כוכבים ומה שביניהם

פרק אחד עשרה- שקט

בדרך הביתה אני משחזרת את כל מה שאמרתי לנועם, הפעם הראשונה שהתוודאתי בפני עצמי שאני אוהבת אותו הייתה בעצם גם בפניו.

אבל זאת האמת.

אני אוהבת אותו, אני אוהבת את נועם דאוס.

אני נושכת את שפתי התחתונה ומרגישה את הדמעות זולגות מעיניי, לא מצליחה לשלוט בסכר שנפרץ.

כל מה שבעצם פחדתי ממנו כבר קרה, נפלתי למשחקים של נועם, נפלתי ברגשות שלי כלפי נועם, נתתי למחסומים שלי ליפול והנורא מכל קרה- התאהבתי.

התאהבתי בנועם דאוס, אותו אחד שבהתחלה הייתי מוכנה להרוג.

אם מישהו היה אומר לי שאחרי מספר חודשים הוא ייגע בי במקומות שאף אדם עוד לא נגע בי או שאני אתאהב בו עד מעל הראש הייתי צוחקת לו בפנים וגם מציעה לו להיבדק כי אין מצב שבן אדם שפוי בדעתו היה אומר דבר כזה עליי ועל נועם אויבי המושבע, ואיפה אנחנו היום.

אני מגיעה הביתה מכינה לעצמי שוקו ועולה לחדר, מחליפה לפיגמה הפרוותית והנעימה שלי, מזדחלת למיטה מתחת לפוך ושותה את השוקו שלי, מוזיקה עצובה מתנגנת מהטלוויזיה שלי ואני מרגישה את הלב שלי פועם במהירות, אני לא מאמינה שזה באמת נגמר.

הוא נתן לי ללכת, הוא לא התנגד, שיחרר אותי לדרכי.

אני מניחה את הספל על השידה ועוצמת את עיניי, התחושה היא שהעולם קורס עליי.

אני מתגלגלת במיטה במשך מספר שעות, חושבת ומחשבת כל דבר שאמרתי ומגיעה למסקנה שאני צודקת, להתרחק ממנו ולנתק את הקשר הלא בריא הזה זו ההחלטה הנכונה עבורי.

נועם הולך וחוזר מתי שמתחשק לו לפי מצב הרוח שלו, הוא לא מוכן להתחייב אליי, הוא לא מסוגל.
אני מוכנה לתת לו הכל, את כולי והוא.. הוא לא יכול לתת לי כלום בתמורה.

אני מרגישה דמעות זולגות מתוך עיניי ואני בוכה עד שאני סוף סוף נרדמת.

.....

״נסיכה.״, אני מרגישה שמנערים אותי ואני מנסה להתרחק, ״נו מה.״, אני זועמת ולא פוקחת את העיניים.

״אני ועלמה יוצאים לטייל בטיילת תצטרפי אלינו.״, אבא שלי אומר ואני מפהקת בעייפות.

״אין לי כוח.״, אני לוחשת ונזכרת באירועי ליל אמש, אני לא יכולה להגיד לאבא שלי שאין לי מצב רוח בגלל שאתמול סיימתי את הקשר עם אותו אחד ששיחק עם הלב שלי במשך מספר חודשים ונראה לי שיש לכם קשר שאני עדיין לא עליתי עליו.

״בואי נו זה יהיה כמו פעם, נשב בטיילת נאכל גלידה, אפשר לשכור גם סאגווי.״, אבא יודע שהוא קנה אותי בגלידה.

בחורה קלאסית.

״בסדר בסדר, עשר דקות אני למטה.״, אני קמה ומחבקת אותו.
״יאללה יפה שלי.״, הוא מזרז אותי ואני מצליחה לקום מהמיטה, מאבדת מעט את שיווי המשקל אבל נעזרת בקיר כדי להתיישר, אבא מביט בי בחשד ואני נושכת את שפתי התחתונה.