אני מנסה לפקוח עיניים אבל האור מסנוור אותי יותר מידי, הראש שלי מתפוצץ מכאבים ואני מחליטה להשאיר אותן סגורות.
"קים בבקשה תקומי" קולו החלש של דניאל נשמע לידי אבל לא ראיתי אותו
"היא תהיה בסדר דניאל" אני שומעת את קולה העדין והמנחם של אבי. על מה הם מדברים? איפה אני בכלל, מה קרה לי? אני מנסה לשמוע עוד אבל העייפות משתלטת עלי, החשכה סוגרת עלי מכל מקום. אני נרדמת.
"התגעגעת אלי מתוקה שלי?" קול כל כך מוכר שאני כל כך שונאת נשמע ברקע
"גייב" שמו יצא מפי כלחישה
"בדיוק מתוקה שלי, חזרתי" יכולתי לשמוע את החיוך בקולו
"מה אתה רוצה?" שאלתי בקול שהיה אמור להישמע חזק ונטול פחד
"חזרתי בשבילך" אמר
"לא ביקשתי שתחזור" אמרתי
"יש לי הפתעה בשבילך" הוא שינה את הנושא, מתעלם מדבריי
"הפתעה?" שאלתי
"קים" קול אחר נשמע ברקע. קלוד? "קים איפה את?"
"קלוד אני כאן" צעקתי
"הוא לא שומע אותך יקירה" קולו נוטף הרוע של גייב היה קרוב יותר והוא נגלה אלי מתוך הצללים. הוא נראה בדיוק אותו דבר, רק עם הרבה יותר רוע בעיניים.
"קלוד!" צעקתי, מתעלמת מדבריו
"מחפשת את האח היקר שלך?" שאל בחיוך "הנה, בבקשה" הוא נקש באצבעותיו ומולי נדלק אור קטן מתוך החשכה שהאיר נקודה מסוימת בלבד, על מישהו מסוים בלבד. קלוד.
"סיס" קולו היה מלא בכאב, הוא נראה פצוע, מלא בדם ומכות בכל הגוף.
"קלוד" התקדמתי אליו אך ידו של גייב תפסה בי "שלא תחשבי על זה יקירה"
"קלוד!" צרחתי, נאבקת בגייב ומנסה להשתחרר מאחיזתו כדי להגיע אליו
"אני מצטעת סיס" קולו של קלוד נחלש ופניו החווירו "ניסיתי"
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
