53

390 29 11
                                    

נ.מ: נייט

כאשר ביום למחרת לא ראיתי את מון שלי הרגשתי פחד, אתמול אבי כל היום רק הסביר לי מה תפקידי ההיה אחרי שאשתלט על ה'עסק המשפחתי' ואני הייתי צריך לראות את היצור הקטן והחמוד שלי בשביל השלווה הנפשית שלי אך במקום זה המקום היה רק לחלוטין, לא אהבתי את זה, לפעמים הוא לא היה מגיע אבל הוא תמיד היה משאיר פה פתק קטן או משהו אך הפעם לא היה כלום ואני רציתי אותו עכשיו יותר מתמיד

קול בכי נשמע ברקע ואני מתוך אינסטינקט רצתי לעבר הקול המוכר עד שמצאתי מאחורי אחד העצים את היהלום הקטן שלי יושב ובוכה, מון תמיד היה יפה, זה היה הקסם שלו אך אני יכול לומר בוודאות שחיוך נראה עליו הרבה יותר טוב והעובדה שהדמעות האלו כנראה מגיעות מכאב הייתה כואב כמו סכין

ירדתי על ברכי מולו ונגבתי את דמעותיו בעדינות לפני שהרמתי את ראשו שיסתכל עלי ''מה קרה יהלום יפה שלי? מי פגע בך? רק תגיד ואני אדאג שהוא לא ילך יותר מטר בחייו העלובים'' נתתי ליצור הקטן לתכוב את ראשו על חזהי ולהרטיב את חולצתי בזמן שצירתי עיגולים וצורות רנדומלית על גבו בעזרת אצבעותי שנעו באיטיות על עורו שכובה בחולצה כחולה שישבה עליו בצורה חמודה שיכלה לגרום לכל אחד פשוט למחוץ את לחיו השמנמנות והחמודות כמו שתי לחמניות מתוקות

''א-אבא שלי!" הוא ילל לחזהי ואני הרגשתי את דמי רותח בתוך עורקי ''הוא נגע בך? הוא הרים עליך יד?! רק תגיד לי יהלום אני אטפל בהכל'' התכוונתי לזה, אם רק יומר לי שאביו הרים עליו יד הוא ההיה בקבר, לא כי היה לי אכפת ממון, הייתי אנוכי, אהבתי לראות את הפנים החמודות שלו מחיוכות עלי וזו הסיבה היחידה, העדפתי אותן בהרבה מדהדמעות הנוריאות שזולגות על פניו ומכערות אותן

''תגיד לי, אני אתקן הכל רק תגיד לי''

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-&_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

אין לי את הכוח הנפשי בשביל שעתיים מטמתיקה על הבוקר...

אני אוהבת אותכם כל כך💜💜

יום טוב והצלחה בלימודים 💕

burn the world for youWhere stories live. Discover now