בעקבות הנשר הכחול

ואיך הוא מנשק?

אוליביה התעוררה במזרן לבן ובהתחלה לא זכרה איפה היא. היא התיישבה על המזרן ובחנה את הסביבה. אלינור שראתה שהיא התעוררה מיהרה אליה ובירכה אותה בברכת בוקר טוב שאוליביה לא הבינה.
"בוקר טוב?" השיבה אוליביה חזרה בהיסוס ואלינור הנהנה במרץ.
אוליביה נזכרה איך הגיעה לשם וחייכה אל עצמה. אלינור התעקשה שתישן אצלה בבית ולא בספינה, למרבה המזל, אן הסכימה.
אוליביה התגעגעה למיטה הרכה שהייתה לה בבית ולמרות שהמזרן היה שונה מהמיטה הרגילה שלה המקום עדיין הרגיש לה כמו בית.

אלינור האיצה בה לקום והגישה לה קערה עם דייסה. אוליביה קמה מהמיטה ובחנה את הדייסה בסקרנות. היא חייכה אל אלינור ומיהרה לאכול את הדייסה. אלינור חייכה למראה הרעב שלה וציקצקה בלשונה. היא הקימה את אוליביה שגמרה את הדייסה והן צעדו במהירות לכיוון הספינה. אלינור דפקה על הספינה ואוליביה הביטה בה בשתיקה, היא רצתה להעיר לה אבל ידעה שהיא לא תבין.

אן ניגשה אליהן "הי" אמרה בחיוך.
אלינור מיהרה להתקדם אליה ואמרה לה משהו.
אן שכמובן שלא הבינה מה היא אמרה השיבה לה במבוכה "אני לא מבינה מה את אומרת" ניסתה להגיד לה "לקרוא לאמי?" שאלה.
אלינור נאנחה והנהנה.
אן חייכה ופנתה אל אוליביה "את יודעת איפה אמי?" שאלה ואוליביה ניענעה בראשה לשלילה. "גם אריאנה לא חזרה איתו.." היא הרהרה "הם בטח ביחד" קבעה ושאלה את אלינור "את יודעת איפה אמי?" שאלה וניסתה לעשות פנטומימה כדי שהיא תבין.
אלינור הנהנה והצביעה לכיוון גבעה רחוקה שניצבה אחרי השוק.

לוסי שרקה בהתפעלות "זה רחוק" אמרה.
אן הסתובבה אליה "מאיפה את הגעת?" שאלה.
"קופידון תמיד מוכן" לוסי ענתה ברצינות וירתה חץ דימיוני לאוויר בכיוון הגבעה.
אן גיחכה "ברור".
לוסי קרצה לה "אני אצא לקרוא להם מיד המפקדת" הצדיעה והתחילה לרוץ לכיוון הגבעה.

אריאנה התעוררה כשהפרצוף של לוסי מולה "לכי מפה" היא התהפכה.
לוסי חייכה "ישנת טוב?" שאלה.
אריאנה רטנה "למה את פה?" היא הבינה שאין סיכוי שלוסי תלך אז היא הסתובבה אליה.
חיוכה של לוסי התרחב "אני צריכה את אמי" אמרה.
אריאנה הזדקפה באיטיות "אמי?"שאלה באיטיות והביטה סביבה. "אמי" שביב של הבנה הופיע על פניה. "טוב, היה לנו נחמד עד שאת הגעת" רטנה "ואם את רוצה את אמי למה להעיר אותי?" שאלה.
לוסי הביטה בה "לא הערתי אותך" היתממה "רק בהיתי בכם ישנים ואת התעוררת לבד" משכה בכתפייה.
"ממש לא קריפי" אריאנה הרימה גבות.
"בדיוק!" לוסי קראה.

"על מה אנחנו מדברים?" אמי שאל, "עלייך" לוסי ענתה לו.
אמי הסמיק "עלי?" שאל,
אריאנה חייכה "דיברנו על למה לוסי העירה אותי" היא ענתה ושילבה ידיים בעודה מביטה בלוסי.
לוסי משכה בכתפייה "הגברת הנחמדה" התחילה להגיד אבל אמי קטע אותה "אלינור" לוסי הביטה בו בהיסוס "אלינור, רוצה להגיד לה משהו אבל אן לא מבינה וזה נראה דחוף" המשיכה.
אמי חייך "בטח" הוא קם ממקומו וניער את הדשא ממכנסיו. הוא התקדם לכיוון השוק ונופף לאריאנה בשלום "בי!" קרא בעליזות.
אריאנה הסמיקה "בי" נופפה לו.

"אז..." לוסי רכנה אליה במהירות "איך הדייט היה? חלומי? רומנטי? מדהים? זוועה? בלגן? כאוס? הוא אידיוט גמור? איך הוא מנשק?" היא שאלה בלי לנשום.
אריאנה נרתעה מרצף השאלות "היה... בסדר" השיבה בהיסוס "הוא היה דווקא מאוד חמוד" חייכה לעצמה.
"ואיך הוא מנשק?" לוסי חזרה על השאלה האחרונה.
אריאנה צחקה "אנחנו לא התנשקנו" חייכה.
"לא?" לוסי שאלה בעצב "אבל זה היה ערב כול כך רומנטי" היא נאנחה "והוא שם לך פרח בשיער והעינים שלכם הצטלבו והתחלתם להתקרב אחד אל השני, ואז" עצרה בדרמטיות "התנשקתם" אמרה בחולמניות.
אריאנה גיחכה והוציאה את הפרח משיערה "אנחנו עוד לא בשלב הזה" היא חייכה לעצמה.
עיניה של לוסי נפערו "אריאנה פרינס? ביישנית? מסמיקה? מאוהבת? דבר כזה לא חשבתי שאראה בחיים" אמרה בשוק מזויף ואז צחקה "אבל אני שמחה בשבילך" אמרה בכנות "זה מגיע לך" חייכה.
אריאנה חייכה אליה "תודה" אמרה "זה חשוב לי. הוא מתוק ואני לא רוצה לאכזב אותו".
לוסי חייכה אליה "אם זה עוזר את האדם הכי נחמד שאי פעם פגשתי. אבל אז אמי הגיע. אבל אני באמת חושבת שאת ממש נחמדה" היא חייכה "וגם אני ממש נחמדה" אמרה.
אריאנה גיכחה "באמת? למה את חושבת ככה?"
"כי אני לא שאלתי כלום על האח התאום שמסתבר שיש לך שניסה להרוג אותנו"
פניה של אריאנה הרצינו "אני מצטערת על זה" אמרה "בובי הוא... הוא אח שלי. הוא מצחיק ונחמד ולפעמים הוא טיפש מאוד. פעם אחת הוא ניסה לחזר אחרי אן." היא חייכה בגעגוע ועיניה נמלאו דמעות "כשהוא עזב... אני אף פעם לא חשבתי שזה יהיה ככה" אמרה.
לוסי הניחה עליה את ידה "אני מצטערת שבעטתי באח שלך" אמרה וקמה ממקומה מבינה שנגעה במקום רגיש. "בואי" היא הושיטה אליה את ידה "נחזור ונראה על מה כול המהומה הייתה".
אריאנה לקחה את ידה ושתייהן התקדמו אל הספינה.