אוסף סיפורים קצרים

סיפורה של נסיכה חלק 1

השמש החמימה ליטפה את פניי עם קרניה האחרונות לפני שנעלמה בין ההרים המרוחקים. השמיים היו צבועים בגוונים של אדום, ורוד וכתום וחלקם אף החלו לשנות את צבעם לגוון הכהה של הלילה. התרוממתי מכיסאי והחזקתי במעקה המרפסת בעודי מביטה באנשים מתחתיי אשר חוזרים לביתם לאחר יום העבודה בשדות, במוכרים אשר סוגרים את חנויותיהם ובמדליקי הפנסים אשר החלו בעבודתם.
דפיקה קלה על דלת הזכוכית מאחוריי נשמעה ומשרתת לבושה בשמלה תכולה פשוטה נכנסה בליווי של שני שומרים. הם השתחוו והמשרתת הודיעה לי שהמלך והמלכה מחכים לי באולם המרכזי. הבטתי פעם נוספת בשמיים שהתכהו במהירות ובכוכבים שהחלו לבצבץ ונכנסתי לחדרי. המשרתת פסעה לצידי במבט מושפל ושני השומרים מעט מאחורינו משני צדדינו. הלכתי בגב זקוף במסדרון הארוך. שטיח משי כחול כיסה את ריצפת המסדרון ודיוקנאות של מלכי העבר נתלו על הקירות לצד לפידים בוערים שהאירו את הדרך. משרתים ומנקים לעיתים עברו לצידנו והשתחוו בפני לאות כבוד לפני שהמשיכו בדרכם. ירדנו במדרגות לאולם קבלת הקהל, שם שני שומרים פתחו בפנינו את הדלתות. יועץ המלך ישב על אחת הספות וכאשר ראה אותי, קם והשתחווה.
"מה העניין?" שאלתי אותו עוד לפני שהזדקף בחזרה. "ארוחת הערב עוד לא מוכנה. מדוע המלך והמלכה מצפים אליי?"
הוא הזדקף ושיחרר את המשרתת בהנפת יד. היא קדה בפנינו והלכה אחורנית.
"המלך צ׳ארלס החמישי שלח שליח והודיע שהוא מתכוון לבוא לכאן בעוד יומיים כדי לדסקס עם המלך והמלכה את נישואי בנו, הנסיך רודולף השני, איתך." ענה היועץ. "המלך והמלכה דורשים לדבר עימך לפני."
שמעתי על הנסיך רבות. אחרי הכל, ממלכותינו שכנות ומופרדות אך באמצעות נהר המתחיל מההרים המושלגים והמסתיים בים הגדול. שמעתי על יופיו ועל דאגתו הרבה לאנשיו. שמעתי אף על מקרה בו יצא בחשאי מהארמון, התחפש לאדם פשוט והלך לעבוד בשדות יחד עם הפועלים. נזכרתי בצחוקו של אבי כאשר סיפר זאת לאימי וחיוך עלה על פני. הישירתי את מבטי ליועץ.
"תכניס אותי." אמרתי לו. הוא קד וצעד לצידי בעודנו הולכים לעבר הדלתות הגדולות והזהובות של האולם המרכזי. שומרי הדלת פתחו בפנינו את הדלתות ופסעתי פנימה. האולם המרכזי היה פשוט למראה בהשוואה לחדרים אחרים בארמון. ארבעה עמודים גדולים וזהובים החזיקו את התקרה הגבוהה אשר ממנה יצאה נברשת ענקית אשר האירה את האולם כולו באורה החזק. הקירות היו מלאים בדיוקנאות ושטיח המשי הכחול שינה את צבעו לאדום עם עיטורים מזהב. בקצה החדר היא ראתה את הוריה יושבים על כסאות המלכות. הכסאות היו זהובים ושווים בגודלם, על מנת לסמל את שלטונם השווה, וכן אבנים יקרות בשלל הצבעים היו משובצות עליהם. כסא מלכות נוסף, קטן יותר הונח בין הכסאות. אבי לבש את גלימתו האדומה, את בגדי העור החומים ועל ראשו כתר המלכות הגדול אשר היה עשוי מזהב טהור. הוא בדק את חוד חרבו וכאשר ראה אותי נכנסת בליווי היועץ והשומרים, הכניס את חרבו לנדנה.
אימי לבשה שמלה ארוכה שהתאימה במדויק לגופה והייתה בצבע לילך עם עיטורים לבנים. על ראשה היה כתר המלכות, אשר היה קטן יותר משל אבי אך באמצעו של הכתר שובץ יהלום גדול. היא החזיקה בידיה מכתב וכאשר נכנסנו, קיפלה אותו והניחה אותו על ברכיה.
הוריי חייכו למראי ושלחו את היועץ והשומרים למחוץ לחדר. חייכתי אליהם וקדתי. שמעתי אותם מתקרבים אליי ועד מהרה הם חיבקו אותי. אבי לקח את ידי והוליך אותי לכיוון הכסאות.
"הבנתי שהמלך צ׳ארלס רוצה לחתן את בנו איתי." פתחתי כשהתיישבנו. "אתם בוודאי רוצים לדעת את דעתי בעניין."
"יותר מזה." אימי אמרה "המלך צ׳ארלס חולה והוא רוצה לחתן את בנו כמה שיותר מהר כדי שלא יהיו בעיות."
"אנחנו חוששים שהוא ינסה לשכנע אותנו לכך גם מבלי אישור שלך אך אנחנו לא דוגלים בשיטה זו ולכן אנו מבקשים ממך לבדוק ולהחליט במהירות." אבי אמר.
"אנו מצטערים שאין לך יותר זמן והלוואי והיינו יכולים לדחות את ביקורו אך הם כבר בדרך." אמרה אימי. הבטתי בהורי ואז העברתי את מבטי לעבר החלונות. לא אהבתי את הזמן הקצוב אך על מנת להיות מלכה טובה, עליי לדעת להתמודד עם לחץ של זמן והחלטות של רגע. כבר ידעתי תשובתי וידעתי שגם הוריי יודעים.
"בתור המלכה העתידית אתקל במצבים בהם אצטרך להחליט בזמן קצר אף יותר. אני אבדוק את הנסיך ואכריז את תשובתי כאן." אמרתי והבטתי בהורי. הם חייכו לעברי ואימי החזיקה בידה.
"ילדתי הקטנה הפכה לעלמה יפייפיה ובוגרת כל כך." אמרה והעבירה את ידה בשערי.
"אני כבר בת 21, אמא, כבר לא קטנה" אמרתי בחיוך נבוך.
המשכנו לדבר ולתכנן את זמן שהותם של המלך והנסיך עד שמשרתת נכנסה לאולם והודיעה שארוחת הערב מוכנה.