she's mine

למה?

________________

*חשוב לי לציין שהיום יום השואה,
אני מאד מכבדת,
אני מפעילה קצת כי זנחתי את הקוראים שלי,
והרבה מבקשים המשך ויש לי כרגע זמן פנוי,

יום הזיכרון לשואה ולגבורה,
נזכור ולעולם לא נשכח ולא נסלח✡❗*

היטלר?.. נכשל,

עם ישראל חיי.
_________________

.
.
.
.
.

🚫תזכורת מהפרק הקודם🚫

"משתגיד אבא" אמרתי בגילגול עיינים

"אל תתחילי לשגע אותי. ושלא תעזי לרדת למטה כשאת לבושה ככה, לילה טוב" קבע וסגר את הדלת.

אני אעשה לו קטע.
אני כל כך הולכת לרדת ככה למטה ואפילו עם מכנס עוד יותר קצר.

הוא יתחרט על זה שהוא הכיר אותי.
ויתן לי ללכת.

אני לא אפול שוב לרגשות האלה שהוא מעורר בי, הוא לא בריא לי.

_

_

_

החלפתי למכנס עוד יותר קצר.
אני מרגישה רע עם עצמי כי לא מתאים לי לצאת עם דברים כאלה, אבל הוא גורם לי להתשגע ואני לא אוהבת את זה.
אז למה שאני לא אגרום לו גם להתשגע?

באתי לרדת למטה,
יורדת מדרגה מדרגה.

"אני באמת אעשה את זה?" מלמלתי לעצמי מלחץ.

שומעת כבר את הצחוקים ואת החברים שלו מדברים.

הלב שלי היה על אלפיים.

אני אעשה את זה. אני אעשה את זה והוא ישנא אותו ויתן לי ללכת.

ירדתי למטה יודעת שכל המבטים עליי.
יודעת שפאבלו משתגע.

התחילו לשרוק לי ולהרים לי,
התחלתי להתחרט שירדתי למטה.

"כוסית"

"בואי בואי תעשי כאן סיבוב"

שמעתי מחבריו.
למה ירדתי אלוהים.

הלכתי לכיוון המטבח לוקחת מים למרות שאני בכלל לא צמאה.
אבל הזדקקתי להם מהלחץ שהיה לי.

אני נשבעת שעוד שניה התעלפתי.

"נשבע שאם אתם לא מסובבים תמבט המזדיין שלכם ממנה אני מפוצץ פה תראש לאחד אחד" לפתע קולו של פאבלו נשמע.

הוא צרח. ליטרלי צרח.

כולם השתתקו בשנייה.

"ושום מילה עלייה יבני זונות אני אפצוץ אתכם" המשיך לצרוח.

התחלתי לרעוד, עליתי מהר במדרגות מסיטה אחורה את מבטי,
רואה את המבט העצבני של פאבלו.

בחיים לא ראיתי אותו ככה פאק.

הגעתי לחדר שתיתי את המים מנסה להרגיע את עצמי שהכל בסדר.