בעקבות הנשר הכחול

בום!

בום! אוליביה כמעט שנפלה מהערסל.

בום! היא מיהרה לעמוד ורצה אל הדלת.

בום! היא ניענעה את הדלת הנעולה ביאוש.

"מישהו?" שאלה.

"להתפזר!" אן פקדה ומיהרה להתחמק מהקליעים. גם אם הן ישרדו הם יאלצו לעצור לתקן את הספינה. אבל תיקונים לוקחים זמן וזמן שווה כסף. "לוסי קוד טראח!" אן צעקה ולוסי הנהנה בהסכם. הן התכוננו למתקפה כבר לפני הרבה זמן  וחשבו על כול מיני קודים כדי שידעו מה לעשות והאויב לא ידעה מה הן יעשו. לוסי לא הקשיבה כול הזמן, אבל היא אהבה את קוד טראח. הוא היה מגניב. "כן קפטן!" היא הצדיעה וקפצה מהחבל אל ספינת הדרקון, מוציאה את חרבה באיום. "חבוב, אתה הסתבכת עם הפיראטיות הלא נכונות" היא הזהירה אותו ותקפה.

"לא!" אן צעקה ביאוש "לוסי את עושה את הקוד הלא נכון! את עושה את קוד פח!" היא הביטה בלוסי ביאוש בעודה היא מסתובבת כהוריקן על הספינה השנייה.
"מאיפה היא השיגה חרב?" אריאנה תהתה בזמן שהדפה כמה מבני בריתו של בובי שניסו לעבור לספינה שלהן.
אן נשפה בזעם "אריאנה אני מסתדרת. לכי למטה" הורתה.

אריאנה לא הרגישה בנוח לעזוב אותה לבד אבל מיהרה לרדת. היא ירדה ובמחשבה פזיזה היא נעלה את אוליביה בחדר. אסור לבובי לפגוע בה. היא מיהרה אל הסיפון התחתון וטענה את התותחים. לורד הקוצני היו מעט תותחים ומעט תחמושת. היא כיוונה את התותח אל הסיפון התחתון מכוונת לחור קטן שיגרום לספינה לשקוע מעט. היא הדליקה את הפתיל וירתה.

בום! היא כיוונה אחד שני אל המפרש שיגרום לקרע, זה יאט אותם קצת.

בום! את השלישי היא ירתה לאותו כיוון כמו הראשון כדי להאיץ את הדליפה.

בום! הפיראטים נסוגו די לטפל בחור והורד הקוצני פרשה את המפרש ומיהרה להתרחק.

אריאנה מיהרה לעלות למעלה וראתה את אן נוזפת בלוסי "מה חשבת לעצמך? יכולת למות!".
"חשבתי שזה מה שהתכוונת" לוסי ניסתה להתגונן.
"שאת תמותי?" אן שילבה ידיים בכעס.
"לא..." לוסי מילמלה מבוישת.
אמי צץ לפתע "איפה אתה היית?" אן מיהרה להפנות אליו את כעסה.
"אני מצטער" הוא האדים "אני פשוט... פשוט..." הוא גימגם במבוכה.
"פשוט מה?" אן שאלה בזעף ושילבה ידיים.
אמי הסמיק "אני לא ידעתי מה לעשות אז הלכתי לחדר מפות כדי... להתחבא" הוא השפיל את מבטו.
"אה" אן נסוגה "אני מצטערת" היא התנצלה.
"אני זה שאמור להתנצל" אמי הרכין את ראשו כלפי אן והיא נרתעה "הייתי צריך לשאול אותך מה לעשות" הוא התנצל.

אריאנה בנתיים מיהרה לפתוח לאוליביה את הדלת "את בסדר?" שאלה.
אוליביה הנהנה "כן... מה קרה? שמעתי בומים" אמרה בטשטוש.
אריאנה חייכה בהקלה "לא קרה שום דבר מיוחד". היא עלתה בחזרה אל הסיפון ואוליביה הלכה אחריה.

"פה?" אריאנה שאלה "לא" אמי הזיז את האצבע שלה מעט שמאלה "פה".
לפתע מבטיהם נפגשו והם מיהרו להסיט מבט.
אן הביטה בשיעשוע "זה עדיין אותו כיוון, פה או שם". הם היו בחדר המפות ועברו על המסלול שלהם, לוסי ואוליביה היו בחוץ.
"כנראה" אריאנה מלמלה בלחיים אדומות.
 "לוסי לקחה אתכם לאכול בלונדון נכון? היא סיפרה לכם? איך זה היה? לא דיברתם על זה" אן אמרה בפזיזות.
"הייתה לזה סיבה?" אריאנה שאלה בהפתעה.
אן שהבינה שלוסי לא סיפרה להם והתחרטה על השאלה "לאאא, למה שתהיה?" ניסתה להיחלץ מהתסבוכת בגמלוניות.
אריאנה הרימה גבה וניגשה בצעדים נחושים אל לוסי כשאמי מלווה אותה בהיסוס.

היא עמדה מול לוסי כשידיה על מותניה "מה?" לוסי שאלה בשעמום. "מה בדיוק הייתה המטרה שלך כשלקחת אותנו למסעדה בלונדון?" אריאנה אמרה בכעס ללוסי שהחליפה צבעים במהירות מדהימה. "אה..." לוסי ניסתה לחשוב על תירוץ "למה בדיוק את מתכוונת?".

"אני מתכוונת" היא רכנה אליה "למה. לקחת. אותי. ואת אמירן. למסעדה." היא ביטאה כול מילה בבירור. "עכשיו אני אספור עד חמש בסדר? אחד. שתיים" היא מנתה באצבעותיה "שלוש. ארבע." היא רכנה אל לוסי באיום.
"רציתי לארגן לך ולאמי דייט" לוסי צפצפה במהירות והתכווצה אל מול אריאנה שהתנפחה ואמי שהלבין.