כוכבים ומה שביניהם

פרק ראשון- המתרוממת מניו יורק

נקודת המבט של נילי רעם-

״נילי מותק תתעוררי, את תאחרי ליום הראשון בבית הספר.״, עוזרת הבית שלנו עלמה מעירה אותי מהחלומות שלי, היא האישה הכי מדהימה בעולם, האמא שמעולם לא הייתה לי, אבל עם יד על הלב? בבוקר אני שונאת את רוב העולם.

אמא שלי נפטרה כשהייתי בת חמש, באמצע יום המשפחה בגן, היא חשה כאבים בחזה וכמה שניות לאחר מכן כבר הייתה איננה.

״כן כן..עוד כמה שניות.״, אני אומרת ונוחרת, נרדמת בחזרה לחלומות המנחמים לעומת היום הקשה שעומד להיות לי.

אחרי ארבע שנים בהם גרנו בארצות הברית, ניו יורק, חזרנו אני ואבי לארץ ישראל.
מגיל שלוש עשרה ועד גיל שבע עשרה גרתי עם אבא שלי רונן רעם בחו״ל, שאגב הוא אחד מאנשי העסקים היותר מפורסמים ומוצלחים בארץ ובעולם ובכדי שיוכל לפתח את העסקים שלו בארה״ב עברנו לשם לתקופה, עכשיו שהכל כבר יותר יציב ועובד אנחנו חזרנו לארץ ישראל, לתל אביב.

היום זה היום הראשון-אחרון שלי בתיכון, כיתה י״ב.

אני נורא לחוצה, בניו יורק היו לי הרבה חברות והייתי מאושרת, וכאן.. אין לי קרקע יציבה.

התחלה חדשה מאפס.

אני עוברת משכיבה לישיבה ומפנקת את עלמה בפיהוק שמסריח את כל החדר, אנשים עם ריח רע מהפה בבוקר תזדהו.
״את צריכה לשטוף את הפה עם אקונומיקה!״, עלמה צוחקת ופותחת את החלונות בחדר שלי.
אני קמה מהמיטה ומחליקה מהכפכפים שלי, נופלת על הטוסיק ונאנחת בכאב, אני כבר יכולה לנחש שזה הולך להיות יום מדהים.

״אני לא יודעת איך את עדיין בחיים, את בין האנשים הכי מגושמים שפגשתי בחיי.״, עלמה אומרת ואני מביטה בה במבט זועף.
״תמיד כיף לדבר איתך עלמה.״, אני אומרת בחיוך מזוייף, יוצאת מהחדר ושומעת את עלמה צוחקת מאחוריי.

אני נכנסת לשירותים ומתארגנת ליום הראשון-אחרון בתיכון.

.....

״שם?״, המזכירה סילבי של בית הספר התיכוני ״אלמוגים״ בלב העיר תל אביב שואלת.

״נילי, נילי רעם.״, אני עונה בביטחון.

״אוקיי את בי״ב ארבע, אני אתקשר ואבקש מהמחנכת שלך לשלוח מתנדבת שתלווה אותך ביום הראשון בלימודים, רק רגע.״, המזכירה השמנמנה אומרת בעודי עומדת באמצע חדר המזכירות מביטה מסביבי.

הכל כל כך שונה מאשר בארצות הברית, מרגיש יותר..פשוט.

ילדה עם שיער ארוך בצבע בלונד וגוונים ורודים נכנסת אל חדר המזכירות במבט עייף, ״את חייבת לי סילבי, פעם הבאה שאני צריכה להבריז האישור יציאה עלייך.״, היא אומרת בעודה לועסת מסטיק, לא מתייחסת לנוכחות שלי כלל.
״בסדר בסדר לכי כבר ילדה מציקה.״, סילבי אומרת וקמה להכין לעצמה קפה.