?" הוא הרים גבה בערמומיות "צריכה שאני אבוא לעזור לך לסבן את הגב?"
"לא תודה, אני באמת רוצה להצליח להתקלח הפעם" גיחכתי ומיהרתי להיכנס פנימה לפני שבא אחריי
"הפסד שלך!" הוא צעק מבעד לדלת ואני צחקתי
***
"אני לא רוצה" קפצתי ממקומי וניסיתי לברוח אל דלת היציאה מכאן
"קים" דניאל תפס בידי ומשך חזרה כך שאתיישב
"אני לא רוצה להיות כאן, אני לא צריכה את זה" טענתי "התינוק בסדר, אני יודעת את זה, אני מרגישה את זה. אני לא מבינה למה אני צריכה דוקטור כדי שיגיד לי את זה?"
"קים, כל אישה עוברת את הבדיקות האלה במהלך ההיריון, זה לא כזה סיפור גדול" אמר בניסיון להרגיע "הרופאה עוד מעט תצא ותקרא לנו פנימה, את תשכבי שם על המיטה ואני אהיה שם איתך, ונוכל לראות את התינוקת המושלמת שלנו ביחד"
"מי אמר שזו תינוקת?" הרמתי גבה לעומתו
"זו תינוקת" קבע
"או שלא" אמרתי
"זו תינוקת" הוא התעקש
"או שלא" חזרתי על דבריי בהתגרות
"קים.. קים?" אישה הלבושה בחלוק לב יצאה מהחדר והקריאה
"כן" אמר דניאל ומיהר להיעמד על רגליו, מושך את ידי יחד איתו ועוזר לי לקום
"ובכן קים.." היא חיכתה שאשלים את שם המשפחה
"רק קים" אמרתי והתיישבתי על הכיסא מול השולחן שלה ודניאל התיישב לידי, לא מנתק את האחיזה בידי
"אני מבינה שזו הבדיקה הראשונה שלך מאז תחילת ההיריון" היא אמרה ואני הנהנתי "מה גרם לך לבוא רק עכשיו?" שאלה
"האחות של הקרצייה הזה שיושב לידי" אמרתי ישירות ודניאל גיחך בשקט
"אני מבינה" היא אמרה במבט מוזר "ומי אתה אם יורשה לי לשאול?" היא פנתה אל דניאל
"האבא" אמר בטון רציני וגאה ואני גלגלתי את עיניי
"אתם נשואים?" שאלה
"אם היינו נשואים הייתי מכריח אותה לכתוב את שם המשפחה שלי יחד עם השם שלה בכל מקום אפשרי" אמר
"אה הה" היא קימטה את מצחה, לא מבינה מה הוא רוצה ממנה "טוב, אני צריכה שתחליפי לבגדים האלה ותשכבי על המיטה" היא קמה ממקומה והושיטה לי שקית עם בגדים מתאימים "אני אתן לך קצת פרטיות" אמרה ויצאה מהחדר
"איכס" מלמלתי בזמן שהחלפתי את הבגדים "אני שונאת בגדים של בתי חולים"
"זה לא בגדי בית חולים" אמר דניאל
"מה שזה לא יהיה, אני לא סובלת את זה"
"יש משהו שאת כן סובלת?"
"אני סובלת אותך" אמרתי
"תודה רבה באמת" הוא צחק ואני חייכתי אליו "קדימה, תעלי" סימן לי ואני עשיתי כדבריו והתיישבתי על המיטה
"אפשר?" קולה של הרופאה נשמע מחוץ לדלת מלווה בדפיקה קלה
"כן" קרא דניאל והיא נכנסה פנימה
***
"טוב, את בדיקות הדם והשתן שעשית אנחנו נקבל מחר בבוקר. מכיוון שבאת למרפאה פרטית ושילמתם על שירות אישי וצמוד אנחנו נתקשר לעדכן אותכם כבר מחר על הבוקר" אמרה הרופאה ואני גלגלתי את עיניי. אמרתי לדניאל שאין צורך בכל הדברים האלה אבל הוא התעקש.
"לגבי הבדיקה הגנטית.. זו קצת בעיה מכיוון ששניכם לא ממש מספקים לי מידע" היא אמרה "ההורים הביולוגיים של שניכם לא ידועים וכך גם שאר בני המשפחה שלכם. נוכל לבצע כמה בדיקות כדי לנסות לאתר סימנים או עקבות של מחלות או דברים אחרים העלולים להוות סיכון וכמובן שנהיה במעקב צמוד אחרי האם והתינוק כדי לוודא שבאמת לא נשקפת להם אף סכנה"
"מעולה" אמר דניאל בקול רציני
"לפי החישובים שלי את נמצאת כרגע לקראת חודש שלישי" היא אמרה "שבוע 12"
"אוקי" מלמלתי
"האולטרא-סאונד הראשון היה צריך להיערך בין השבועות 7-9 אבל אני מניחה שנוכל לעשות אותו עכשיו" אמרה "בנוסף נעשה שקיפות עורפית"
"מה זה?" שאלתי
"זו בדיקת אולטרא-סאונד להערכת סיכון לתסמונת דאון, ולהפרעות כרומוזומליות. יכולת האיתור של בדיקה זו אינה מוחלטת, ותוצאותיה אינם מספקים תמיד תמונה ברורה לגבי התפתחותו של העובר. זו בדיקת שעורכים בין השבועות 11-14" הסבירה
"מה בודקים שם בדיוק?" שאל דניאל
"את כמות הנוזל שהצטברה בקפל עורף העובר" אמרה "יש גם לבדוק סיסי שיליה שזה לקיחת דגימה מרקמת השליה, המשמשת לזיהוי מחלות גנטיות קשות. אנו בודקים בעצם את רקמת השליה, שמכילה חומר גנטי הזהה לזה של העובר. באמצעות הבדיקה ניתן לבדוק אם השליה תקינה, ולהסיק מכך על בריאותו של התינוק. הבדיקה אינה מוחלטת בתוצאותיה, ובעלת סיכון לפגיעה בעובר."
"עוד משהו?" שאלתי בחוסר סבלנות. רק לשמוע על כל הבדיקות האלה גורם לי לבחילה נוראית.
"עכשיו אנחנו עומדים לעשות לך את האולטרא-סאונד הראשון" הרופאה קמה ממקומה וניגשה אלי בזמן שדניאל שם את ידו על כתפי ודחף אחורנית בעדינות, מסמן לי לשכב על המיטה
היא מרחה לי על הבטן מן חומר מוזר כזה והחלה להזיז עליו מכשיר קטן מצד לצד. דניאל ישב מצדי השמאלי והחזיק את ידי, מלטף עם אגודלו ומרגיע.
"ו.. זה התינוק שלכם" היא סובבה אלינו את המסך שהיה מצדי הימני והראתה לנו את התמונה.
יצור קטנטן, בגודל של שזיף, נראה בתמונה מלפניי. הוא היה ממש פיצי, אבל ממש אמיתי. יכולתי לראות אפילו קצת תווי פנים. ראיתי את האף הקטנטן שלו, הבליטה הקטנה של השפתיים וגם הסנטר. הוא היה כל כך מציאותי, כל כך כאן.. שזה היה מפחיד. יצור קטן גדל לי בתוך הבטן.
"זה" מלמלתי, מנסה לבחור את המילים המתאימות אבל לא מצליחה. מבעת, מפחיד, מלחיץ?
"זה מדהים" אמר דניאל לידי, קולו מלא התרגשות ועיניו שבוהות במסך נוצצות ופעורות לרווחה. חיוכו המקסים התפשט על כל פניו ואם לא היו לא אוזניים כדי לעצור אותו, אני לא יודעת לאן החיוך הזה יכול היה להגיע.
אני לא ממש יודעת מה הרגשתי, די פחדתי לחשוב על מה שאני מרגישה ולנסות לנתח את זה. אני רק יודעת שהלב שלי פעם בפרעות, עיניי לא יכלו לרדת מהמסך והרגשה מוזרה וחמימה הציפה את ליבי.
"תרצו לדעת את מן העובר?" שאלה הרופאה
"לא" אמרתי מיד
"את בטוחה?" שאל דניאל בפליאה
"כשזה יגיע, זה יגיע" אמרתי "אני לא רוצה לדעת לפני. וחוץ מזה, אם יקרה משהו.. אני לא רוצה להיקשר יותר מידי ולהתחיל לדמיין עתיד לדבר הזה בבטן שלי. אני לא יודעת להסביר את זה, אני פשוט מעדיפה להשאיר את זה ככה"
"אוקי" דניאל הנהן ושם את ידו השנייה על ידי. רק עכשיו שמתי לב עד כמה חזק החזקתי את היד שלו, מוחצת אותה ולא משחררת.
"מצטערת" מלמלתי והרפיתי את האחיזה
"זה בסדר" הוא חייך אלי והזיז קבוצת שיערות אל מאחורי אזני ושתק
"אני אתן לכם קצת זמן לבד" הרופאה קמה ממקומה והגישה לי משהו לנקות איתו את הג'ל המגעיל הזה שהיא שמה לי על הבטן
"אני עומד להיות אבא" אמר דניאל לאחר שתיקה ארוכה, בוהה בי עם חיוך דבילי על הפנים
"מסכן הילד" אמרתי והוא פרץ בצחוק
"את לא יכולה להיות רצינית אפילו לדקה?"
"אתה יודע שלא" חייכתי והוא נאנח בשעשוע
"את משהו מיוחד"
"אם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי את זה.." הנפתי את שיערי אחורה בהתנשאות מוחצנת
"קדימה מיוחדת שכמותך, קומי להתלבש" דניאל קם ממקומו והגיש לי את ידו כדי לעזור לי לקום
"אני יכולה לקום לבד אתה יודע" אמרתי ושמתי את ידי בשלו, קמה מהמיטה ולוקחת את הבגדים שלי כדי להתלבש חזרה
"אני יודע" הוא אמר בפשטות וחיכה שאסיים להחליף את הבגדים
"הכל בסדר שם?" קראה הרופאה מצדו השני של הוילון אשר שימש כמחיצה בינינו לבינה
"כן" קראתי ויצאתי אליה יחד עם דניאל "רק סיימתי להחליף בגדים"
"מצוין" היא חייכה "ועכשיו ניגש לבדיקות האחרות"
***
"אז את מתכוונת להשאיר אותי במתח עד סוף הילדה בלי שאני אדע אם יש לי אחיין או אחיינית קטנה?" שאל קלוד בתסכול "איך אני אקנה להם דברים עכשיו?"
"להם?"
"אולי זה תאומים" אמר בחיוך וצמרמורת עברה בגופי. רק לא זה.
"בכל מקרה גם אם הייתה יודע מה מין העובר לא הייתה יכול לקנות לו כלום"
"ולמה זה?"
"לא קונים לפני לידה" אמרתי בקול הכי דומה לשל אבי "האחות המשוגעת של דניאל לא מפסיקה להגיד לי את זה ולהזכיר לי שאסור לקנות שום דבר עד שהתינוק ייולד"
"ובמה תלבישי אותו כשתצאו מבית החולים? ואיך תיקחי אותו הביתה?"
"היא אמרה שהיא כבר תדאג להכל" אמרתי
"איך דני נפל על אחות כזאת" נאנח קלוד
"כזאת מה?"
"כזאת מוזרה" אמר
"קורה" משכתי בכתפיי "משפחה לא בוחרים אתה יודע"
"אבל הוא בחר" הוא ציין
"בסדר, אני מניחה שבתקופה ההיא היא הייתה קצת יותר נורמלית"
"זה ההסבר היחידי" צחק קלוד ואני הצטרפתי אליו
"אבל היא בן אדם טוב, באמת" יצאתי להגנתה אחרי שנרגעתי
"כן בטח" גיחך קלוד "זה כמו שאומרים על בן אדם מכוער 'יש לו עיניים יפות'"
"מצחיק" גיחכתי
"לא נורא, יש לה אופי טוב" הוא המשיך להגיד בקול עבה מידי שגרם לי להתפקע מצחוק
"די להיות כזה מפגר" דחפתי את כתפו
"תגידי" אמר לאחר כמה שניות "את לא מתכוונת לספר לו מתישהו?"
"ומה חשבת שהוא בא איתי לרופאה מבלי לדעת שאני בהיריון ושהילד שלו?"
"לא על זה טיפשה" הוא גיחך ואז הרצין חזרה "עלי"
"עליך?"
"עלי, עליך, על שלושתנו" אמר "את לא חושבת שמגיע לו לדעת את האמת עלינו ועל העבר המשותף שלנו"
"ראית מה קרה בפעם הקודמת" נאנחתי "אני לא חושבת שאני יכולה לעבור את זה שוב"
"זה שונה קים, עכשיו את יודעת. זה רק הוא שלא יודע"
"בפעם הקודמת שהוא גילה את זה הוא היה בטוח שאני שיקרתי לו ושאני איתו כי אני רוצה להתנקם בו" הזכרתי לו
"ובמהירות רבה הוא גם הבין שהוא אידיוט שחשב כך"
"כן, רק בגלל שדיברתי איתו וסיפרתי לו על החיים שלי מבלי לדעת מי הוא בכלל והוא הבין לבד שהוא טעה ושזה לא הגיוני שבאתי לנקום בו כי אני לא יודעת מי הוא בעצם"
"הוא הבין שאת לא איתו כדי להתנקם בו, לא בגלל שלא ידעת מי הוא" אמר קלוד "הוא הבין את זה בגלל שהוא ראה כמה את אוהבת אותו ועד כמה הוא חשוב לך"
"ואיך לעזאזל אני אמורה לעשות את זה שוב? אני לא בחורה של מילים או רגשות קלוד, המקרה ההוא היה יוצא דופן"
"אז תשתדלי" אמר "תראי לו שאת אוהבת אותו, תוכיחי לו את זה"
"איך בדיוק?"
"את זה את כבר צריכה להבין לבד ולעשות בעצמך" אמר "כאן אני כבר לא יכול לעזור לך"
"אוף" נאנחתי בעצבים "אתה לא יכול לעשות את זה בשבילי?"
"מצטער סיס, אבל לא" הוא חייך "את זה את צריכה לעשות לבד"
"אבל מה אם הוא לא יקשיב לי, מה אם הוא לא יאמין לי?"
"אז תגרמי לו להקשיב" אמר "את עשית את זה כבר פעם אחת סיס, אני בטוח שתצליחי גם עכשיו"
"נראה כבר" נאנחתי וקמתי מהספה
"לאן זה?"
"חזרה למלון" אמרתי "דניאל מחכה לי"
"תבואי יותר סיס, עד שהתחלתי להתרגל אליך את כבר נעלמת לי שוב"
"אני אבוא, מבטיחה" חייכתי אליו והלכתי אל הדלת "להית'"
***
"בטן מזדיינת" מלמלתי ושפשפתי את בטני עם ידי
אני עומדת שעה מול הראי ובוחנת את המראה שלי. בגלל ההיריון הזה עכשיו תצמח לי בטן ענקית ואני והולכים להיות לי כאבי גב מטורפים ואני אצטרך לעשות מלא, מלא פיפי והולכות להיות לי צרבות ואני הולכת להיות עייפה והשדיים שלי הולכים לגדול אפילו יותר! כאילו שעכשיו הם לא גדולים מספיק..
"על מה את חושבת?" דניאל הופיע מאחוריי וכרך את זרועותיו סביב מתניי
"אני עומדת להפוך לסיוט מהלך" מלמלתי והוא הביט בי דרך המראה במבט מבולבל
"מה?" שאל
"אני הולכת להיות שמנה כמו טנק!" קראתי "והולכות להיות לי צרבות, אני שונאת צרבות! ואני אהיה עייפה כל הזמן ואני אהיה עסוקה בלאכול, לעשות פיפי ולישון! ולמה? כי היצור הקטן עומד ללחוץ לי על שלפוחית השתן! והשדיים שלי יגדלו ויהיו לי כאבי גב מטורפים בגלל זה ובגלל הבטן וגם.."
"וואו, עצרי" דניאל הסתכל עלי במבט מופתע וסובב אותי אליו "מה עובר עליך, מאיפה הבאת את זה עכשיו?"
"אבי" פלטתי בציוץ "היא נתנה לי ספרים לקרוא לגבי כל ההיריון הזה, וזה הולך להיות גיהינום!"
"תירגעי קים, הכל בסדר" הוא גיחך והעביר את ידו בשיערי "אף אחד לא מבטיח לך שתעברי את כל מה שכתוב בספרים, ואף אחד לא מבטיח שתשמיני ותהפכי ל'מפלצת'"
"אבל" התחלתי לומר
"וגם אם כן" הוא קטע אותי "אני תמיד יאהב אותך, ולא משנה מה. ואני עומד להיות כאן לצדך לאורך כל הדרך ולתמוך בך"
"כן, נראה אותך אומר את זה כשאני אהיה 20 קילו יותר" מלמלתי בשקט
"אני הולך להרוג את אבי" דניאל נאנח בייאוש וקירב אותי אליו, עוטף אותי בחיבוק ומניח את סנטרו על ראשי "הכל יהיה בסדר, אני מבטיח לך" הוא נשק לקודקוד ראשי וחזר להתבונן בי מלמעלה "אוקי?"
"אוקי" הנהנתי
"עכשיו, מה את רוצה לאכול לצהריים?" שאל בנימה קלילה יותר
"תגיד, אתה רוצה שאני אשמין בכוח?" יריתי עליו
"קים את לא יכולה לצום במשך כל ההיריון, את תהרגי אותך ואת התינוקת"
"או תינוק.. או את שניהם" מלמלתי
"שניהם?" הוא שאל
"אחי הכניס לי לראש שזה יכול להיות גם תאומים" הסברתי לו בקול קצת מפוחד
"מה את אומרת" הוא העביר את ידו על סנטרו
"ומה אם זה באמת יהיה תאומים?" שאלתי בלחץ
"אז אני גבר ממש על זה שהצלחתי להכניס אותך להיריון עם תאומים באופן טבעי!" הוא קרא ואני נתתי אגרוף חלש לכתפו
"לא מצחיק" טענתי והוא פרץ בצחוק "דביל" סיננתי בשקט
"בואי, נלך לאכול" הוא נרגע מהצחוק שלו וכרך את ידו סביב כתפיי
"אני לא רעבה" טענתי
"אז תאכלי בלי תיאבון" אמר והוביל אותי אל המעלית "חוץ מזה, את צריכה לאכול לא רק בשבילך עכשיו. ואני בטוח שהברנש הקטן בבטן שלך מת מרעב"
"יצור קטן, חמדן ושמן" התלוננתי ודניאל גיחך בשקט