נשמתי עמוק ודפקתי על דלת הבית .
היום יום לפני הגמר , ולפני שאלך לאולפנים לחזרה הגנרלית הגעתי לבית אימי על מנת ליישר קו עם אנבל .
הדלת נפתחה ואלה עוזרת הבית עמדה בפתח , חייכתי מברכת אותה לשלום ונכנסתי פנימה .
"אנבל בחדר שלה?" שאלתי והיא הנהנה . "תודה" מילמלתי תחת שפתיי ועליתי לחדר שלה .
דפקתי על דלת חדרה "כן" קראה מאשרת כניסה .
לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי אל תוך חדרה . "היי" אמרתי גורמת לה להסיט את המבט מהאייפון שלה .
היא העבירה עליי מבט מגלגלת עיניים וחוזרת להביט באייפון שלה .
"אפשר לדבר?" שאלתי והיא חייכה חיוך מזלזל .
"לדבר? על מה בדיוק?" שאלה משחקת אותה תמימה לא יודעת במה מדובר .
"על היחסים בינינו , אני לא רוצה שמה שייש ביני לבין דילן ישפיע עלייך , מה שאני עושה בחיים שלי לא אמור להשפיע עלייך" אמרתי והיא ציחקקה בזילזול .
היא קמה מהמיטה שעלייה ישבה ונעמדה מולי .
"את באמת חושבת ככה? את חושבת שמה שאת עושה לא ישפיע עליי?! כל צעד שעשית בחיים השפיע עליי , הכל!" צעקה מתקדמת צעד אחד קדימה בעצבים .
"מאז שאנחנו קטנות , אנבל תראי איזה כישרונית אחותך , איך היא רוקדת! איך היא שרה! תראי איך היא לומדת יפה , תלמדי ממנה . היא התחילה כבר תואר ואת מה? אפילו תיכון כנראה לא תסיימי" צעקה עליי את היושב לה על הלב ואני נשברתי מבפנים .
"מה? מופתעת? מאז שאני קטנה זה תמיד - "תהי קצת כמו דניאלה , תראי איזו מנומסת , איזה חכמה , איזה כישרונית" כשההורים אמרו את זה בסדר , שתקתי , לא אמרתי לך מילה אף פעם , ודילן , דילן היה הדבר הכי טוב שקרה לי , הוא הרים לי את המצב רוח כל פעם מחדש , הוא עשה אותי מאושרת" אמרה שמה את ידה על ליבה .
היא תיארה את איך שאני מרגישה איתו בדיוק , מאושרת .
"את גם לפניו ההית מאושרת , היה לך את פפה , ואת יכולה להשיג כל בחור שתרצי , כל אחד! אבל בחרת ללכת דווקא על הבחור שלי , הבחור שגם לפני שהוא נכנס לחיים שלך היה לך טוב בלעדיו .
אבל אני? אני לא אהיה מאושרת בלעדיו , הוא הבן אדם היחיד שהתייחס אליי כאל שווה , הוא גרם לי להרגיש שווה!" צעקה בדמעות .
"כשהוא זרק אותי , נשברתי ואת באת , התנהגת כמו אחות ולרגע חשבתי שאולי נסתדר ואני אניח את מה שספגתי מההורים כל השנים בצד . אבל אז , אז לקחת אותו , לקחת את הבן אדם היחידי שעשה לי טוב על הלב ונשברתי , גם לי מותר" אמרה בכאב ודמעות .
הרגשתי כל כך רע עם עצמי , לא ידעתי שככה היא מרגישה , לא דמיינתי שככה היא תרגיש ואז הבנתי איזה חרא של אחות אני כשלא קטעתי את מה שהיה לי עם דילן מההתחלה .
"אני שונאת אותך , ואני אומרת את זה בלב שלם! הרסת לי את החיים והלוואי והאדמה תבלע אותך" אמרה בכעס וגירשה אותי מחדרה .
הרגשתי חנוקה . ירדתי מהר למטה רצה לרכב שלי ומוציאה מתא הכפפות את הכדורי הרגעה שקיבלתי מהרופא .
נשמתי עמוק כשדמעות יורדות מעיניי מנסה להרגיע את נשימותיי .
השענתי את ראשי אחורה חושבת על מה לעשות .
לאחר סיום התחרות אני נוסעת , לא יודעת לאן אבל כאן , אני לא נשארת .
///פרק לא משהו , מצטערת שלא העלתי מלא זמן פשוט הטלפון שלי כל הזמן נתקע ואני לא מצליחה לכתוב ככה ואני ינסה לעבור לכתוב במחשב.
עכשיו שחוזרים לשגרת הלימודים יהיה לי יותר קשה להעלות את הפרקים , לכן אני מודיעה מעכשיו שאם אני ארגיש עומס ולחץ נפשי , משהו שקורה לי דיי הרבה בגלל הפחד לאכזב , וכאן ספציפית אני מפחדת לאכזב אתכם הקוראים , אני יעלה פרקים לפי לוח זמנים מסויים , לכן אשמח אם תעקבו אחריי כדי שתוכלו להתעדכן בלוח מודעות , אני לא מחפשת עוקבים , קריאות והצבעות , זה לא מעניין אותי , מה שחשוב לי זה שיעריכו ויאהבו את מה שאני עושה כי זה הדבר היחיד שנותן לי את הדרייב לכתוב .
מצטערת על החפירות , תהנו🥵🥵
YOU ARE READING
Between twins
Teen Fiction/גמור/ /הושלם/ דניאלה ואנבל , תאומות שהכי שונות אחת מהשנייה , ביופי ובאופי . האחת עדינה , שקטה , ביישנית וחסרת ביטחון , והשנייה , חיית מסיבות , מקובלת מלאה בחברים ומלאה בביטחון עצמי . השתיים בנות להורים עשירים , כך שכסף לא חסר להן . מה יקרה שהוא יגי...
