לא הצלחתי להבין למה לעזאזל הסכמתי ללכת עם סבסטיאן לנשף. באותו הרגע ששאל אותי היית כל כך מופתעת והמומה שהדבר הראשון שיצא לי מהפה היה כן. לא היה לי מספיק זמן לחשוב על זה או לדעת אם אני באמת רוצה. פשוט אמרתי כן. למרות שכעסתי, למרות הכל. הדבר הראשון שאמרתי היה כן. ולא שיניתי את התשובה. יכול להיות שעמוק בפנים אני כן רוצה ללכת איתו לנשף? אני לא יודעת.
הכעס האידיוטי שלי כבר שכח ונעלם עוד בלילה, כשחשבתי על זה באמת. הרהרתי לעצי על המון דברים. כל הדברים שהשתנו לאחרונה, כל הדברים שלמדתי על העולם שלי. בחנתי את ההתנהגות שלו, את העובדה שהוא כבר לא מתנהג אליי כמו שהתנהג ביום הראשון שלי כאן. הוא היה פחות אדיש, יותר קליל, ואפילו יותר שמח. הוא התנהג אליי כמו שהתנהג לוויל או לג'ייק או למארי. הצלחתי להתקרב אליו, וזה הרגיש נחמד. לא ידעתי בדיוק מה התחושות האלו שהרגשתי בתחתית הבטן, או איך לקרוא להן, אבל הן היו שם. ואני הולכת איתו לנשף. יש לי בן זוג לנשף. סבסטיאן. במובן מסוים שמחתי לחשוב על הפרצוף של סלובניה כשתראה שאני עומדת לצידו. חיכיתי לזה.
"אולי תפסיקי לזוז?" ג'סיקה צקצקה בלשונה בזמן שסידרה את השיער שלי. הנשף עמד להתחיל בעוד שעתיים וג'סיקה החליטה לקחת פיקוד על המראה הנוראי והדי מוזנח שלי.
"זה קצת קשה כשאת מושכת לי בשיער." אמרתי במרמור, מכווצת את פניי בכל פעם שהרגשתי אותה תולשת לי שיער. היא לא הייתה עדינה במיוחד.
"אני חייבת! יש לך כל כך הרבה שיער, אלוהים..." היא נאנחה בתסכול והעבירה בו מברשת רטובה. בניסיון להחליק אותו ולהתיר את הקשרים.
"לפחות השיער שלי חלק." התגריתי בה והיא הכתה את ראשי עם המברשת.
"תסתמי את הפה שלך."
הבטתי במראה וראיתי מה ג'סיקה עושה. השיער שלי היה חלק, נוצץ, ונפל על גבי וכתפיי כמו שמיכה שחורה שמיסגרה את פניי החיוורות. היא הפרידה את שיערי עם שביל בצד והניחה על החלק העליון של המצח שלי נזר כסוף בעל חריטות קטנות ומדוייקות שנבלע מתחת לשיערי ונחשף רק באיזור המצח שלי. ברגע שהיא סיימה עם השיער שלי היא עברה לפנים. היא כיסתה את פניי בשכבה של מייק אפ שכיסתה את האדמומיות על לחיי ואפי ומרחה קונסילר מתחת לעיניי כדי לחסות על השקים השחורים שתמיד היו שם. כשהבטתי במראה שוב השתנקתי. המייק אפ והכיסוי של הצבע על פניי גרם לי להיראות אפילו חיוורת יותר, לבנה לגמריי. כמו רוח רפאים. אבל אל דאגה, ג'סיקה סידרה את זה מיד. היא הצלילה מתחת לעצמות הלחיים שלי בצורה טבעית ביותר וקלילה, מרחה מעט סומק ורדרד כדי להחזיר לי קצת צבע, וחיממה את פניי בעזרת אבקה מוזרה בשם "ברונזר". לא ידעתי בדיוק מה עשתה, אבל זה היה כמו קסם. כשסיימה לצבוע את פניי נראיתי מעט יותר טוב, והיא עברה לעיניים. היא מרחה לי צללית כהה יותר מגוון העור שלי בשקע שמעל העין, גורמת לה להיראות גדולה יותר ובולטת ולא הוסיפה שום צבע נוסף. היא טענה שזה נותן מראה טבעי. היא לקחה אייליינר וציירה קו דקיק ומושלם מעל הריסים העליונים עם כנף קטנה בקצה העין. היא תחמה את העיניים שלי בעיפרון שחור, וסיימה עם מסקרה שהבליטה את הריסים שלי וגרמה להם להיראות כמו תחרה שחורה סביב עיניי. לאחר מכן היא מצאה אודם בגוון שהיה הכי קרוב לצבע השפתיים שלי וצבעה אותן, גורמת להן להיראות טבעיות, אבל... יפות יותר. כשהסתכלתי במראה ובחנתי את השתקפותי, נראיתי ממש ממש טוב. העיניים התכולות שלי נתחמו והודגשו על פני עורי הבהיר בעזרת האייליינר והעיפרון, העור שלי נראה מושלם וחסר פגמים, והשפתיים שלי נראו מלאות יותר ובולטות יותר. השיער שלי היה בריא וחלק והנזר... אלוהים, נראיתי כמו נסיכה. אבל לא נסיכה קטנה וחלשה - נסיכה כוחנית. אמיצה. אהבתי את זה.
YOU ARE READING
The Hardest Way
Romanceהיא לא יודעת על עצמה כלום. כשכולם יודעים משהו עליך ןאתה לא יודע כלום, זה לא כיף בכלל. לידיה, עבריינית צעירה בת 17, נכנסת למוסד סגור לעבריינים צעירים. הכל היה נחמד ביותר - עד שהיא פגשה בבחור המסתורי, ושם העניינים הסתבכו. מכיל: *אלימות *קללות *תכנים...
