בעקבות הנשר הכחול

אריאנה פרינס: פיראטית קלסטרופובית

הגלים התנפצו בחוזקה על הסירה מתירים את חותמם על הציפוי בזמן שאן נאבקה בהגה. לוסי הידקה את הקשר שרשרת אותה לתורן ומצמצה בחוזקה לקבל מבט עליון על הסופה. היה נראה לה שהם מתרחקים מעין הסערה אבל היא לא הייתה בטוחה. "בכיוון הזה!" היא צעקה אל אן וקיוותה שהיא שמעה אותה.
הגשם הוטח באן בלי רחמים, מבלגן את שערה ופורע אותו ברוח. היא נטעה את רגליה בעקשנות נאבקת לשלוט בספינה. היא הייתה הקפטן. אף אחד. והכוונה לאף אחד. לא ישלוט עליה בספינה שלה. הברק הבזיק כאילו כדי לעשות לה דווקא, בזמן שאוליביה התכווצה ליד אריאנה כששמעה את הרעם המתגלגל.

אריאנה הביטה באוליביה ונתנה למבט של הזדהות לעלות על פניה הקפואות. היא חיבקה אותה וניסתה להתעלם מהדלת הנעולה ומהזיכרון שדפק במוחה. הספינה הסגורה והחשוכה, הגלים המשתוללים, היא ניזכרה באנחות הנשים, בריח המצחין ששרר בספינה. אריאנה הייתה קלסטרופובית. זו הייתה אחת הסיבות שבגללן היא חששה לעלות על הסיפון שנית. ספינה בלב ים? לא ממש הטעם של אריאנה. זה נכון שעכשיו היא קצת הצליחה להתמודד עם זה. אבל להיות בחדר נעול בסערה לא ממש עזר. "הכול יהיה בסדר" היא מילמלה אל אוליביה אך גם אל עצמה. היא ליטפה את שערה הזהוב של אוליביה "הכול יהיה בסדר." חזרה.
אוליביה הציצה בה בעינים מבוהלות "את בטוחה?" קולה היה חלוש על רקע הסערה שהתחוללה בחוץ.
אריאנה הכריחה את עצמה לחייך חיוך קטן "כן" הבטיחה לה.
אוליביה התפתתה להאמין לה אך נזכרה באמה. "הכול יהיה בסדר" אמא שלה הבטיחה גם לה. אבל בסוף הכול לא היה בסדר. אמא שלה הלכה והיא לא רצתה שגם אריאנה תעזוב. "אל תלכי" היא מילמלה אליה ואריאנה הביטה בה בהפתעה. הרעם הסווה את תגובתה של אריאנה ואוליביה חזרה להתכווץ מתחת למעיל של אריאנה בבהלה. אריאנה נשכה את שפתיה. הקפטן עומדת להעביר אותה. היא פחדה שאוליביה תיקשר אליה ועוד יותר גרוע, היא פחדה שהיא תיקשר לאוליביה.

הגשם הקפוא הוטח על הספינה מחפש נקודות חולשה. הוא הוטח במהירות על לוסי בלי להתחשב בה. לוסי מיהרה לנגה את עיניה בעזרת הבד הרטוב במילא של חולצתה. אם טיפות הגשם לא מטעות אותה אז הכתם המטושטש הזה חייב להיות... "יבשה באופק קפטן!" היא קראה בהתרגשות. אן ניגבה את פניה הרטובות מהגשם ונעצה את מבטה באי המטושטש בתקווה. היא כיוונה את ההגה אל האי וצימצמה את עיניה להעריך את המרחק. הוא לא היה נראה לה כזה רחוק אבל בגלל הסערה היא לא יכלה לקבוע בברור.
הברק הבזיק שוב ואן הסתנוורה. היא לא יכלה לראות את הסלעים הכהים שהזדקרו באיום. היא לא יכלה לראות את המערבולות שסחפו את הספינה לכיוונם. היא יכלה רק לשמוע את קול ההתנגשות של הספינה בסלעים ולהרגיש רק את הנפילה והחבטה בראשה. הדבר האחרון שלוסי ראתה לפני שהתעלפה גם היה את המבט המיואש על פני אן ששכבה שרועה על הסיפון.