"שלום, בננות!" קולו של ג'וני נשמע בבירור כשנכנס לחדר והדליק את האור.
"בן של זונה, מה אתה עושה?!" ג'סיקה צעקה עליו בקול צרוד ומעוצבן ביותר.
השעה הייתה אחד בלילה וישנתי ממש טוב עד עכשיו. שינה כל כך טובה שאפילו הצלחתי לחלום. רציתי להרוג את ג'וני עכשיו על שהעיר אותי בברוטליות כזאת.
"למה אתה פה?" מלמלתי, מכסה את ראשי בשמיכה כדי להתחמק מהאור המסנוור שנגד את חשיכת הלילה הנוחה.
"כדי לקרוא לכן." קול אחר נשמע, הקול של כריס.
"למה אתם קוראים לנו באמצע הלילה?" ג'סיקה התיישבה על המיטה שלה, מעיפה מפניה תלתלים משיערה השחור שנראה כמו קן ציפורים עכשיו אחרי שישנה עליו כמה שעות.
"יש כוכבים נופלים וסלובניה ארגנה מסיבה קטנה ביער." אמר ג'וני והתיישב על המיטה של ג'סיקה, שם עליה רגליים ומתמקם בנוחיות.
"מי זאת סלובניה?" שאלתי, קולי מעומעם בגלל השמיכה שכיסתה את ראשי.
"זונה אסיאתית שמארגנת הרבה מסיבות." הסביר כריס והתיישב על המיטה שלי. הזזתי את רגליי כדי לפנות לו מקום והורדתי את השמיכה מראשי.
"תתארגנו מהר ובואו, נחכה לכן בחוץ." אמר ג'וני, קם מהמיטה של ג'סיקה והתקדם לכיוון הדלת. שני הבנים היו לבושים שג'ינס וסוודרים, כאילו היו כבר ערים קודם.
"להעיר את אנג'לה?" כריס שאל את ג'סיקה והיא התחילה לצחוק צחוק נבחני ורם.
"רק אם אתה רוצה שהיא תנשך אותך, אחי. לא מפריעים לילדה הזאת לישון." היא קמה מהמיטה שלה והחלה לדחוף את ג'וני וכריס החוצה. למזלה הם לא התנגדו בכלל ועשו את עבודתה קלה. תוך שניות הם כבר היו בחוץ וג'סיקה סגרה ונעלה את הדלת מבפנים.
בינתיים קמתי, מנסה להחליק את שיערי באצבעותיי ולמחות את כורי השינה מעיניי.
"לעזאזל עם סלובניה והמסיבות שלה." רטנה ג'סיקה בזמן שהוציאה ג'ינס וסוודר מהארון שלה.
"מה הבעיה איתן?" שאלתי בזמן שפתחתי את הארון.
"שהן בלילה. וההגעה היא חובה, אלא אם כן בא לך להיות מנודה כאן." היא הסבירה והחלה ללבוש את הבגדים שהוציאה.
"אז אי אפשר להישאר לישון?"
"לא כדאי לך. את גם ככה חדשה פה, לא כדאי לך להיות עוד יותר בתחתית שרשרת המזון."
מיד התחלתי ללבוש את אחד הג'ינסים שלי, את החולצה היחידה שלי, ואת הג'קט שלי שלמזלי לא התלכלך יותר מידי.
"היא עושה מסיבה על כל פלוץ של מישהו הזונה הזאת." אמרה ג'סיקה במרמור. אין ספק שהיא לא אחת מהבנות המועדפות עליה, והאמנתי שיש לזה סיבה.
סיימתי להתלבש וצחצחתי שיניים במהירות, לוקחת מברשת ומברישה את השיער שלי כדי שלא יראה כמו קן ציפורים. כשסיימתי עמדתי ליד הדלת וחיכיתי שג'סיקה תסיים. לאחר חצי שעה פחות או יותר היא סיימה ויצאנו, מוצאות את כריס וג'וני יושבים מול הדלת במסדרון ונשענים על הקיר.
"תודה לאל באמת!" ג'וני קם על רגליו.
"בנות... לוקח לכן שנים להתארגן!" אמר כריס וקם אחריו, מניח את ידו סביב כתפיה של ג'סיקה.
"איפה המסיבה?" שאלה ג'סיקה ומשכה לכריס את הצעיף, חונקת אותו קצת בדרך.
"ליד האגם." ענה לה ג'וני וצחק כשראה את כריס נחנק מהצעיף החום שלו על ידי ג'סיקה הקטנטנה. היא הייתה מאוד נמוכה לידו, אבל הבחורה הזאת מסוכנת.
"לא צריך להיכנס למים או משהו, נכון?" שאלתי בחשש, מקווה שאף אחד לא ידחוף אותי. אין לי עוד בגדים, ובטח קפוא בחוץ.
"יש כמה שיכורים שקפצו למים בעירום, אבל לא חובה להיכנס. המים קפואים לגמריי." ענה לי כריס בחיוך.
המשכנו ללכת בשקט. לא כל כך הצלחתי לראות את הדרך שעברנו, אבל ידעתי שכנראה האגם נמצא רחוק מהמגורים. באיזשהו שלב התחלנו לשמוע מוזיקה רחוקה מבין השיחים. ג'וני התקרב אל הסבך הירוק והקוצני וחצה אותו לחצי, יוצר מין דלת קטנה שאיפשרה מעבר של ארם אחד. ג'סיקה עברה ראשונה, אחר כך אני, כריס, וג'וני בסוף. נעצרתי לפתע כשראיתי את מה שהיה מולי. האגם היה די קטן וסביבו ישבו נערים ונערות, מנורות צבעוניות נתלו מהעצים, ושולחנות מלאים באלכוהול הוצבו ליד עץ עבה. בתוך המים נראו כמה אנשים שצווחו וצהלו - עירומים.
המוזיקה הייתה מוזיקת רקע רגועה ולא מוזיקת ריקודים. כשהרמתי את מבטי ראיתי שמעל האגם אין צמרות עצים, מה שנתן אפשרות להביט בשמיים שהתמלאו נקודות זעירות שזזו בשמים כמו גשם מנצנץ. כוכבים נופלים.
"ואו." מלמלתי. מעולם לא ראיתי ככה את הכוכבים במציאות. בניו יורק היו כל כך הרבה בניינים וכל כך הרבה אור שהשמיים היו פשוט גוש כהה בלילה, אבל כאן זה היה שונה. כאן השמיים התמלאו נקודות זהובות נוצצות כמו שמיכה גדולה שעטפה את הכל.
"את מעיר גדולה, נכון?" כריס נעמד לידי.
"ניו יורק." מלמלתי חזרה, בקושי שמה לב אליו. הייתי מהופנטת מהשמים.
"כן, ככה נראים השמיים אצלינו." שמעתי את החיוך בקולו כשדיבר.
נשארתי לעמוד ככה עוד כמה דקות, בוהה בשמים, עד שג'סיקה משכה אותי משם, קוטעת את המחשבות שלי על המראה המרהיב.
"בואי נשכר אותך קצת, ילדה!" היא אמרה, גוררת אותי אל השולחן המלא במשקאות אלכוהוליים. מאיפה הם הצליחו להביא את כל זה?! אה, נכון, הם גנבים.
"אני מעדיפה שלא, תודה." ניסיתי להתחמק.
"נו קדימה! רק טיפה! יהיה כיף, מבטיחה." היא צחקה, מוזגת לעצמה קצת מבקבוק ג'ק דניאלס שהיה כבר חצי ריק ושותה את הכל.
"אלוהים, אני אצטרך להיות פיכחת מספיק כדי לגרור אותך חזרה לחדר." גלגלתי עיניים לכיוונה כשהניחה את הכוסית הריקה על השולחן.
"חבל, יש פה אלכוהול איכותי." היא מזגה לעצמה עוד וצחקקה. הבטחתי לעצמי שאני לא אשתה, בעיקר כדי לא לעשות דברים שטוטיים שאתחרט עליהם. אני חדשה פה, יש לי מוניטין לשמור עליו. אז התרחקתי משם, הולכת לחפש את כריס או ג'וני או מישהו להיות איתו, אבל נדמה היה ששניהם נעלמו. עברתי בין הנערים המצחקקים, התקרבתי לשפת האגם, חיפשתי בכל מקום. אפילו ג'סיקה נעלמה לי משדה הראייה.
לבסוף פשוט התייאשתי והתיישבתי על אבן רחוקה מהמים ומהאנשים. לא אצליח למצוא אותם כאן, ואני עייפה מידי כדי להתרוצץ.
"אפשר לשבת כאן?" הרמתי את ראשי וראיתי בחור גבוה בעל שיער חום גלי. זה שנתקע בי בחדר האוכל. לא היה לי כוח להתנגד, למרות שרציתי, והייתי עייפה, אז הנהנתי.
"אני מצטער שוב על מה שקרה עם המיץ." הוא אמר, מתיישב קרוב אליי. קרוב מידי. אני לא זקוקה להתנצלות שלו.
"כבר אמרתי שזה בסדר." קולי היה אדיש לגמריי ולא הסתכלתי עליו, לא מתכוונת ליצור קשר עין. הקפדתי להפנות את רגליי רחוק ממנו, ולשמור עליהן סגורות.
"רוצה לשתות משהו?" הוא פשוט התעקש להישאר שם. לא מבין את הרמז.
"לא, אני לא אוהבת אלכוהול." ניסיתי לנפנף אותו. הוא לא הבין את זה כנראה.
"איך קוראים לך?" הוא המשיך, מעצבן אותי יותר ואפילו קצת מלחיץ אותי. למה הוא לא יכול ללכת ולחפש חברים אחרים?
"לידיה." עניתי בקרירות.
"אני ג'ייסון, נעים להכיר." הוא חייך אליי, מתקרב אליי יותר ועובר את הגבול המנומס. הרגשתי את הברך החמה שלו נוגעת בברך שלי ואת ראשו נוטה לכיווני כל כך עד שחשתי את הנשימה שלו על הלחי שלי.
קפאתי במקום. הוא לא עשה שום דבר לא בסדר חוץ מלהתקרב יותר מידי, אבל משהו בקרבה שלו גרם לי לקפוא. הייתי המומה מידי כדי לגייס כוחות ולדחוף אותו אחורה. השיתוק היה כולל ותחושת קור התפשטה בתוכי, מקפיאה אותי לגמריי ולא מאפשרת לי לזוז. מה קורה? לא הצלחתי להוציא מילה, ובהחלט התחלתי להזיע בלחץ.
"היא לא רוצה שתדבר איתה, אידיוט. אתה לא קורא רמזים?" קול נמוך ועמוק נשמע לידי וראיתי מזווית עיני את הבחור ההוא שעמד באולם הכניסה. סבסטיאן.
הוא נעץ בג'ייסון מבט ארוך, עיניו השחורות אפלות ומאיימות מאוד. הוא היה גבוה, מאוד גבוה, וגופו עבה וחזק.
"אל תתערב כאן, סבסטיאן." אמר לו ג'ייסון ונעץ בו מבט דומה, אבל שום מבט לא השתווה למבט של סבסטיאן.
"לפחות תתרחק ממנה, אחי." סבסטיאן הכניס את ידיו לכיסים במכנסיי הג'ינס שלו. "לא ככה מתחילים עם בנות."
ג'ייסון צקצק בלשונו וקם מהאבן, עובר ליד סבסטיאן ומשפשף בו את כתפו בגסות. המבט שכיוון אליו היה מאיים ונוראי.
ככל שהתרחק לכיוון האגם, כך גופי החל להשתחרר מהשיתוק המוזר והצלחתי לנשום בצורה סדירה. נשמתי בהקלה אחרי שנעלם משדה הראייה שלי, מנסה לא להצטמרר מהתחושה שמגעו השאיר על צד גופי. אני לא אוהבת שנוגעים בי. פשוט לא.
"הוא עשה לך משהו?" עיניו השחורות של סבסטיאן ננעצו בי, אבל מבטו לא הביע יותר מידי דאגה. הוא נראה טיפה מעוצבן אפילו - כאילו העובדה שהוא התערב הציקה לו.
"לא," עניתי לו בשקט, מביטה אל תוך עיניו ויוצרת מין קרב מבטים. "אבל אני די בטוחה שהוא היה נוגע אם לא הייתה בא."
"תיזהרי ממנו. הוא יושב כאן על תקיפה מינית." הוא אמר בקור, גורם לי להשתנק. כמובן. הוא נראה מאוד מנוסה בעניין החלקלקות. בן זונה.
הנהנתי אליו בהבנה והתכוונתי לומר משהו, אבל הוא כבר הסתובב והחל להתרחק.
"סבסטיאן!" קראתי אליו והוא מיד סובב את הראש אליי, אבל לא את כל הגוף. "תודה."
נדמה היה שגופו נדרך לפני שהסתובב והמשיך ללכת, בלי לומר מילה.