אוליביה נאנחה לעצמה. הם שטו כול היום ושום דבר מעניין לא קרה. אלא אם כן מחשיבים צעקות כמשהו מעניין. והיו הרבה צעקות. בעיקר של אריאנה על לוסי. אבל בסוף הם השלימו והתחבקו והיה נראה שלוסי סלחה לאריאנה על הסטירה שנתנה לה. אבל אמי ואריאנה עדיין היו עם פרצוף אדום כשהסתובבו אחד ליד השני. וזה היה פרצוף מאוד אדום. ממש.
"מה השעה?" אוליביה התלוננה שוב אל אן.
"חמש דקות מהפעם הקודמת ששאלת אותי" אן רטנה. היא עבדה על המפה אלא שהנעץ האדום הבולט ממקודם הועבר מלונדון לאי אחר, קטן יותר ומרוחק יותר.
"אני מתכוונת במדויק" אוליביה התמרמרה.
"4 דקות ו28 שניות" אן לא הרימה את ראשה.
"במדויק כמו שעון" אוליביה שילבה את ידיה.
אן נאנחה והוציאה שעון כיס מהמגירה "עכשיו שלוש ארבעים" היא הביטה בו וענתה.
אוליביה הביטה בשעון בהתפעלות, הוא היה זהוב כולו והיה רשום עליו "מ-א' ל-ר' "."לא ידעתי שיש לך שעון" היא אמרה בהפתעה "חשבתי שרק לעשירים יש". אן נעצה בה מבט חודר ואוליביה מיהרה להשתתק "זה שעון יפה" היא אמרה במבוכה "אפשר להחזיק אותו?" ביקשה.
אן הביטה בה בנוקשות "לא." סירבה.
"למה?" אוליביה התמרמרה "כי את מעצבנת" אן ענתה "עכשיו לכי לעצבן את לוסי" היא הוציאה אותה מהחדר.
לוסי הייתה בעמדת ההגה, מביטה אל האופק. היא הייתה שקטה, מה שלא היה אופייני לה. אפילו מההגה היה אפשר לראות אי מטושטש שהיה אמור להיות היעד שלהם. אמי התקרב אליה והשפיל מבט. למרות שעבר כבר יום וחצי מאז שהיא אמרה להם שהיא ניסתה לשדך אותם הוא עדיין לא הסתכל לה בעיניים. וגם התוכי המעצבן שלו שבחר את הקן שלו דווקא בערסל שלה היה לצידו והתעופף בכול פעם שהתקרבה לאזור. "את יודעת איפה אריאנה?" הוא שאל מבלי להביט בה.
לוסי נאנחה "למעלה" היא הצביעה למעלה, אל עמדת התצפתנות שלה. "היא רצתה להיות לבד קצת" היא עידכנה אותו. אמי לא התייחס ועלה למעלה. לוסי נאנחה. היא קיוותה שהוא יסלח לה.
לטפס על רשת חבלים מתנדנדים עם תוכי על הכתף שמוציא לך את השיווי משקל לא היה רעיון טוב. במיוחד אם אתה גרוע בטיפוס. ואמי היה גרוע בטיפוס. לאקי נופף בכנפיו ועף משם וחוסר המשקל שלו הפתיע את אמי. הוא נפל והחזיק ברשת רק ביד אחת. "תתפוס את היד שלי" אריאנה רכנה אליו מלמעלה ותפסה בידו.
היא משכה אותו למעלה והוא התנשף "אני לא ממש טוב בטיפוס" אמי אמר בהתנצלות.
"אתה לא חייב להתנצל על כול דבר" אריאנה גיחכה ואמי האדים שוב "סליחה" התנצל.
אריאנה צחקה והביטה בו בשיעשוע. היא הביטה באופק "אתה היית שם פעם?" שאלה אותו בחולמנות.
אמי ניענע בראשו "אני הייתי דור רביעי באי החדש. אבל המבוגרים תמיד דיברו בכבוד על האי" הוא הביט אל האי הרחוק "הוא מאוד יפה".
אריאנה הביטה באי "כול הדקלים, החופים" היא נאנחה.
"כן" אמי הסכים והביט בה "זה מאוד יפה" הוא חייך חיוך מבויש.
אריאנה הניחה את ידה על ידו ואמי המופתע קפא במקומו "הייתי רוצה לחקור את האי" היא אמרה "אולי שנינו נוכל לבקש אישור מאן אחרי זה".
אמי קפא "כן" מלמל "אני בטוח שיהיה נחמד".
אריאנה הפנתה את מבטה אל אמי וחייכה אליו. אמי הסמיק ואריאנה גיחכה "אתה חמוד אתה יודע?" היא ספק קבעה ספק שאלה.
אמי האדים אפילו עוד יותר "תו... תודה" גמגם בביישנות.
אריאנה התחילה להתקרב אליו באיטיות אך שריקה נשמעה ועיניה נפערו. "תתכופף!" צעקה ומשכה אותו למטה. אמי ואריאנה התכופפו במהירות בעוד מטח של חצים עבר מעל ראשיהם.
KAMU SEDANG MEMBACA
בעקבות הנשר הכחול
Pertualanganזהו סיפור. סיפור שסופר כול כך הרבה פעמים עד שמרבית החוקרים לא בטוחים אם קרה באמת. הורה לילדו סיפר לפני השינה, מלחים שיכורים סיפרו אותו זה לזה בנמל, משוררים שרו אותו בחצרות מלוכה אך אף אחד מהם לא חשב לכתוב אותו. הסיפור מתחיל בילדה קטנה. זה נכון שהוא...
