"מ..." אני מוציאה אוויר בנשיפה, מנסה לחשוב. "בחייך, אוולין, זה טאקי לא שחמט." מעיר רפאל ואני משתיקה אותו, הוא כתגובה מצקצקת פעם אחת בלשונו ומסתכל על הנוף העובר.
יצאנו מהמלון לא מזמן והתחלנו בנסיעה, עשר דקות וכבר התחיל לשעמם לי אז הצעתי לשחק במשחק.
"אוקיי," אני אומרת לבסוף ושמה עצור אדום. "אוי לא." הוא אומר. תורי שוב, כיוון שאנחנו רק שניים.
מריאלה מצחקקת בכיסא לידי. כרגע רפאל יושב במושב לצידי אך אני מסתובבת כך שאנחנו פנים אל פנים.
לאחר כמה דקות נוספות של חשיבה אני שמה שמונה, והוא ממלמל "סוף סוף," ושם קלף על הערימה. אני מביטה בקלפים שלי ומהמהמת שוב. "לעזאזל!" קורא רפאל, "אני גמרתי איתך," הוא שם את הקלפים ונאנח בתסכול. אני מסתכלת עליו בתמימות, לא מבינה. "מה עשיתי? בסך הכל חשבתי," אני מזיזה את רגליי לישיבה מזרחית, משפשפת אותן. "אוולין, את לא אמורה לחשוב יותר מדיי בטאקי." טוען גבריאל וכולם מסכימים. "טוב סליחה באמת שאני לא חכמה כמו המלאכים שאתם," הם מתנגדים בחריפות, טוענים שזה שהם מלאכים לא אומר כלום.
ממש.
לרגע שאלה עולה לראשי, "דרך אגב, לא אמורות להיות לכם כנפיים?" בבת אחת המכונית מתמלאת בשקט, כולם מסתובבים אליי. אפילו דרק שנוהג עוצר את המכונית כדיי להסתכל עליי בהבעה שאיני מצליחה לקרוא.
אני שוקעת בכיסא שלי ומרגישה כאילו אני ילדה קטנה שהרגע עשתה משהו רע והוריה צועקים עליה. "מה?" אני ממלמלת, מובכת מעט. "את לא שואלת מלאכים אם יש להם כנפיים," טוען גבריאל, קולו קר ורציני לגמרי. "אבל-" "-פשוט תהיי בשקט ואל תשאלי שאלות טיפשיות." אני משתתקת בבת אחת, פגועה מעט מהטון שלו.
הבן אדם פשוט דו קוטבי, באמת. פעם אחת הוא נחמד, פעם אחרת הוא מלחיץ עם קול קר ואדיש.
אני מגרדת את ראשי ומשחררת אוויר בשעמום, מעבירה את מבטי על כולם. מריאלה יושבת לידי, מלפנינו ארין ולין, ומהצד הימני לי יושב רפאל ולידו אוריאל, מלפניו יושבים גבריאל וקייל.
"אפשר לעצור להפסקת שירותים?" אני שואלת. "היית בשירותים לפני חצי שעה," טוענת ארין ואני מושכת בכתפיי. "נעצור עוד חצי שעה, עד אז תתאפקי." קובע גבריאל ואני נאנקת בייאוש. "עד אז אני אעשה במכנסיים," אני מייללת ושמה את ידיי מעל ראשי על גב הכיסא שלי.
"אפילו מריאלה יכולה להתאפק יותר טוב ממך, והיא ילדה קטנה." אומרת לין. "אל תשכחו שבשנים של בני אדם היא הרבה יותר גדולה ממני," אני מזכירה להם, אך הם כנראה לא מוצאים את כוחם כדיי לענות לי.
*
"אז מה, קרה משהו בינך לבין גבריאל?" שואלת לין כאשר אנחנו שוטפות את ידינו בשירותים. "לא ממש, לא. הוא נישק אותי-בערך- פעם אחת וישנו באותה מיטה למשך הלילה, אבל שם זה נגמר." אני מודה, מנגבת את ידיי בנייר.
"אני גם לא חושבת שיקרה יותר בינינו." אני מוסיפה לאחר כמה שניות. היא מצקצקת בלשונה פעם אחת, מתנגדת, "לא נכון, אני בטוחה שיהיה אפילו יותר ממה שאת חושבת." היא אומרת, מתיישבת על הכיור.
"את שמעת פעם על ה'מיועדים'," היא עושה גרשיים במילה מיועדים. "של אנשי זאב?" אני מנידה בראשי לשלילה, "חשבתי שהם לא קיימים, אנשי זאב." אומרת. "הם לא," היא אומרת, "בכל מקרה, (*)המיועדים שלהם הם לא כמו של מלאכים. חוץ מזה שהפירוש ל'מיועדים' של מלאכים הוא כאלה ששייכים זה לזה לפי הגורל, המשיכה שלהם שונה והקשר. לפי הסיפורים למיועדים של אנשי זאב יש משיכה חזקה ברגע שהם נפגשים, אבל אצלנו המלאכים זה עניין שונה לגמרי." היא עוצרת לרגע כדיי להסתכל על תגובתי.
אני מסמנת לה להמשיך.
"אצלנו לוקח זמן עד שמרגישים משיכה, אבל כשזה קורה המשיכה אפילו יותר חזקה מאלה של אנשי הזאב. התחושה הזו החלה אצל גבריאל כמה זמן לפני שנעלמת, וזה רק התחזק יותר כשלא היית לצידו. אני בטוחה שמאוד מאוד," היא מדגישה, "קשה לו להילחם בתחושה הזו." אני ממצמצת בעיניי.
"ו," היא מחייכת חיוך יודע וזומם שכזה, "יש דרך לגרום לכל התהליך הזה להיות מהיר יותר." אני מקמטת את מצחי בבלבול.
"על מה לעזאזל המוח הקרימינלי שלך חשב?"
*
"איך בדיוק אנחנו אומרות לגרום לגבריאל, המלאך הכי קר, אדיש, יהיר ומעצבן שהעולם הכיר," אני עוצרת לרגע, משתמשת תנועות ידיים מורחבות, ואז עושה גרשיים עם אצבעותיי בהמשך דבריי, "לקנא?" לין כותבת משהו בטלפון שלה בהיסח דעת.
"פשוט מאוד, פשוט נחכה שמישהו ינסה להתחיל איתך." אני מרימה גבה לעברה, מצביעה על עצמי. "אני נראת לך כמישהי שיתחילו איתה על ימין ועל שמאל?" היא רק שמה יד מול פניי ואומרת, "תשתקי." ואז מוסיפה, "אה ואני צריכה שתתנהגי אל גבריאל באדישות שכזאת, אל תנסי להיות חמודה וכל זה, ולשאר תתני יחס בדיוק הפוך. וכשאכן ינסו להתחיל איתך, תנסי לפלרטט בחזרה. לא המון, פשוט אל תראי כאילו את לא רוצה שיתחילו איתך.
סגור?" אני מהנהנת ואנחנו מתחילות לעשות את דרכינו אל שאר הקבוצה. החלטנו לטייל בעיר הזאת קצת, מה שמשתלם לתוכנית של לין. אני לא מנסה לגרום לגבריאל להתחיל לנשק אותי ולהתנהג כאילו אנחנו זוג דביק או משהו, פשוט אני רוצה לגרום לו להבין מה יקרה אם ימשיך להתנהג כמו מחבת.- פעם קר, פעם חם.
עושה רושם שהתוכנית תעבוד.
אני מקווה, לפחות.
"בואי כבר, אוולין." אני מהנהנת ואנחנו מצטרפות לשאר אשר מביטים על כל מיני מזכרות מהעיר.
"כמה זמן לוקח להיות בשירותים?" שואל גבריאל, פורע מעט את שיערו השחור ומכניס את ידיו לכיסיי מכנסיו.
ה' שיעזור לי, הוא חייב להיות כל כך... אין לא אפילו מילה לתאר כמה... ואוו הוא נראה, כמו אל יווני.
כלומר, לפי מה שראיתי כל המלאכים נראים כמו אלים יוונים, באמת.
"אנחנו בנות, אתה באמת רוצה לדעת?" אני שואלת עם כמה שפחות רגשות בקולי.
"מהמ..." הוא מהמהם, מסתכל עליי בצורה מוזרה שכזו. הוא מתכופף לעברי-כיוון גובהו הענקי- ומסתכל עליי. אני ממצמצת וזזה אחורה מעט באי נוחות מנעיצת המבטים שלו. לין באה לעזרתי ומצחקקת כדיי לנסות לשבור את הקרח, היא מושכת בידי כדיי שאעמוד לצידה ושגבריאל יפסיק לנעוץ בי את מבטו.
זה הולך להיות יותר ממה שחשבתי.
*
"תראי את הבובה הזאת!" קוראת מריאלה ומצביעה על בובה עם שיער שחור וצמות, עיניה כחולות. אני מהנהנת, משתפת פעולה איתה.
"או! עכשיו בואי נלך לשם!" היא מצביעה על הקונדיטוריה ממול ומושכת אותי אחריה. אני מספיקה לומר לאוריאל ורפאל אשר מסתכלים על מסוקי צעצוע שאנחנו הולכות לשם לפניי שאנחנו יוצאות מהחנות.
"ממ..." היא מהמהמת ומסתכלת על כל הקינוחים. "אני רוצה את זה ואת זה ואת זה ואת זה-" היא מתחילה להצביע על עוגות שונות. מתחיל להיות לי כאב ראש מאותם המילים שהיא חוזרת עליהן.
אני מרגישה טפיחה על כתפי אשר גורמת לי להסתובב. מולי עומדים שני בחורים, אחד בעל שיער חום ועיניים ירוקות, ולשני שיער שחור ועיניים חומות.
הבחור השחורדיני מחייך, "היי, רק תהינו מה בחורה כמוך עושה לבדך ב..." הוא עוצר לרגע ומסתכל סביבו, "קונדיטוריה." הוא משחרר צחקוק קטן ושותה עם הקש שלו מהמשקה בידו. אני מושכת בכתפיי ומחייכת, מצביעה על מריאלה אשר מסתכלת באושר בכל העוגות הקטנות והיפות. "אחות שלך?" אני מהמהמת, מנידה בראשי לשלילה, "היא אה ה... אחיינית שלי?" אני ספק עונה ספק שואלת, והם מסתכלים עליי בבלבול והבחור עם השיער החום מגחך, "את שואלת אותנו?" אני מצחקקת במבוכה ומנידה בראשי, זזה מעט אחורה ומודה שאני קופצת כשאני נתקעת בזכוכית ראווה של הקינוחים מאחורי. הבחור בעל השיער השחור שם את ידו לצד גופי ונשען קדימה מעט, בעוד שאני עושה ההפך בכל יכולתי, מרגישה אי נוחות.
"אני אלכס, דרך אגב. זה איתן." אני מהנהנת ומגחכת באי נוחות, בעודי מחפשת את מריאלה אני מגלה שהיא נעלמה.
בטח הלכה לשדוד בנק, אני חושבת במטרה לצחוק על הפאניקה שהחלה להתגבש בבטני.
"אז, חשבתי שאם את כבר כאן... אולי את רוצה שנלך לעשות משהו... מהנה?" אני זזה באי נוחות כי כעת פניו קרובות אלי במרחק מסוכן.
"אמ..." אני מנידה בראשי, והוא מרים גבות במעט שעשוע, מעביר את ידו על פניי.
אני חושבת שאני עומדת להקיא.
בדיוק באותו הרגע, לעומת זאת, יד טופחת על כתפו. אני לא מצליחה לראות מי זה, כיוון דמותו החוסמת את שדה הראייה שלי, ותחילה אני חושבת שזה איתן, אבל היד מעיפה אותו ממני ואני מגלה את אוריאל ורפאל לידו, מאחוריהם עומדת מריאלה.
"מה לעזאזל?" קורא אלכס, מבולבל מעט. "מה אתה חושב שאתה עושה?" שואל אוריאל עם מבט רצחני על פניו-שבחיים לא חשבתי שאראה לפניי. "מה?" "תשובה לא נכונה."
"על מה לעזאזל אתה מדבר? פשוט תעוף לי מהעיניים, אתה לא רואה שאתה מפריע לנו?" הוא שם את ידו מאחורי כתפי ואני מנערת אותו ממני. "לא, תעוף אתה." הוא דוחף אותו מעט. "תבין, אני מנסה לעזור לך יותר מאשר לה," הוא מצביע אליי ואני משלבת את ידיי ומרימה גבה.
"אתה לא רוצה לנסות להתחיל איתה." אוריאל טוען, ואיתן ואלכס מסתכלים עליו בבלבול.
"מה הבעיה בזה? אני לא יודע מה איתך, אבל אני חושב שהיה בנינו 'רגע'," הוא מושך אותי אליו ואני מרגישה את הכעס מתחיל לבעור בבטני.
"היה בניכםמה?" קול נשמע מאחורינו. אוריאל מרים את גבותיו ומקליק בלשונו, 'אומר' בשפתיו ללא קול "הלך עליך" והוא מעביר את האצבע שלו ליד צאוורו כאילו היא סכין.
אלכס בולע את רוקו בכבדות, וניקר על פניו שהוא מפוחד מגבריאל המאיים העומד עם ידיים משולבות על חזהו הבנוי, שרירי ידיו מאיימים 'לפרוץ' החוצה משרוולי חולצתו.
"ומי אתה?" אני מופתעת מעט כשיש לו האומץ לשאול זאת.
גבריאל מחייך חיוך מלגלג, "אני," הוא מושך אותי לעברו, "מישהו שידאג לכך שלא יהיו בחורים כמוך," הוא מצביע עליו, "או בחורים בכלל חוץ ממני בחייה של אוולין פה." הוא אומר, מקרב אותי אליו יותר.
אלכס מתכוון לומר משהו אבל הולך משם במהירות עם איתן אחריו.
אני מתכוונת להסתובב ולהודות לגבריאל אבל הוא מושך אותי אחריו מחוץ למאפייה.
אנחנו מתחילים ללכת, גבריאל מושך אותי אחריו בעודו הולך במהירות. "גבריאל?" אני שואלת, מתנשפת מעט. "לאן אנחנו הולכים?"
הוא לא עונה, כמובן, ולאחר כמה דקות של הליכה אני כמעט ומקבלת התקף לב כשהוא דחוף אותי בעדינות לסימטה קטנה, דוחק אותי לקיר בעודו נצמד אליי. "מה-" אני לא מספיק לשאול כי פיו תוקף את פי. תרתי משמע.
שפתיו זזות בתיאום מושלם עם שלי, ברעב, כאילו הוא רוצה עוד.
הנשיקה הזאת היא לא כמו הקודמת, ממש לא, זאת יותר דומיננטית, ואני יכולה להרגיש את הרכושניות שהוא מרגיש כלפיי.
מי ידע שהתוכנית של לין תעבוד?
-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-
(*) לפני שאני מתחילה לדבר על הפרק אני צריכה להבהיר משהו; מה שלי התכוונה זה לפרוש של המיועדים באנגלית. המיועדים של אנשי הזאב נקראים "mate" בעוד ששל המלאכים נקראים "destined" , מהמילה "destiny", גורל. מצטערת על הסיבוך 3:
(השיר הוא "kings for a day" של pierce the veil ft. Kellin Quinn)
אז הינה הפרק שחיכיתן לו המון המוןזמן ועל זה אני רוצה לומר סליחה... קשה לי לכתוב סיפורי פנטזיה כאלה(ידעתי את זה תמיד) כי הם, טוב.... לא מבוססים על החיים האמיתיים, לכן צריך להמציא מלא דברים וכו'. חלק מכן לא יבינו, כנראה רובכן, אבל זה בסדר.
בנוסף רציתי לומר שאני מעלה פרק אחדבשבוע פה ואחד בסיפור השני. אני מצטערת שאני כל הזמן אומרת משהו אחר, ואל תתחילו להתלונן לי על זה כי זאת ההחלטה הסופיתשלי. החלטתי שזה המצב, ולא כי קשה לי או כי אין לי כוח, אלא פשוט כי קודם כל יש לי חיים בחוץ, ודבר שני אני לא רוצה להתעסק בלעלות פרקים כל הזמן.
ובנימה זו אני אלך לי, כי הרגתי אותכן כבר עם החפירות שלי.
עמכן הסליחה.
טוב אז...
תצביעו
תגיבו
תעקבו
תודה לאלה שמקדישים מזמנם לעשיית לפחות אחד מדברים אלו. ואמרו אמן.
ונתראה בפרק הבא,
2BUNNY5 (:3