פרק שמונה עשרה+ תשע עשרה (כפול)- לטיול יצאנו

786 52 51
                                    


״שמישהו יביא לפה מיטה בבקשה.״, פיהוק בלתי נשלט בורח מהפה שלי כשאני מגיעה אל חניית בית הספר בה מחכים לנו האוטובוסים שייקחו אותנו לרמת הגולן בצפון הרחוק.

אני אשקר אם אומר שאין בי התרגשות לקראת הטיול השנתי, שלושה ימים עם החברים הכי טובים שלי, בלי הורים והשגחה- רינה לא נחשבת.

ליאל ואריאל מחבקות אותי וצוחקות על כך שבאתי עם קפוצון גדול בצבע אפור, לבשתי את הכובע של הקפוצון ומשקפי שמש והלכתי לישון על ליאל.

״בואו נעשה תמונה לסטורי.״, אריאל אומרת ואני מתרוממת מעט, עדיין שוכבת.

אני מחייכת וכך גם הבנות, ״תתייגי אותי.״, אני אומרת לאריאל וגם ליאל מבקשת.

״נו איפה רינה? אני מתה לישון שלוש שעות עכשיו.״, ליאל מפהקת ונשכבת עליי, אריאל נופלת מעלינו ואני צורחת.

״כל הזמן השם שלי בפה שלך?״, רינה מגיעה עם מעיל גשם עליה ומגפיים ענקיות, ״רינה אין גשם הכל בסדר.״, אני מחייכת והיא מגלגלת את עיניה, ״זה אמצעי הגנה! ממליצה לכם להשתמש בכאלה!״, היא צועקת ואנחנו צוחקות.

״תמיד משתמש.״, נועם מגיח מאחורי רינה וקורץ לי, ״דאוס עם כל המחלות מין שיש לך זה כבר לא יעזור.״, היא מגלגלת את עיניה אך צוחקת.

נועם לובש חולצת טי שירט אפורה שכל כך מחמיאה לו, גקט שחור ומכנסי טרנינג של נייק שחורים, הוא נראה מדהים וגורם לי להרגיש כמו המחויבות האישית שלו.

אני קורצת לו בחזרה והוא מתיישב לידי, אני מניחה את הראש שלי על הברכיים שלו ועושה לו נשיקה, ״מה זה?״, הוא שואל ואני צוחקת, ״דאק פייס.״, אני עונה והוא מתכופף לנשק אותי.

״מי סוחבת אותי במסלולים?״, דון ומאור מתיישבים ליד נועם וליאל מתיישבת על מאור.

״אני ואתה גלגל שלישי אז אני מציעה לאחד כוחות.״, אריאל צוחקת ומתיישבת ליד דון.

״אתה תסחוב אותי במסלולים?״, אני שואלת את נועם והוא מלטף את השיער שלי, ״ואז אני אשאר נכה?״, הוא צוחק ודון מצטרף לשיחה, ״מוכנה לטיול?״, דון שואל ואני מתיישבת בכדי להביט בו, ״בערך, חבר שלך לא רוצה לסחוב אותי.״, אני מתלוננת ונועם מגלגל את עיניו, ״אני אסחוב אותך.״, דון קורץ ונועם מביט בו במבט מופתע, ״אני אשמח.״, אני צוחקת ודון מצטרף אליי, ״שני בוגדים.״, נועם צוחק ודון מחבק אותו.

״יאללה תתעוררו עולים לאוטובוסים!״, רינה צורחת במגפון ואני מרגישה את עור התוף שלי נקרע.

נועם לוקח את המזוודות שלנו בעוד שאני עולה לתפוס לנו מקום, אני מתיישבת ליד החלון ושומרת לו מקום על ידי.

אני מחברת את האוזניות שלי כשנועם מגיע ומתיישב לידי, ״תני לי אוזנייה אחת.״, הוא אומר ואני מביטה בו, ״מה מילת הקסם?״, אני שואלת בהתחכמות ונועם מגלגל את עיניו, ״בבקשה אמא.״, הוא אומר בחיוך ואני מניחה נשיקה קטנה על הצוואר שלו.

כוכבים ומה שביניהםWhere stories live. Discover now