בעקבות הנשר הכחול

המערה בחול

"אין דבר כזה נשר כחול" אוליביה כיווצה את מצחה "יש נשר חום" היא אמרה.
אמירן צחק ופנה אל הכוהן בשאלה והוא הנהן לו. "הנשר הכחול הוא ציפור אגדית שהאלוהים בירך אותה" הוא התחיל להסביר.
"אבל אין דבר כזה אלוהי-" אריאנה מיהרה להשתיק את אוליביה.
"תמשיך בבקשה" היא חייכה אליו ולוסי יכלה להישבע שהיא הסמיקה מעט.

אמירן חייך והמשיך "הנשר הכחול מופיע להגן עלינו בשעת צרה. הוא זה שהביא את אבות אבותינו לאי הזה לאחר שהברברים השתלטו על מגורינו הקודמים. הנשר הכחול הוא פראי. הוא עף בשמיים מעל הים ולכול מקום שהוא מגיע הוא מביא ברכה, שפע ומזל." הוא חייך אליהם "זה שנים רבות שלא ראינו את הנשר" הוא אמר.
אן חייכה "זה סיפור מקסים" אמרה וכיוונה את דבריה הבאים אל הכוהן "אבל ברשותך" היא קדה קידה קטנה "אנחנו נשמח להתחיל לעבוד על הספינה שלנו" היא אמרה.
אמירן תרגם את דבריה לכוהן "בטח שאתן יכולות" הוא חייך אליהן.
אן חייכה וקדה קידה אחרונה לפני שיצאה אריאנה ולוסי יצאו אחריה ואוליביה מיהרה אחריהם.

הן התקדמו בשתיקה לכיוון החוף כאריאנה עצרה "אמירן הולך אחרינו" היא אמרה.
אמירן התקדם בזריזות אחריהן "הממפיס חשב שיועיל לכן מתורגמן ואני אשמח לעזור" הוא חייך חיוך מלא שיניים.
אן בחנה אותו "אתה יכול לעזור לנו?" שאלה "כן, אני אשמח" הוא אמר וחייך חיוך קטן ומבויש אל אריאנה.
אריאנה הסמיקה "יועיל לנו עוד זוג ידיים..." מלמלה במבוכה ולוסי חייכה חיוך רחב, הזדמנות מעולה להקניט את אריאנה! היא קרצה לה בערמומיות ואריאנה האדימה "תפסיקי" רטנה.
אן נאנחה "בנות די" היא אמרה שנית.
"ואיך אני אוכל לעזור?" אוליביה שאלה.
"למה שלא תלכי לשחק?" אריאנה הציעה.
"את יכולה לשחק איתי?" אוליביה שאלה בתקווה.
"אמ..." אריאנה היססה ופנתה אל אן בשאלה.
"לכי" היא משכה בכתפייה "תשגיחי על אוליביה" הורתה.
אריאנה חייכה "בסדר" היא אמרה ופנתה אל אוליביה בזמן שהשאר התקדמו לכיוון הספינה "מה את רוצה לשחק?" שאלה "אולי מחבואים?" הציעה.
אוליביה הנהנה בהתלהבות "את הסופרת" היא קראה.

אריאנה עצמה את עיניה והתחילה לספור "1... 2... 3..."
אוליביה מיהרה לחפש מקום להתחבא. היא רצה על החול כשלפתע נפער בור מתחתיה "אמא!" היא צעקה בבהלה ואריאנה מיהרה לפתוח את עיניה ולהתקדם לכיוונה "אוליביה?" היא צעקה וחיפשה אותה. "אני כאן" אוליביה קראה בפחד.
אריאנה מיהרה אליה "את בסדר?" שאלה בדאגה היא רכנה אליה אך החול החליק והיא החליקה אל הבור גם כן. אריאנה נחתה בבור בקול חבטה "אאוץ'" רטנה.
אוליביה הביטה בה בדאגה "איפה אנחנו?" שאלה.

אריאנה קמה בזהירות, הן לא הייתה גבוהה מספיק כדי לצאת וגם לא אם תחזיק את אוליביה "בסוג של בור" היא ענתה בהיסוס היא הסתובבה כדי לבחון את הבור וגילתה שהוא יותר מערה מאשר בור "או מערה" היא מלמלה ובחנה את הקירות. הן היו עשויים מאבן זה בטח התמוטט הגלל המשקל של אוליביה.
"תראי" אוליביה אמרה בפליאה "זה הנשר ההוא" היא בחנה את הקיר.
אריאנה הסתכלה עליו גם כן "את צודקת" אמרה בפליאה. על הקירות היה מצויר הנשר. זה הראה את המסע של בני הכפר מהאי הקודם שהשתלטו עליו הברברים (שגם היו מצוירים שם בקטן) ואת הנשר שהוביל את הספינה אל האי הזה. אריאנה עברה על הציור באצבעותיה "וואו" היא אמרה בהתפעלות. היא בחנה את המערה והבחינה במקדש קטן בסופה. זה היה מין שולחן כסוף שהונח עליו פסל של הנשר הכחול.

"תראי" אוליביה קראה לה שנית "מה זה לדעתך?" אריאנה התקדמה אל הנקודה בציור שאולי היה הראתה "זה דומה למקדש שפה" אריאנה מלמלה.
"אבל תראי" אוליביה הניחה את ידה על הספינה "זה באי שהברברים שדדו" היא אמרה.
עיניה של אריאנה ברקו "אוצר בלום" היא העיפה מבט במזבח "אנחנו חייבים להגיד לאמירן" היא קבעה "הוא בטח יבין" אמרה בתקווה.
"אבל איך נצא מפה?" אוליביה הקשתה.
אה נכון, הן היו כלואות... "נצעק לעזרה" היא אמרה "אני לא חושבת שנוכל לצאת בעצמנו" היא הביטה מבט חטוף למעלה "נקווה שאן או לוסי ישמעו אותנו בכלל" מלמלה.