40

483 45 6
                                    

נ.מ: נייט

התרגשות תפסה אותי כאשר קול דפיקה נשמעה מכיוון הדלת, התגעגעתי אל האוצר היקר שלי מההתחלה לא רציתי שילך ועכשיו אני מצטער שנתתי לו לעשות זאת בכלל, המחשבה שעכשיו הייתי יכול להיות כבר עם מון בין הידיים שלי כמו גור חתלתולים קטן ומתוק אך במקום זאת פה לבד הייתה מתסכלת אך התנחמתי בעובדה שיבוא עוד מעט

רציתי שישב על כל יום בזמן שאני עובד רק כדי שכל מה שאצטרך לעשות בשביל לראות את יופיו האדיר ההיה להרים את הראש למרות שאפילו זה יותר מידי אבל ברגע שפתחתי את הדלת המזויינות במקום שמולי יעמוד האדם היפה בעולם עמד שם מקס

''מה?!" ידעתי שהוא לא אשם אבל רציתי את היהלום שלי ולא איזה ....מקס

בסופו של דבר העצב שלי תמיד הפך לכעס, פשוט הרבה יותר כל להוציא אותו ככה ולתת לאחרים לראות אותי עצוב מעיד על חולשה, רציתי את מון עכשיו אבל לא התכוונתי להראות את זה, לא היה אכפת לי שמקס כבר יודע על האהבה שלי למון לא הייתה לי שום כוונה להראות לו כמה פגיע הייתי בגללו

''המאפיה הרוסי''-'' פשוט תסתדר לבד!!!" לא הייתי יכול לקבל עכשיו החלטות מצידי לשרוף עכשיו את כל העולם, רציתי את מון איתי, הוא היה המקום הרגוע שלי ובנג'מין העיז לקחת לי אותו

תרקתי את הדלת וחזרתי לשבת על הספה בציפיה לאוצר שלי שיבוא, לבשתי על עצמי את הסוודר שמון לבש באותו היום שישן אצלי, החום שלו כאילו עדיין היה פה אבל רק כאילו, רציתי אותו כאן איתי באמת לא כיאלו

פשוט רציתי אותו

-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_&-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-_-

לא הגעתן.ם למטרה אבל קבלו בכל זאת עוד פרק בנוסף אני רוצה לדעת עם ההיה לכם.ן יותר נוח עם אני אעשה ימים קבועים פעמים בשבוע ואוציא בהם  אז אשמח לדעת מה אתם אומרים

יום טוב 💕

burn the world for youOnde as histórias ganham vida. Descobre agora