עמדתי על מפתן הדלת בפה פעור, לא מבינה מה לעזאזל קרה כאן. סבסטיאן הלך? מה לעזאזל? זה באמת קרה עכשיו? הוא לא יחזור אחר הצהריים כמו בכל יום?
הסתובבתי בחדר לכמה שניות כשכל השאלות האלו מערבלות את מוחי, מנסה להבין איך לעזאזל התעוררתי לבוקר שנראה נורמלי, אבל החבר שלי, שהוא גם הזאב המגונן עליי (בשבילי זה די נורמלי) מחליט לעזוב ובלי לומר מילה?
הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי
אבל אולי זה סתם, אני בטח סתם דרמטית והוא יחזור מחר או מחרתיים או משהו כזה. אולי. אבל מה אם לא? הסתובבתי בחדר במשך חצי שעה לפחות, מנסה לחשוב האם לצאת ולרדוף אחריו או להישאר כאן. עד שהחלטתי שעליי קודם לקבל תשובות.
יצאתי מהחדר בריצה והתקדמתי אל חדרו של וויל. הוא וודאי יודע מה קרה, ולאן סבסטיאן הלך. וויל ידע איך להסביר לי מה קורה, בטוח. דפקתי על הדלת בכוח, מקווה שהוא ער.
תוך פחות מחצי דקה הוא פתח את הדלת, כשהוא עומד שם לבוש בטרנינג אפור וגופייה לבנה מרופטת - בגדי שינה. עיניו היו אדומות מעט ותווי פניו נפולים.
"בוקר טוב." הוא חייך חיוך קטן ועייף. הייתי מחזירה לו בוקר טוב, אבל לא היה לי זמן או כוח לנימוסים. רציתי תשובות.
"איפה סבסטיאן?" שאלתי מיד.
"אה, אמ.." וויל הביט לכל הצדדים חוץ מעליי. "נסע...?"
"כן, הוא נסע, אבל לאן?" קולי היה לחוץ. הוא יודע. הוא יודע שהוא נסע, אז הוא בטח גם יודע לאן. או למה. הוא חייב לדעת.
"אני.. אה, לא בטוח כל כך." הוא גירד באפו ושוב לא הביט בי. לא. אין מצב. הוא משקר.
"וויל! איפה הוא?!" כמעט צעקתי. ידעתי שהוא יודע, הוא חייב לדעת. הוא לא מגלה לי.
הוא לקח נשימה עמוקה. "אני רוצה לחזור לישון, יום טוב." הדלת נסגרה עוד לפני שהספקתי למחות.
עמדתי מול הדלת בכתפיים שמוטות, לא מבינה למה לעזאזל וויל ניפנף אותי ככה. מה הולך כאן?! איפה סבסטיאן המזדיין?! למה וויל התנהג ככה?!
אלוהים, הכל מסובך כל כך.
החלטתי ללכת לחפש את מארי. היא תמיד מנומסת ונחמדה, ובטוח תספק לי תשובות. פניתי לאחור ורצתי למסדרון השלישי מימין, לא עוצרת לשנייה ומגיעה לדלת חדרם של ג'ייק ומארי מתנשפת בכבדות. דפקתי על הדלת פעמיים וחיכיתי, מנסה להסדיר את הנשימה.
"היי גורה." ג'ייק אמר בחיוך כשפתח את הדלת.
"היי ג'ייק, מארי כאן?" שאלתי, מנסה להיות לפחות טיפה מנומסת ולא כמו שהתנהגתי לוויל. אולי זה יגרום לו לענות לי.
"לא," פניו הפכו לעצובות מעט. "היא טסה לצרפת, לבקר את המשפחה שלה."
"צרפת?!" צעקתי. לעזאזל. מי אמור לענות לי עכשיו? אולי.. ג'ייק יודע משהו? הוא וסבסטיאן חברים קרובים.
"אז תגיד," נשענתי קצת על הקיר. "אתה יודע איפה סבסטיאן?"
ג'ייק הביט בי כמה שניות מהורהר, וסגר את הדלת בפניי. שמעתי נקישת מנעול. עכשיו כבר הייתי מבולבלת לגמריי. סבסטיאן הלך, הם יודעים איפה הוא, והם לא אומרים לי! לאן האידיוט הזה נעלם ככה?! מה הוא חושב?! שהוא יכול לארוז תיק, לברוח, ולהשאיר אותי בלי שום תשובה?! כשהוא יחזור הוא יקבל כל כך הרבה סטירות שהלסת שלו תצא מהמקום.
אם הוא יחזור בכלל...
הוא יחזור.
הוא חייב לחזור.
קיללתי בכוח וחזרתי לחדר, טורקת את הדלת אחריי ומתיישבת על המיטה בכעס. לקח לי כמה שניות לזכור שיש לי טלפון נייד, ושסבסטיאן בוודאי לקח את שלו.
הרמתי את המכשיר הקטן ולחצתי על המספר השמור תחת השם "זין". הכינוי שרשם לפני כמה ימים באמת התאים לו עכשיו. הצמדתי את הטלפון לאוזני וחיכיתי, עם כל צלצול ליבי מאיץ את פעימותיו. לאחר חמישה צלצולים הועברתי למענה הקולי. גנחתי בתסכול ועברתי להודעות, שולחת "תתקשר אליי כשתוכל" וזורקת את הטלפון על המיטה לידי.
מה קרה? לאן הוא הלך? למה הוא לא אמר לי כלום לפני? למה הוא לא עונה לי? הוא מסנן אותי?
שקעתי במחשבות וקברתי את פניי בכרית, נזכרת במשהו אחד שלא חשבתי עליו. הוא עזב בבוקר אחרי שסיפרתי לו על עצמי. אולי הוא נבהל? אולי הוא לא רוצה מישהי מתוסבכת כמוני? אולי הוא פשוט איבד בי עניין?
לא. לא הרשיתי לעצמי לחשוב ככה. סבסטיאן אוהב אותי, ואני אוהבת אותו. יש בוודאי סיבה טובה לכך שעזב, ואני אצליח לגלות אותה.
החלטתי שעליי לצאת קצת, לנקות את הראש, אז לבשתי מכנסיי ג'ינס צמודים וסוודר עבה ויצאתי למסדרון, הולכת בשקט.
"קרה משהו?" הקול הגיע מאחוריי והסתובבתי מיד, ידיי התאגרפו כשראיתי את ג'ניה מולי. כמעט שכחתי שהוא בסביבה, הייתי כל כך עסוקה בסבסטיאן...
"לא." אמרתי מיד, בהחלט לא רוצה לדבר איתו עכשיו.
"שמעתי שסבסטיאן עזב, את יודעת." דבריו גרמו לי להקשיב פתאום, וצמצמתי את עיניי.
"איך אתה יודע?"
"ראיתי אותו כשיצא," הוא התקרב אליי ואני לא התרחקתי. רציתי תשובות. "הוא הלך למכונית."
"מכונית? איזה מכונית?" שאלתי, מנסה להיראות רגועה וכנראה לא מצליחה. ג'ניה, לעומתי, נראה רגוע לגמריי ואפילו מעט משועשע.
"מכונית אפורה וקטנה, מחוץ לחומות המוסד. הוא היה עם מישהי."
"מישהי?" עיניי נפערו, עכשיו ויתרתי על הרוגע.
"כן, בלונדינית יפה כזאת." הוא חייך חיוך קטן.
פערתי את עיניי אפילו יותר. אין סיכוי. זה ג'ניה, אני לא מאמינה לו. הוא טועה, הוא רשע, הוא טועה.
סבסטיאן יחזור היום אחרי הצהריים ויספר לי הכל, או שיחזיר לי צלצול. שום בלונדינית ושום יפה.
הסתובבתי על עקביי, כבר בלי חשק לנשום אוויר, וחזרתי לחדר - נשכבת על המיטה ונאנחת.
ESTÁS LEYENDO
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
