בעקבות הנשר הכחול

אבני חן עם מזל

אן הורידה את העוגן ומיהרה להוריד את אריאנה מלמעלה "איך הייתה ההרגשה?" צחקה.
אריאנה רטנה בשקט "זוועתית".
אוליביה דילגה לכיוונן "אנחנו פה!" קראה בהתרגשות.
אן גיחכה "איפה לוסי ואמי?" שאלה. אמי כמו הופיע משום מקום "אני פה" מיהר להודיע והאדים בצורה חשודה.
"אוקי..." אן גיחכה "ולוסי?" שאלה. לוסי טפחה על כתפה ואן מיהרה להסתובב.
לוסי חייכה חיוך רחב "נוכחת!" קראה בהתלהבות "בואו נלך לאי הרומנטי להפליא הזה!" אמי האדים עוד יותר ואן הביטה בהם בחשדנות "אוקי..." מילמלה.

"ממפיס! ממפיס!" אלינור פרצה לתוך הבקתה של הכוהן "הם פה! הם פה עם הנשר!" קראה בהתרגשות. מיד אחריה נכנסו אמירן, אן ואריאנה כשהם מחזיקים את הפסל ולוסי ואוליביה מאחוריהם. אמירן מיהר לקוד "הבאנו לך את הפסל אבא, כבקשתך" אמר בכניעה. הממפיס מיהר לקום ולחבק אותו "ידעתי שתצליח" הוא אמר. אמירן המופתע השיב לו בחיבוק הססני. במשפחה שלו הם... לא גילו רגשות בצורה גלויה כול כך.
"תן לילד לנשום" אלינור גערה בממפיס "הוא הרגע חזר. יהיה לך שפע של זמן לחבק אותו אחר כך" היא משכה את אמי וחיבקה אותו גם.
אמי נחנק "אלינור את תחנקי גם אותי" הוא השתעל.
אריאנה הביטה בו בחיוך מבויש, היא לא הבינה מה הם אמרו אבל היא הרגישה כחודרת לרגע פרטי. אמי הבחין שהיא מביטה בו והאדים.

אן השתעלה כדי למשוך צומת לב "סליחה אדוני?" היא פנתה אל הממפיס. הממפיס פנה אליה בהנהון ואן ואריאנה הניחו את הפסל. "נשמח לתשלום שלנו" היא אומרת ברשמיות וחוטפת מרפק ביד מאריאנה.
אמי תירגם וענה לה "בוודאי" הוא הפנה בידו אל הממפיס. הממפיס חייך אליה ופתח את השולחן המוזר באיטיות. אריאנה כיסתה את עיניה "וואו" לחשה בהתפעלות. השולחן\ארונית\שידה נפתחה והיו בה מלא אבני חן. יהלומים, אבני אודם, ברקת ומה לא. וזה לא שאריאנה לא ראתה אף פעם אבן חן, בטח שהיא ראתה! אבל לאבנים האלו... היה ניצוץ בלתי מוסבר שאריאנה לא זיהתה.
הממפיס אמר משהו בשביעות רצון אמי תירגם "אלו לא סתם אבנים. אלו אבנים עם מזל. השהיה הארוכה שלהן עם הנשר ממלאת אותם באנרגיות טובות" הוא חייך. הממפיס לקח כמה מהאבנים והביא אותם אל אלינור מדבר איתה בשפה המתנגנת שלהם. אלינור הנהנה ויצאה מהבקתה.

הממפיס הוציא כמה אבנים והעביר אותם לאן המופתעת. "זה מספיק?" אמי תירגם. אן הנהנה בהפתעה "יותר ממספיק" היא בחנה את ערכן של האבנים "תודה רבה" היא קדה אל הממפיס. אריאנה הופתעה, אן תמיד התנגדה לדברים מהסוג האלה.
הממפיס אמר משהו בחיוך ואמי תירגם "הם יביאו לכן מזל" הוא חייך גם.
אן חייכה "יש פה מקום כל שהוא שנוכל לקנות אצלו בד?" שאלה במבוכה.
הממפיס צחק צחוק רועם, הנהן והוסיף משהו שאמר לאמי. "הוא אמר שתבקשו בשוק והוא כבר ישלם עליכם" אמי תירגם.
אן מיהרה לקוד שוב "תודה רבה אדוני" הודתה לו.
הממפיס חייך אליה באהדה.

לוסי לא ממש הקשיבה. עסקים לא היו הצד החזק שלה, בדרך כלל כשהשלב הזה הגיע היא הפסיקה להקשיב. היא יותר ניסתה לחשב את הסיכויים של התוכנית של אמי. מתמטיקה לא הייתה הצד החזק שלה.
"לוסי את איתנו?" הקול של אן קטע אותה מהמחשבות שלה "68% לקריסה מוחלטת" היא קפצה.
אריאנה הביטה בה בבלבול "לוסי את מרגישה טוב?" שאלה בדאגה.
לוסי שילבה את ידיה במירמור "אני מרגישה מעולה" אמרה בזעף.
אן נאנחה ומשכה את לוסי החוצה "אמרתי שאנחנו יוצאות" היא אמרה שוב.
"אה" לוסי פלטה.

אמירן נשאר בבקתה "אבא?" הוא פנה אליו.
אביו הביט בו "כן בני?" שאל ברכות.
אמירן התחיל לגמגם "אני.." הממפיס הביט בו בצפייה.
"אני רוצה ללכת איתן" אמי פלט במהירות והשפיל מבט. הוא בחן את השטיח במתח וחיכה להחלטה של אביו.
"בסדר" הוא אמר ואמי הופתע "ב.. באמת?" שאל באי אמון.
"כן" אביו חייך "אני מקווה שהבחורה הזאת שווה את זה" אמר כדרך אגב.
אמי האדים "איזו בחורה?" ניסה להתחמק. הממפיס צחק "אז צדקתי!" קרא.
אמי האדים עוד יותר "כן..." מילמל.
הוא חייך אל אמי חיוך רחב "יהיו לי נכדים יפים" אמר בשביעות רצון ואמי נהפך לאדום עוד יותר. "לך אליה" הוא חייך "לפני שתברח לך" הוא צחק.