נקודת המבט של סופיה:
"את יפיפייה סופיה" אמרה אמא מעירה אותי הבהייה הממושכת שלי בקיר שארכה מספר דקות ארוכות, הבטתי במראה רואה את ההשתקפות של אמא שלי מאחוריי שאני רואה אותה מסתכלת עליי עם חיוך רחב ומאושר. אמא שלי לא הביעה כל התנגדות לחתונה שלי עם אנדרה אם כי איש לא שאל אותי, הדבר היחיד ששאלו אותה לגבי החתונה שלי ושל אנדרה זה אם היא מעוניינת לארגן אותה וגם זה נעשה בתור פקודה מאבא שלי שאמר לה לעשות את זה. במשך ארבעת החודשים האחרונים החיים שלי השתנו לגמרי בגלל עסקת השידוכים של אבא שלי עם הדון של המאפיה האיטלקית אשר לקח חלק פעיל מאוד בהסכם השידוכים שלי. מאז שהתחילו שיחות ההסכם אבא שלי התחיל לגונן עליי יותר ביחד עם השומרים שלו, לא היה מקום שבו לא הלכתי שביחד איתי היו עוד שבע שומרי ראש שישגיחו עליי וידאגו שכלום לא קורה לי. היציאות הספונטניות לפארקים או לקניונים שהייתי עושה עם זואי ללא כל התרעה הופסקו מטעמי ביטחון. כל חיי החברה שלי הועברו לבית, אם הייתי רוצה להיפגש עם זואי הייתי צריכה שהיא תבוא לביתי, אם הייתי רוצה לצאת לטיול נחמד בחוץ אז הייתי צריכה להתריע על כך יומיים לפני כן. הייתי לכודה בין קירות הבית. גחגוך גרון גרם לי להתפקס לצאת מן המחשבות על העבר שאני רואה את אמא שלי מביט בי במבט נוזףף היא לא אוהבת שאני נאבדת במחשבות שלי. הבטתי בהשתקפותי דרך המראה בוחנת את השמלה הורודה ששמתי, היא שמלה ורודה וארוכה בעלת שרוולים אשר מסתירים אך מרבית גופי והיא לא הייתה צמודה כלל על גופי. הבחירה המושלמת להיות בערב. היום בערב גורם הדבר שיכתיב את עתידי, האירוסין שלי ושל אנדרה. כן אנחנו מתארסים היום חודש לפני החתונה וזה בגלל שהלוז של אנדרה לא היה כזה פנוי כמו שהוריי שיערו, הוא היה עסוק. בדרך כלל האירוסין מתרחשים כחצי שנה לפני החתונה כי צריך להתארגן ולערוך מסיבה גם לאירוסין אבל היות ואנחנו בסוג של חתונה בזק ואנחנו לא היינו מתואמים עם הלוז של אנדרה אז יצא שאנחנו מתארסים כחודש לפני החתונה. הבטתי בעצמי בשמלת הערב שאני מפילה את עיניי להביט בקמיצה השמאלית שלי שהייתה חשופה לפני כל ובעוד מפר שעות זה עומד להשתנות כי בקרוב עומדת להיות עליה טבעת
אני זוכרת שהשמועות על האירוסין התפשטו זה היה כמו אש בשדה קוצים, זאת הייתה הרכילה הגדולה ביותר שהייתה במאפיה שלנו. אחרי הכל מי תיאר לעצמו שהאוכף של המאפיה האיטלקית ירצה להתמסד בגיל כל כך צעיר. השמועות על האירוסין העתידיים שלי ושל אנדרה היו הדבר הכי חם שקרה באוהיו ובכלל במאפיה האיטלקית מזה שנים, האוכף הצעיר שמתחתן עם הבת של בכיר מאוהיו. אין אחד שלא שמע על האירוסין העתידיים שלי ושל אנדרה גם כאשר עדיין לא הוצאנו הודעה מפורטת ורשמית על האירוסין שלנו, כולם ידעו. שהשמועות רק התחילו הרגשתי את מבטי הסלידה והלחשושים הקלים מאחורי גבי אבל לא התייחסתי אליהם, אבל כחודשיים אחרי שהוצאנו הודעת אירוסין רשמית הכל התהפך. הלחשושים הקלים הלכו והתגברו והכל השתנה. גברים רבים מאוד התחילו להתרחק ממני בפחד ונעצו בי מבטים מרחוק חוששים ממני ואילו הנשים הביעו את הסלידה בפניהן אבל התגוששו בניהן כדאי לשמוע פרטים נוספים על האירוסין שלי לאוכף המאפיה. כמו שאמרתי החיים שלי השתנו לגמרי ולא כל כך לטובה אם כי הייתה בזה נחמה שגברים רבים לא פנו אליי כמו פעם כי פחדו מהאיש אליו הייתי מיועדת. אנשים ידעו כי בעוד מספר חודשים כבר לא אהיה סופיה דנטלו, אני אהיה סופיה אורביטו אשתו של אנדרה אורביטו אוכף המאפיה האיטלקית. אני אתחיל חיים חדשים עם שם חדש ועיר חדשה, ניו-יורק.
סופיה אורביטו מניו-יורק אשתו של אנדרה אורביטו אוכף המאפיה האיטלקית, אשף העינויים של המאפיה האיטלקית והאיש שהרג יותר אנשים משאני מכירה. שאיש שחי בשביל לענות, האיש שתפקידו המרכזי הוא לענות ולפגוע באנשים. האיש אליו אני עומדת להינשא בחודש הבא ולשאת את שמו למשך שארית חיי.
מסיבת האירוסין שלי ושל אנדרה מתקיימת הערב בבית הוריי, המסיבה בה אנדרה הוא יניח על הקמיצה השמאלית שלי טבעת אירוסין שתהפוך אותו באופן רשמי לארוסי או יותר נכון תסמן אותי כארוסתו, כרכוש שלו כמו שכל טבעת אירוסין/נישואים עושה בעולם שלנו. טבעת שתסמן את גורלי ותשנה את חיי כי בשנייה שהיא תהיה מונחת על הקמיצה שלי חיי באוהיו נגמרו ואני אתחיל לחיות את חיי כאישה נשואה שעתידה לעבור לניו-יורק עד סוף חודש הבא. הטבעת הזאת אמורה לסמל את השמחה של כל ארוסה צעירה בעולם הרגיל אבל בעולם ובחוגים של המאפיה הטבעת הזאת מסמלת כלא, וכרגע כל מה שהרגשתי היה כאילו אני לכודה בתוך כלוב פלדה. החתונה לאנדרה תרצה את אבא שלי מאוד ללא צל של ספק וזה הדבר שתמיד רציתי להעניק לו, תחושת ריצוי וגאווה בי, אבל כעת כל מה שהרגשתי זה תחושת עצב. ידעתי שאני לעולם לא יתחתן מאהבה אלא משידוך אבל להבין שאני הולכת להתחתן עם אדם שהרג יותר אנשים מכל בן אדם אחר שאני מכירה הופך את החגיגה ליותר עצובה.
אם כי אנשים אחרים נהנו מהצער שלי ובאנשים אחרים אני מתכוונת להורים שלי. אנדרה אורביטו נחשב לאחד האנשים שנמצא במעגל הפנימי של דון המאפיה האיטלקית, מה שאומר שהוא מאוד קרוב לדון. אנשים מנסים לנצל את הקרבה של קרוביו של הדון בשביל האינטרסים האישים שלהם, תחתן את הבת שלך עם האוכף או הקונסיליירי ותהיה מקרוב מבחינה משפחתית לאחד מהאנשים הקרובים ביותר לדון, דבר אשר יש לו יתרון אחרי הכל מי לא רוצה קונסיליירי או אוכף בתור קרוב משפחה שיוכלו לגבות אותך למול הדון ולהעלות לך את הדרגות בכמה רמות. אבא שלי שמח מהנישואים האלה כי הוא ידע שאם הוא ישחק במשחק כמו שצריך אז הוא יכל לשכנע את אנדרה לגרום לדון להפוך אותו לאנדרבוס של אחת מהמדינות הגדולות או אולי לתת לו תפקיד יותר מרכזי במאפיה. אמא שלי שמחה בגלל שהיא יכלה להתרברב איך הבת שלה הולך להתחתן עם אחד האנשים החשובים ביותר במאפיה בזמן שהבנות של חברות שלה יצטרכו לחתן אותן אם גברים מהדרג הנמוך יותר. בקיצור הם שמחו כי בתמורה למכירת הבת שלהם הם קיבלו חתן, ולא סתם חתן אלא האוכף של המאפיה האיטלקית. זה שסירב להתחתן עם בנות של אנדרבוסים רבים וסירב למאות בנות של בכירים, עד שלבסוף החליט להתחתן עם בת של בכיר מאוהיו.
בכל מקרה כמו שאמרתי פעם, ראיתי את אנדרה לפני כמה שנים במסיבת חג המולד ומסיבת יום ההולדת של הבן של האנדרבוס של אוהיו לפני שש שנים, אני הייתי אז בת שתיים עשרה ואילו אנדרה היה שבע עשרה. לנער בן שבע עשרה הוא היה גבוה מאוד וגם שריר והוא בלט בעיקר בגלל השיער הבלונדיני המוזהב שלו שהיה מסורק בגל וההבעה הקשוחה שהייתה תקועה על פניו. גם כאשר היה נער בן שבע עשרה איש לא רצה להיות בסביבתו, אחרי הכל מי רוצה להיות בסביבה של אדם שתפקידו העיקרי זה לענות בוגדים ואנשים אשר מאיימים או פוגעים במאפיה. פעם אחרונה שראיתי אותו הוא היה נער בן שבע עשרה, שנה בלבד לפני שלאונרדו שזה עתה עלה לשלטון הדון של המאפיה האיטלקית העניק לו את התפקיד שלו בתור אוכף המאפיה. אביו ואמו של אנדרה נהרגו בתאונת דרכים שקרתה שהייתי בת שמונה והוא נשלח על ידי הדון הקודם סנטיאגו לדודו שבויסקונסין בשביל להמשיך את האימונים שלו, כי הוא יהפוך לאוכף באופן רשמי רק כאשר יהפוך להיות בן שמונה עשרה וגם זה יקרה רק לאחר שיסיים את הכשרתו המלאה בעזרת דוד שלו
למרות ההחלטה של סנטיאגו אנדרה הפך להיות האוכף בגיל שבע עשרה תחת חסותו של לאונרדו רוסו שהפך להיות הדון באותה השנה אחרי שהרג את אביו בדם קר. כן מה ששמעתם הבן היחיד והצעיר של הדון לשעבר שלנו סנטיאגו רוסו היה זה שהרג אותו, בן שהרג את אבא שלו בשביל כוח. אמרו שסנטיאגו היה משוגע ואכזר אבל אין אדם יותר אכזר מבן שהורג את אבא שלו בשביל כוח. המון בכירים ואנדרבוסים לא קיבלו בעין יפה את ההשתלטות של לאונרדו ואף ניסו לעצור אותו, אבל ללאונרדו היה את התמיכה של הבכירים והאנדרבוסים הצעירים שלא לומר שהיה לו את התמיכה של הקונסיליירי והאוכף העתידיים, אנטוניו גמביאנו ואנדרה אורביטו. ההשתלטות של לאונרדו גרמה לכך שאנטוניו ואנדרה איישו באופן לא רשמי את תפקידם בתור הקונסיליירי והאוכף למרות גילם הצעיר, במיוחד גילו הצעיר והחריג של אנטוניו. בכל מקרה בסוף האנדרבוסים והבכירים נרגעו וקבלו את השלטון של לאונרדו בהם, ואת החלטתו להעניק לאנדרה את התפקיד מוקדם יותר מן הצפוי.
לאונרדו רוסו הוא הדון הצעיר והחזק ביותר שראתה המאפיה האיטלקית, הוא שינה אותה לגמרי אחרי שעלה לשלטון לאחר מות אביו או יותר נכון רצח אביו, כן הוא עלה שלטון הדון על ידי כך שהרג את אבא שלו. אבל זאת הייתה טובה ענקית למאפיה ומתנה שלא ידענו שהיינו צריכים. לאחר עלייתו לשלטון אני זוכרת ששמעתי את אבא שלי מדבר במשרד שלו בטלפון על כל שלדון הצעיר יש חוצפה לשנות את המאפיה לגמרי, הוא דיבר על כך שלאונרדו אסר על אונס נשים בתור שיטות עינוי, על כך שלא יהיה יותר סחר בילדים קטנים לכל מטרה שהיא, ושהוא אפילו החליף בכירים ואנדרבוסים רבים במאפיה ואנשים שיותר נאמנים לו או מגיע להם. למען האמת אני מעולם לא הבנתי מה הבעיה אבל אבא שלי היה אדם אחר לגמרי ממני, מה שאני חשבתי שהוא טוב הוא חשב שהוא רע. אני זוכר שאבא שלי אמר שלאונרדו שינה לגמרי את חוקי המאפיה ובקרוב התקופה של האנדרבוסים ובכירים הזקנים תחלוף, תחלוף מוקדם יותר משהיא הייתה.
״תרגעי סופיה הדון בכבודו ובעצמו אישר את השידוך בינך ובין אנדרה זה סימן טוב״ אמרה אמא שלי מנסה להרגיע אותי אבל אני לא לקחתי את המילים שלה בתור עצת הרגעה, שום דבר שקשור ללאונרדו אינו מרגיע אותי. אנשים מתארים אותו כאדם קר כקרח, אדם ללא רגשות, מכונת הרג, כל השמות האלה מתקשרים לאדם שבחר בי, ואישר את השידוכים שלי. אדם שרק מאזכור שמו אנשים מאבדים את הצבע בפנים שלהם, ואותו אדם היה זה שבחר בי וניהל את הסכמי הנישואים שלי עם האוכף שלו, אותו אוכף שאנשים רועדים מלשמוע את שמו. אני הולך לחיות את שארית חיי עם האוכף של המאפיה האיטקלית בשטח של הדון הקשוח ביותר שאיטליה ראתה מזה אלפי שנים.
מעניין אותי מה יקרה עם אנדרה ירים עליי יד, זה ידוע שלאונרדו איננו תומך באלימות כלפי נשים אבל מה לגבי האוכף שלו? אם אנדרה יפגע בי? אני אוכל לבקש מחסה אצל לאונרדו? אחרי הכל לאונרדו הוא הדון שלי אבל גם חברו הטוב של אנדרה כך שכנראה רוב הסיכויים הוא שיחזיר אותי לחיות תחת ידי המכה של אנדרה. זה לא סוד שיש נשים שהבעלים שלהן מכים אותן, לצערי זאת תופעה די נפוצה בחוגים שלנו. למרות התופעה הנפוצה מעולם לא ראיתי את בי מכה את אמא שלי ואני מאוד מקווה שכל גם קורה מתי שעיניי לא עליהם והם נמצאים בחדרי חדרים. אני ואמא שלי מעולם לא היינו קרובות אבל זה לא מגיע לה, זה לא מגיע לאף אחת.
צעדים נשמעים מאחוריי גורמים לי להסתובב ולראות את אמא שלי מתקדמת אליי ועומדת מאחוריי שהיא מסתכלת עליי דרך המראה, היא סידרה שערה סוררת שברחה מהתסרוקת שלי והחזירה אותה למקום שהיא מניחה את כך ידה על הכתף הימנית שלי שהיא נועצת בי מבט נוקב דרך המראה, זאת הייתה הדרך שלה לגרום לי תמיד להקשיב לה. מבט עוקב, מבט שאומר כי אני צריכה להקשיב ולזכור כל מילה ומחלה שהיא הולכת להוציא עכשיו מהפה שלה
"אני יודעת שאת מפחדת סופי אבל הכל יהיה בסדר תעשי מה שאנדרה מבקש ממך והכל יהיה בסדר, אל תעוררי את הכעס שלו" אמרה אמא בחיוך נוקש שנמשך בדיוק לשנייה לפני שהיא הסתובבה ויצאה מהחדר על עקביה הקולניים. אי אפשר היה לפספס את הדאגה של אמא שלי בקול שלה, היא דאגה שאני יעורר את כעסו של אנדרה מה שאומר שגם היא חשבה על האפשרות שהוא יפגע בי. התפקיד בתור אוכף לא דורש ממך ריסון רב בכעס שלך לכן האפשרות שאנדרה יכה אוצי סבירה מאוד יותר מדיי אפילו. אני הולכת להתחתן אם איש שנחשב כאחד האנשים האכזריים ביותר שיש למאפיה האיטלקית להציע ולא רק שאני הולכת להתחתן איתו אלא אני הולכת לבלות את שארית חיי היחד איתו מבלי דבר לברוח. אין דרך לצאת מהנישואים האלה מלבד מוות, זה דבר ידוע אין גירושים במאפיה יש אך ורק מוות. אני יודעת שיש אנשים רבים שבאים הערב והם חושבים בדיוק אותו דבר כמוני, הדרך היחידה שבה אני אוכל לברוח מהנישואים האלה היא במוות. סין אם זה מכדור אוייב או התאבדות או כל דרך אחרת. אני יודעת שיש אנשים שמת לחדשים מאחורי הגב שלי ואומרים כי אני אתאבד עד סוף השנה הזאת בחורף, ואם אומרים את האמת אני לא יודעת אם הם טועים. אני באמת אוכל לחיות חיים שלמים לצד בן אדם שיש סיכוי גדול שהוא יתאכזר אליי?
נשמתי עמוק שאני מביטה בעצמי בפעם האחרונה במראה ומוודאה שאני נראת טוב, השמלה הורודה ישבה יפה על גופי, האיפור היה תקין ביחד עם השפתון שלא נמרח על שפתיי, חייכתי נוכח המראה המלוקקת והיפה שאני מסתובבת על נעלי הערב הורודות שלה מתחילה להתקדם לכיוון דלת החדר שלי. הנחתי יד על הידית של הדלת שאני נושמת עמוק ומוכנה למה שזה לא יהיה שהולך לקרות, חלק מהאורחים כבר כאן ואני מאחרת לברך אותם לשלום. לקחתי נשימה עמוקה אחת וזריזה שאני פותחת את הדלת ויוצאת מהחדר מתחילה להתקדם לכיוון גרם המדרגות שמוזיקה נשמעת וממלאת את מסדרונות הבית ומלווה אותי למסיבה האירוסין שלי.
________________________________
שעה ארוכה עברה מאז האורחים התחילו להגיע וישנם עוד בדרך, כולם באים לבית הורים המקום בו אנו חוגגים היום את האירוסין שלי לאנדרה. ובשעה הזאת אני הייתי מורד השיחה המרכזי, ראיתי את מבטי הזימה שחלק מהגברים שולחים אליי וגם ראיתי את מבטי הסלידה של הנשים מביטות בי. הייתי מוקד האירוע והייתי צריכה לסבול את כל זה לגמרי לבדי כי אנדרה עדיין לא הגיע, כן הארוס שלי בכבוד ובעצמו מאחר למסיבת האירוסים שלנו. איש לא העז להתקרב אליי ואני מניחה שהם שומרים את כל הלקקנות שלהם לשעה בה אנדרה יבוא בשביל להראות עד כמה הם חברים ואורחים נהדרים שבאים לברך את הכלה העתידות למול החתן, הכל רק בגלל שהם רוצים להיראות טוב למול אנדרה. אני בגפ באוחה שרבים מהאנשים כאן נמצאים רק בגלל שזאת אפשרות בשבילם להרשים את אנדרה ואת ״היחסים הטובים״ שיש להם ולי בשביל להראות להם כי אשתו העתידית היא חברה טובה שלהם וכנראה לקבל איזו שהוא יחס מועדף. האנשים המעטים הפנו אליי ובירכו אותי לא רק בשביל מראית העין בירכו אותי במילות ברכה מחוות ברחמים ובעצר שנשמע בטון שלהם ובמילים שלהם, הם גרמו לברכות שלהם להישמע כאילו נשלחתי לשטן בכבודו ובעצמו מה שאני מניח שקרה לי פחות או יותר
"אל תקשיבי להם" אמרה זואי שהיא עמדה לצידי כל הערב הזה בשביל לתמוך בי, היא החזיקה לי את היד שהיא מעניקה לאישה שזה עתה אמרה לי כמה שהיא מצטערת בשבילי מבט שנאה. זואי תמיד תגן עליי מפני אנשים, גם אם זה אומר שהיא תפגע בתדמית שלה עבורה דבר שקרה המון. לא משנה מי התיק לי מאז שהיינו ילדות זואי תמיד הייתה שם להגן עליי ולהעמיד את אותם אנשים במקום, היא הייתה הפה שלה במקרה כאלה כי אני תמיד נמנעתי מעימותים. לא יכולתי לבקש חברה יותר טובה מזואי שתהיה כאן איתי ברגע זה ממש, במסיבת האירוסין שלי. חייכתי לזואי בחיבה והיא החזירה לי חיוך בחזרה. מאז שהיינו קטנות היינו יחד ותמכנו אחת בשנייה, אנשים היו קוראים לנו צמד הברונטית של העיר: הכלבה הברונטית והיפיפייה הברונטית. זואי הייתה הכלבה ואני הייתי היפיפייה, זואי הייתה מוכרת בגלל האישיות התוססת שלה וזה שהיא לא נכנעת לחוקים של המאפיה ואומרת כל מה שעולה בראשה ואני הייתי ידועה בכלל היופי והנימוסים שלי. צמד נחמד הברונטי. נאנחתי קלות שאני מהנהנת מסכימה עם זואי כי אני צריכה להתעלם מהאנשים האל אבל זה לא קל כמו שהיא חושבת שזה במיוחד שאני יודעת שכנראה הם צודקים שהם מאחלים לי דברים שכאלה
"הם צודקים, נשלחתי לידיים של אוכף אני בספק אם הוא ינהג בי ברכות" אמרתי לזואי משתפת אותה בחששות שלי והיא רק נאנחה שהיא מחבקת אותי בחיבוק תומך ואני חיבקתי אותה בחזרה. אני זקוקה לחיבוק הזה עכשיו והיא ידעה את זה, לאחר כמה שניות אנחנו מתנתקות החיבוק שאנחנו מביטות אחת בשנייה מבלי לדבר אם כי אני יודעת שזואי אומרת לי עכשיו כל כך הרבה דברים. המבט שעל פנייה הראה לי כי היא כאן עבורי לטוב ולרע בכל מה שאני צריכה ואני לא יודעת איך להודות לאלוהים שיש לי חברה כזאת טובה, מישהי שכאן עבורי יותר ממה שההורים שלי תמכו בי במצב הזה. מהרגע בו סיפרתי לה שאני עומדת להתחתן עם אנדרה, זואי תמכה בי ושאלה אוצי באופן קבוע אם אני בסדר ואם אני צריכה חילוץ. אז צחקתי אבל עכשיו אני באמת שוקלת לבקש ממנה שתחלץ אותי מהמצב הזה. זואי הייתה שם בטעימת העוגות שנאלצו לעשות לחתונה, בסידור הפרחים, בלילה בהם בכיתי את חיי, ואיך לא בבחירת השמלה לחתונה. היא הייתה שם כמו אמא ודאגה שאני אבחר אך ורק בדברים שאני אוהבת בזמן שאמא שלי הלכה לפי מחיר הגברים, כמה שיותר יקר יותר טוב. לא פעם ולא פעמיים זואי רבה עם אמא שלי בנוגע לחתונה והיא לא חסכה בדעות שלה על החתונה הזאת ובואו אני אתן לך רמז קטן צורת הביטוי של זואי הייתה מאוד גזה וגרמה לאמא שלי להאדים מרוב בושה כי זואי באמת אמרה דברים שלא הייתה אמורה להגיד כמו זה שהיא חושבת שאמא שלי חסרת עמוד שידרה. מילים שלה לא שלי
"אם הוא לא ינהג בך כראוי יהיה לו עסק איתי סופי" אמרה זואי בחיוך שהיא ממשיכה להביא בי והמבט בעינייה מראה לי כי היא אומרת אמת ואם אנדרה לא ינהג בי כראוי אז זואי הולכת לעשות משהו טיפשי. זואי לא שיחררה ממני וחיבקה את זרועי משאירה אותנו קרובות אחת לשנייה גורמת לי לחייך חיוך טיפשי על הפנים שגרם למצבור אנרגייה להתפרץ בתוכי. יש לי מזל שיש לי חברה טובה כזאת שיכולה לגרום לי לחייך ברגעים קשים כמו אלה. החיבוק של הזרועות שלנו מוזר אך מנחם אותי בו זמנית אבל לצערי הרב רגע השלווה הזה שיש לי עם זואי נקטע על ידי גחגוך גרון שגורם לנו להסתובב ולראות את אמא שלי עומדת מאחורי עם מבט קשה על פנייה. היא לא אוהבת כל כך את זואי אחרי מה שזואי אמרה עליה, ותמיד יש אווירה מוזרה באוויר בזמן שהן נמצאות יחד. זואי נעצה באמא שלי מבט ואמא שלי עשתה זאת חזרה, אם זה היה תלוי באמא שלי זואי לא הייתה נמצאת במסיבת האירוסין הזאת אבל זה לא היה תלוי בה אלא בי והיא ידעה שבלי זואי אני לא את ארס לאף אחת לכן היא נמנעה ממנה רוב הערב עד לרגע זה.
"קדימה סופיה אנדרה רוצה לפגוש אותך" אמרה אמא שהיא מנתקת את עינייה מזואי ותופסת בידי באגרסיביות קורעת אותי מחיקה של זואי שהיא מודעת אותי במהירות במסדרון. אמא מעולם לא התנהגה ככה לגבי בכזאת אגרסיביות, אני לא יודעת אם היא הושפעה מהנוכחות של זואי או מהבקשה של אנדרה לראות אותי אבל מה שזה לא יהיה היא צריכה להשתלט על עצמה כי היא מתנהגת בצורה שלא ייחודית לה. אמא עצרה שאנחנו מגיעות למשרד של אבא והדלת הייתה פתוחה, היא הסתובב אליי ובחנה אותי במבט של ריגוש וצער בו זמנית. היא סידרה את השמלה שלי והשיער שלי שהיא שולחת לי חיוך קטן ומנחם רגע לפני שהשאירה אותי לבד במסדרון נעלמת כאילו הייתה רוח רפאים. אולי כדאי שאעשה ואברח? לא אנדרה יכעס. אלוהים אני רוצה שזואי תהיה פה עכשיו...למה לא אמרתי לה שתבוא איתי?
אחרי כמה דקות שפשוט עמדתי במקום ושקלתי אם לברוח או לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי למשרד של אבא שלי שהיה ריק מלבד דמות גברית אחת אשר עמדה ליד שולחן המשקאות של אבי שנמצא ליד הספרייה של אבי במשרד, הגב של האיש היה מופנה אליי ולא ראיתי את פניו
"לקח לך הרבה זמן, שבע דקות ליתר דיוק" אמר הגבר בקול עמוק כאשר גבו עדיין מופנה אליי, צעדתי צעד בודד לפנים מתקרב קצת רואה בבירור את צבע שיערו הבלונדיני והמלוכלך של האיש דבר אשר חשף את זהותו של הגבר המסתורי
"זאת הדרך שלך לקבל את פני סופיה?" אמר כאשר הסתובב אליי, שיערו הבלונדיני הוא משוך לאחר בגל ואילו עיניו החומות והכהות כענבר היו נעוצות בי כאילו מבקשות ממני לדעת את כל סודותיי, הוא לבוש בחליפה שחורה אשר הבליטה את גופו המאומן. שהחזרתי את עיניי לפניו של אנדרה הרגשתי את הלחיים שלי בוערות בגלל שהוא תפס אותי לוטשת בגופו מבטים דבר שגרם לחיוך זחוח לעלות על שפתיו.