נ.מ: מון
דפקתי על דלת ביתו של נייט בחוזקה וברגע שאותו שומר מהבוקר פתח לי אותה פרצתי פנימה לקחתי מידו את האקדח מה שלא היה קשה במיוחד כי הוא לא התנגד ופשוט הביא לי אותו וניראה די מפוחד מסערת הרגשות שאיימה לצאת מתוכי, הייתי פצצה מתקתקת ולא יכולתי לשלוט בעצמי, הרגלים שלי זזו מעצמן, לא ידעתי אפילו למה לקחתי את אותו האקדח וליבי לא הפסיק לפעום במהירות מאי הוודאות של מה שיקרה עוד מעט
הייתי מפוחד ושנאתי כמה פתטי הייתי, מישהו הסתיר ממני משהו ושנאתי את זה
שנאתי כמה חסר תועלת הייתי
שנאתי את זה שהסתירו ממני דברים
שנאתי את ההתנהגות החדשה של בן
שנאתי כמו שנמשכתי לנייט
שנאתי הכל, כל דבר הרגיש כל כך נכון ושגוי באותו הזמן ואני הרגשתי כאילו שקעתי לים אין סופי ולא נראה שמישהו התכוון לחלץ אותי, בן מתנהג כמו בנאדם אחר לגמרי ממה שהכרתי עד עכשיו ונייט מסתיר ממני דברים, לא ידעתי למה בכלל היה לי אכפת ממנו, הכרתי אותו בקושי יום והעובדה שכבר ישנתי אצלו הייתה די מטרידה
הרגשתי איתו כל כך בנוח שזה הרג אותי מתסכול ועצבים ואני הרגשתי כמו פצצה מתקתקת וחסרת מעצורים, שאלתי במדרגות במהירות לא היה לא אכפת, לא היה לי אכפת שנשברתי בדרך כמה אגרטלים או שמעתי וכמעט נפלתי על הראש הייתי נואש לתשובות ולא נראה שמישהו התכוון לתת לי אותן
המשכתי לעלות למעלה והרגשתי את דמי הבוער שורף יותר עם כל צעד, הייתי עצבני ולא ידעתי למה וזה עיצבן אותי אפילו יותר, פתחתי את הדלת הגדולה והשחורה שזכרתי שמובילה לחדרו של נייט
החדר היה רק אך קולות צעדים נשמעו מימני ואני מייד הסתובבתי וכיוונתי את אקדחי למטרה אבל הייתה בעיה אחת
המטרה הייתי פאקינג ערומה
-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-&_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_
17 הצבעות ו17 תגובות בשביל עוד פרק 💜
סוף סוף הצלחתי לשכנע את אחת החברות שלי להוריד וואטפד אז אני גאה בעצמי וגם עכשיו הבנתי שאנחנו כבר בפרק 30 ולא הייתה לנו נשיקה אבל אל תדאגו זה יגיע
יום טוב💕