פרק 17

1.5K 110 7
                                    

שבוע עבר מאז ולא דיברנו על המקרה הזה בסמטה. קלוד ידע מן הסתם, אבל הוא לא אמר לי מילה, הוא לא היה צריך להגיד. ידעתי שאכזבתי אותם, הייתי פחדנית ולא הצלחתי להרוג אותו, לא יכולתי.

בשבוע הזה דניאל לא ניסה יותר ליצור איתי קשר. זה היה כאילו הוא פשוט נעלם. לא ראיתי ולא שמעתי ממנו שום דבר, וטוב שכך.

"מוכנה?" קלוד דפק בדלת חדרי ופתח אותה, מציץ פנימה

"כמעט סיימתי" אמרתי "תן לי חמש דקות"

"תמהרי קים מחכים לנו" אמר קלוד

"שיחכו" משכתי בכתפיי והוא חייך וסגר אחריו את הדלת

סיימתי להתאפר ונעמדתי מול המראה הגדולה. לבשתי שמלת מיני אדומה וצמודה עם מחוך בצורת לב שהבליט את החזה שלי אפילו יותר מתמיד ומגפיים שחורים עם עקב. סלסלתי מעט את שיערי עם בייביליס והתאפרתי כרגיל עם איפור מעושן סביב עייני, עיפרון שחור ומסקרה, שמתי אודם אדום ומעט סומק. ענדתי את התכשיטים הקבועים שלי ויצאתי מהחדר.

"אפשר לזוז" אמרתי ויצאתי ביחד עם קלוד מהבית. אנחנו הולכים היום למסיבה שארגן טוני לכבוד יום הולדתו של ליאם למרות שליאם התעקש שהוא לא רוצה שיערכו לו מסיבה אבל טוני פשוט התעלם.

"מי הולך להיות שם?" שאלתי את קלוד בזמן שהתחלנו לנסוע

"כולם" הוא אמר בפשטות

"מי זה כולם?" שאלתי

"כל מי ששווה משהו" הוא ענה "אל תדאגי יהיה בסדר"

"אני לא דואגת" החמצתי פנים

"טוב מאוד" הוא אמר וחזר להתמקד בכביש

***

"מזל טוב" נכנסנו אל תוך בית ענק עם חצר גדולה ופגשנו עשרות אנשים שנעצרו כדי לברך אותנו לשלום, את רובם זכרתי מהעבר אבל היו גם כמה פרצופים חדשים. המשכנו להיכנס לעומק הבית עד שמצאנו את טוני

"שלום לכם" הוא חייך והתקדם לעברנו "הגיע הזמן שתגיעו"

"זה באשמתה" קלוד מיהר להגיד ואני חייכתי בהתנצלות

"ואין ספק שהאיחור מצדיק את זה בהחלט" טוני חייך אלי "את נראית מדהים"

"אני יודעת" חייכתי והוא פרץ בצחוק

"איפה ילד היום הולדת?" שאל קלוד

"משחק בצעצועים שלו" טוני סימן עם ראשו אל עבר שלוש בנות יפהפיות שלא הפסיקו להימרח על ליאם, שלא ממש נראה סובל מזה.

"זה לא יפה לא לחלוק עם שאר הילדים" רטן קלוד וטוני צחק

"היי ליאם, בוא להגיד שלום!" קרא לעברו טוני

ליאם הרים את מבטו אלינו וחיוכו ירד מפניו בשנייה שמבטינו הצטלבו. הוא עזב את הבנות שהיה איתן והתקדם לעברנו.

רואה לך בעינייםWhere stories live. Discover now