״לא!״ אני קוראת בעודי רצה ברחבי הבית.
״אוולין, בואי לכאן!״ גבריאל קורא כאשר הוא רודף אחרי. אפילו אל תשאלו איך הגענו אל הסיטואציה הזאת.
״לא!״ אני עולה על הספה ורצה עליה ואז יורדת ממנה בקפיצה, ממשיכה לרוץ. ״אוולין!״ -״לא!״
בעודי רצה מסביב לורוניקה ולאחרים אני שומעת אותה ממלמלת,״על מה הם רבים עכשיו?״
״אוולין!״ הוא נאנח, מתנשף ועוצר ליד כולם אשר התאספו בסלון.
כולם חוץ ממריאלה ולין אשר ישנו בחדרן.-אחרי הכל, השעה הייתה עשר בלילה.
״השעה עשר בלילה! תפסיקו לרוץ ולעשות רעש,״ קוראת ורוניקה ועוצרת אותי.
״על מה רבתם, בכל מקרה?״ שואל אוריאל. אני משתעלת ובולעת את רוקי בכבדות כיוון הריצה. ״אני.צריכה.מים.״ אני ממלמלת בקושי ופונה למטבח.
״לא היית צמאה אם לא היית בורחת ממני,״ טוען גבריאל.
מה שתגיד, אני חושבת.
״לאוולין יש בעיה בלישון איתי באותה מיטה.״ עונה גבריאל לאחיו.
אני מסתכלת עליו במבט של-׳אתה מדבר ברצינות?׳ ושמה יד על המותן שלי.
״ברור שתיהיה לי בעיה, אני לא מכירה אותך בכלל! מי יודע, אולי אתה רוצח סדרתי?״ הוא מסתכל עלי בהבעה אטומה וחסרת רגשות.
״אוולין צודקת-״ ״-ידעתי! הוא רוצח סדרתי, נכון?״ אני קוטעת את ורוניקה.
גבריאל סוטר את ידו על מצחו ונאנח בתסכול, השאר מסתכלים עלי בשעשוע.
מה?
״-אוולין צודקת בקשר לכך שהיא לא צריכה לישון איתך באותה מיטה.״ היא ממשיכה, מסבירה לי-יותר מלגבריאל-כאילו אני ילדה קטנה.
״ומה בקשר לקטע של הרוצח?״ אני מרימה את הגבות בשאלה, משועשעת מעט בעצמי.
״אני די בטוחה שזה לא נכון. די בטוחה.״ היא אומרת, טופחת על כתפי. אני מהנהנת.
״אני חושבת שהמיטה של ארין נפתחת,״ ורוניקה אומרת וארין מהנהנת, בעוד שגבריאל עושה פרצוף כאילו הוא ילד בן חמש שלא קיבל גלידה כמו שהובטח לו.
אנחנו בכלל לא מסתכלות עליו כשאנחנו נכנסות אל תוך החדר כדי להתארגן לשינה, ואני בטוחה שהוא לא היה שמח מכך.
לאחר כמה דקות אנחנו מצליחות לפתוח את המיטה ולסדר אותה, מכבות את האור בחדר.
״אל תתייחסי למה שגבריאל אומר,״ היא אומרת כשאנחנו שוכבות במיטתינו.
אני מסתכלת על גבה המופנה אלי.״מה?״
היא מכחכחת בגרונה.
״גבריאל יכול להיות מאוד קר לפעמים, אז אני מכינה אותך עכשיו. את תלמדי להתרגל לזה בסופו של דבר.״ היא מסיימת להסביר.
לאחר כמה שניות אני אומרת,״בסדר.״ ואז ממלמלת לילה טוב קטן שהיא מחזירה.
שקר.
לא הייתי עם זה בסדר בכלל. אבל באותו רגע החלטתי משהו.-אם הוא יתנהג אלי רע ובקרירות כמו שהוא עשה עוד מוקדם לאותו יום-אני אתנהג גרוע יותר.
*
״אוולין! אוולין! אוולין!״
מה לעזאזל? זאת רק אני או שמישהו קופץ עלי?
״א-וו-לין!״ קורא שוב קול קטן. אני מרגישה חבטה בבטני ונושפת אוויר בהפתעה וכאב.
״מרי, מה את עושה?״ אני שומעת קול נוסף כשאני מתכווצת מכאב עם השמעה מעל ראשי וגונחת.
מי זה המעז להעיר אותי?
״אוריאל אמר לי שאמרת לו להגיד לי להעיר את אוולין.״ אומרת מריאלה בקולה התמים והמתוק.
״לא אני לא.״ היא עונה.
תהרגו אותי עכשיו.
״אוו... יכול להיות שאוריאל שיקר?״ היא ממשיכה את השיחה כאילו היא לא יושבת עלי לאחר שהעירה אותה בלי סיבה.
״כן, מרי. חשבתי שאמרתי לך כבר לא להאמין למה שהוא אומר לך, במיוחד מאז התקרית ההיא.״
תירו בי בבקשה.
״אז כדאי שנלך וניתן לציפור הישנונית להמשיך לישון!״ קוראת מריאלה וקופצת ממיטתי-מגופי-.
ציפור?
״כן, כדאי.״ הצעדים שלהן נשמעים כשהן עוזבות את החדר. ״לא היינו רוצים לעצבן את גבריאל, הוא אמר לא להפריע לה,״ מריאלה אומרת והן פותחות את הדלת.
״נכון מאוד ו-״ ״-אם תמשיכו לדבר לא תצטרכו לדאוג רק בגלל גבריאל.״ אני קוראת והן עזובות.
תטביעו אותי.
~
"You've always loved the strange birds..." היא שרה בעודה מסרקת את שיערה של ביתה.
"Now I want to fly into your world
I want to be heard,"
היא מפסיקה, נושמת וממשיכה לשיר בשקט,
"My wounded wings still beating,
You've always loved the stranger inside...
Me, ugly pretty."
״את שרה נורא יפה,״ הילדה אומרת, מחייכת אל אימה והיא מחזירה לה חיוך.
״אחת הסיבות שאני אוהבת לשיר את השיר הזה כי-״ ״-כי הוא מדבר על ציפורים ופירוש השם שלי הוא ציפור!״ היא קוראת בשמחה, ממשיכה את את אימה.
אימה מצחקקת.
זה היה נכון.-מרלין לא יכלה שלא לחשוב כאילו השיר נכתב על ביתה. היא גם אהבה לשיר אותו תמיד, ובכל פעם ששרה אותו אוולין אמרה לה שחשבה שהיא שרה יפה.
"You've always loved the strange birds
Now I want to fly into your world
I want to be heard
My wounded wings still beating,
You've always loved the stranger inside..."
היא שרה, והייתה מופתעת כשביתה סיימה את המשפט האחרון.-
"Me, ugly pretty."
~
אווצ׳.
למה אני על הרצפה?
אני מרימה את ראשי כשהדלת נפתחת בקול.״מה לעזאזל?״ קרא גבריאל כשקרא אות על הרצפה.
״נפלתי מהמיטה.״ אני אומרת את המובן מאילו.
״וואו, לא הייתי מנחש את זה בלי עזרתך.״ הוא עונה כשציניות נוטפת מקולו.
מה שתגיד, אני חושבת וקמה מהרצפה.
כשאני באה לצאת מן החדר הוא תופס את זרועי ועוצר אותי, בוחן את פניי. ״פעם שלישית גלידה, אוולין.״ אני ממצמצת.
״אוקיי...?״ הוא משחרר את זרועי, מבט ללא רגשות על פניו.
שניים יכולים לשחק במשחק הזה, אני חושבת.
אני לוקחת את הבגדים שורוניקה הכינה לי ונכנסת למקלחת, נשארת זמן ממושך מתחת למים.
אני נזכרת בחלום שהיה לי.-הוא לא היה חלום רע, מדוע נפלתי מהמיטה?
לרוב כשאני נופלת ממנה זה לאחר שאני קמה מסיוט.
לא לרוב.-תמיד.
להפך, החלום היה טוב, יפה. שמח. אני זוכרת את כל הפעמים שאימי, מרלין, שרה לי את השיר הזה.
היא תמיד אהבה לקרוא לי ׳ציפור קטנה שלי׳, כיוון שפירוש השם שלי הוא ציפור כמובן.
כששאלתי אותה מדוע היא קראה לי ככה היא ענתה לי את התשובה שלה הכי לא צפיתי. אני עדיין זוכרת את היום הזה כאילו היה אתמול.
״אמא, למה קוראים לי ׳אוולין׳?״ שאלתי אותה, והיא הסתכלה עלי עם עיניה החומות הזהובות שלה. היא אז טפחה על ראשי, מזיזה שיערות שוררות ממצחי ועיניי. היא תמיד התלוננה על כך שהסתרתי את עיניי, אך אני רק עניתי לה שזה לא מפריע לי.
״הפירוש של השם שלך הוא ציפור בצרפתית, וציפור היא חיה חופשייה, היא יכולה לעוף לכל מקום שהיא רוצה. לי לעומתה, היה פחות חופש בחיי.״ היא עוצרת לרגע, מביטה בי.
״אני רוצה שתמיד תיהיה חופשייה, שתמיד תיהיה איפה שאת רוצה להיות ואל תעשי את אותי טעויות שאני עשיתי. תמיד חשבתי שבריחה תוביל לחופש, כמו שבכלא כשאחד מהכלואים בורחים משם הוא מקבל חופש. זה לא נכון. לכן אני קראתי לך כך, ציפור קטנה שלי.״
אני נאנחת ויוצאת מהמקלחת. לאחר שאני מתלבשת ומצחצחת את שיניי, מסדרת את שיערי לצמה אני יוצאת מן המקלחת ומתיישבת ליד כולם בחדר האוכל, שהוא בתוך המטבח-פחות ויותר.
״שמעתי שנפלת שוב מהמיטה שלך.״ אומרת ורוניקה ואני נאנחת, מנסה להסתיר את העובדה שאני רוצה לבכות רק מהמחשבה על השגרה הטיפשית הזאת.
ורוניקה כנראה שמה לב לכך כי היא לא דוחקת בי יותר לספר לה על כך, רק מחליפה מבטים עם גבריאל היושב ליד אוריאל היושב ממולי.
אני משפשפת את פניי וקמה לאחר כמה רגעים, צועדת אל הסלון.
האחרים מחליפים גם הם מבטים אחד עם השני כאשר אני יוצאת מהמטבח.
״אווי,״ קוראת מריאלה וקופצת על המקום לידי בספה. אני מחייכת מהכינוי שנתנה לי.
״את יודעת לעשות עמידת ידיים?״ היא שואלת אותי עם קולה המתוק.
אני מצחקקת לפני שאני מהנהנת וקמה, עושה לפי בקשתה.
אני נופלת בבהלה כשדלת הכניסה נפתחת בקול וקייל ודרק רצים וקוראים;״הם כאן!״
אני קופאת במקומי.
בבת אחת כולם קמים ממקומם, מסמנים לי ולמריאלה לעקוב אחריהם בשקט.
אני בולעת את רוקי ומחזיקה את ידה, עוקבת אחריהם אל היציאה האחורית ונכנסת אל תוך האוטו הגדול והאפור.
בתוך האוטו יש שני מושבים קדמיים ועוד כעשרה מאחוריהם, חמש זוגות של כיסאות זה אחר זה בכל טור. אני מתיישבת ליד מריאלה במושב אחד לפני האחרון ומסתכלת מחוץ לחלון רק כדי לראות את הרכבים השחורים. שוב.
לאחר כמה דקות כולם בתוך הרכב-התיקים כנראה כבר היו מאחור עוד לפני כן למקרה כמו זה- ואנחנו נוסעים מהמקום.
מריאלה נראת מפוחדת, לכן אני עטופת את ידי סביב כתפיה ומשפשפת את גבה כדי להרגיע אותה, למרות שאני בטוחה כי אני פי מאה יותר מפוחדת ממנה.
עשר דקות נסיעה במהירות מופרזת ואנחנו עדיין לא מצליחים לאבד אותם.
למזלנו, דרק מכיר את כל הדרכים פה באמריקה יותר טוב מכל אדם כנראה בעולם. אל תשאלו אותי איך זה אפשרי.
תוך עשרים דקות, אחרי כמה פניות חדות וסיבובים אנחנו סוף סוף מאבדים אותם.
״לאן אנחנו נוסעים?״ אני שואלת, לא בדיוק מכוונת את שאלה למישהו מסוים.
ארין היא זו שעונה לי.-״את תראי כשנגיע לשם.״
אם לא היינו באמצע נסיעה עכשיו הייתי כמה וחונקת אותה.
״אמ...״ אני מהמהמת, חושבת על שאלה נוספת.
״מתי בדיוק נגיע לשם?״ כשאף אחד לא עונה לי אני מניחה כי לא שמעו, ומנסה שוב.
״מתי בדיוק-״ ״-אוולין, את מוכנה לשבת ולסתום את הפה?״ גבריאל מסתובב אלי בחדות.
אני פותחת את פי בהפתעה ומקמטת את מצחי בכעס, משלבת את ידי.
״סליחה באמת, אדון ׳חסר-הנימוסים-שלא-יודע-לכבד-ולבקש-
בנימוס׳. הפרעתי לך במנוחת הצהריים שלך? אולי כדאי שתחזור לישון כדי שתחזור אלינו פחות-״ ״-תשתקו שניכם! אתם לא יכולים לשבת שתי דקות בלי לריב? אני מתחיל לחשוב שאתם לא באמת ׳מיועדים׳.״ רפאל קורא.
וואו אם הצלחנו לעצבן את רפאל השקט כנראה ממש הכעסנו את השאר.
בכל זאת אני ממשיכה לדבר.״אם הוא לא היה משתיק אותי אז לא היינו רבים.״
״אם היא לא הייתה שואלת שאלות מטופשת אז לא היינו רבים.״
אני מופתעת כשאנחנו מדברים באותו הזמן ומצמצמת את עיניי אל עבר גבריאל, הוא עושה אותו הדבר.
ורוניקה נאנחת מהמושב הראשון ומסתובבת אלינו גם היא, במבט אחד שיכול להרוג פיל היא משתיקה אותנו.
זאת הולכת להיות נסיעה ארוכה.
*
״אני צריכה לשירותים.״ אני מכריזה, אף אחד לא מסתובב להסתכל עליי וגם לא עונה לי.
״אנשים.״ אני מנסה שנית, וגבריאל נאנק בתסכול ועצבים.
״מישהו?״ שום תשובה, הם רק זזים במקומם.
מה לעזאזל עובר עליהם?
״טוב אני מניחה שפשוט אצטרך לעשות-״ ״-תעצור בתחנת הדלק הזאת.״ קוטעת אותי ארין.
בלי איומים הם פשוט לא מבינים כלום,
אני מחייכת בניצחון ועוברת בשקט את המושב של מריאלה הישנה.
״תעשי את זה מהר.״ פוקד גבריאל ואני מגלגלת את עיניי.
מה שתגיד, אני חושבת ומבינה כמה פעמים כבר חשבתי את אותה מחשבה בראשי.
לאחר שאני מוצאת את השירותים ועושה את צרכי, אני שוטפת את ידיי.
בדיוק באותו רגע נכנסים שני גברים לשירותים.
״אה... זה שירותי הנשים אז...״ הם מחליפים מבטים ואחד מהם מוציא אקדח, מכוון עלי אותו.
או או.
אני מתכוונת לצעוק אך אחד מהם עוצר אותי,״אפילו אל תחשבי על זה.״ אני בולעת את רוקי כשהבחור עם האקדח מסמן לי לצאת עם אקדחו, ידיי לצידי בעוד שהוא מצמיד את הנשק לגבי כדי שיהיה חבוי.
בדיוק כשאנחנו ליד האוטו שלהם, והם עומדים להכניס אותי לשם כשידיי מאחורי גבי עם בד הקושר אותן קול קורא מאחור.-
״אוולין,״ אני קופאת במקומי.״פחדתי שלא ניפגש שוב.״
אני מסתובבת כדי לראות את מיסטיק מחייכת לי את חיוכה המרושע.
אני נושמת עמוק ומסתכלת על שני הבחורים לצידי-׳אוכלי צללים׳ כנראה-ואז במהירות בועטת לאחד מהם בבטן, ולשני במקומו הרגיש מה שגורם לו להפיל את האקדח. ואז אני קוראת בקול כוחי, ״גבריאל!״ וכמעט נופלת כשמיסטיק דוחפת אותי בכוח על המכונית ומכוונת אקדח לרכתי.
לא עוברת דקה וגבריאל ורפאל נראים רצים לכיוונינו.
היא מסתכלת עליהם ואז עליי, ואז בעזרת האקדח היא מכה אותי וגורמת לי לאבד את ההכרה.
אני מספיקה לראות את רגליה כשהיא רצה ולשמוע את הרכב הנוסע משם, אני שוכבת על האדמה ושוקעת לתוך האפלה שוב.
-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-•-
לפעמים אני בוכה בלילה על כך שהאוזניים שלי קטנות והאוזניות של האייפון כל הזמן נופלות לי. #thestoryofmylife
השיר הוא 'strange birds' של 'birdy'.-
בבקשה אל תחשבו שאני כמו הבנות האלה ששמות שירים באנגלית רק כי זה ׳מגניב׳, ו׳סתם בשביל הכיף׳(לא שאני חושבת שרוב הבנות שמוסיפות שירים באנגלית הן כאלה, כן?)פשוט הייתי חייבת שיר שיתאים לקטע ולא בדיוק מצאתי שיר בעברית שיתאים יותר מזה.
עכשיו כיוון שאין לי משהו להוסיף על הפרק, אני רק אאחל ׳מזל טוב למדינה!!׳ ואודה לכל אלה המגיבות, מצביעות ואפילו רק קוראות.
כמו ששמתן לב אני כותבת לכל התגובות בחזרה רק כדי להודות לכן(ומקווה שאצליח לעשות את זה תמיד)...
טוב אז...
הצביעו
הגיבו
עקבו
תודה לאלה שמקדישים מזמנם לעשיית לפחות אחד מדברים אלו. ואמרו אמן.
ונתראה בפרק הבא,
2BUNNY5 (:3