כוכבים ומה שביניהם

פרק ארבע עשרה- נשיקה סטירה

נועם מלטף את הרגל שלי ואני מתחילה לשמוע את דפיקות הלב שלי באוזניי, או שאני מפסיקה את זה או שאני זורקת לאלף- עזאזל את כל ההבטחות שלי לעצמי ולוקחת את נועם לשירותים, נותנת לו לעשות בי כרצונו.

״אכפת לך להתחלף איתי במקום?״, אני לוחשת לאריאל שיושבת לידי והיא מהנהנת, בעודי קמה מהמקום שלי היד של נועם נשמטת מהירך שלי והמבט שלו משתנה ממרוצה לזועף, מגיע לך.

אני מתחלפת במקום עם אריאל ומרגישה שאני מסוגלת סוף סוף לנשום ולא להיחנק תחת המבטים של נועם.

המלצרית מגישה לנו בקבוק יין לבן אותו נועם ביקש ספציפית, היא פותחת את הבקבוק ונועם מודה לה ושולח אותה לדרכה לא לפני שהוא קורץ לה והיא מסמיקה, פתטית.

נועם עומד ומוזג את היין לכוסות של כולם כשהוא מגיע אליי אני מחזיקה את הכוס שלי, הוא שולח את ידו אל הכוס שלי והאצבעות שלו מברישות בעדינות על האצבעות שלי, אני מרגישה את הדופק שלי שמאיץ אפילו מהמגע הכי קטן, אני נושכת את שפתי התחתונה וחיוך מרוצה נמרח על פניו של נועם בעודו מוזג לי את היין.

אני מודה לו בשקט ולוגמת מהיין שלי, אני צריכה משהו הרבה יותר חזק מיין כדי לשרוד את הערב הזה.

.....

נקודת המבט של נועם-

״בדיוק בעוד חודש מהיום אנחנו יוצאים לטיול שנתי שכבתי, אני מודיעה מראש שאני מקבלת אישורים רק עד שבוע מהיום.״, המוח שלי מתפוצץ מליל אמש, כל הגוף שלי כואב והדבר היחיד שמחזיק אותי בכיתה הזאת הם האיומים של שרי להעיף אותי קיבינימט לפנימייה.

הרגל שלי קופצת ואני מרגיש שאני צריך לעוף מפה כדי לקנות בקבוק טוב של ויסקי שימחוק אותי ליום הקרוב, אם הוא ממש טוב אז ליומיים.

״גם כן, אני מודיעה מראש שמי שינסה באיזושהי צורה להגניב אלכוהול, סמים או כל דבר אחר שהוא לא חוקי ולא נכלל בתקנון בית הספר ייענש בחומרה רבה דאוס!״, רינה צועקת ואני קופץ במקומי, בת זונה.

״בסדר תירגעי אין לי שום רצון לצאת בכלל.״, אני מגלגל את עיניי, ממש טיול של הבית ספר המזדיין הזה זה מה שמעניין אותי.

״כל מי שלא יתנהג בצורה שמכבדת את בית הספר גם כן, יישלח הביתה דאוס!״, היא צורחת ואני מתחיל להתעצבן, שתוריד את הטונים למה אני תכף נמלט מהחלון, ״רינה מה יש לך קמת מלחמה היום שחררי אותי.״, היא לא מפסיקה לחפש אותי ואני קרוב מאוד להתפוצץ.

כל הכיתה צוחקת ואני מביט בהם במבט מזועזע, מה מצחיק בדיוק? אני שולח מבט אל נילי כדי לראות אם גם היא צוחקת אבל מהצד אני מצליח לראות רק חיוך צדדי.

אני נזכר בדחייה שלה אתמול, הצעתי לה להשאר אצלי והיא דחתה אותי.

הבחורה הראשונה שרציתי לשם שינוי וגם הראשונה שדחתה אותי.