פרק 29
ידיים גיששו על גופי, מטלטלות אותי. מצמצתי בישנוניות, האור סינוור אותי. "מה?" שאלתי זועפת. "בוקר טוב," החיוך של איירן היה כל כך בהיר שהוא סינוור יותר מהשמש. "הגענו."
***
כבר כמה ימים שלא אכלנו כמו שצריך. נסענו על המרבד קסמים מאמריקה לסין. ולמען האמת, זה היה נורא. נסיעה על מרבד קסמים זה לא עד כדי כך מהר כמו שכולם חושבים. הוא לא היה מהיר יותר ממטוס או מרכבת - הוא נע כמו מכונית - אנחנו נעים כמו צב. 'צבצבונים' היה השם שלנו. יותר נכון של נרו.
"מי הצבצבון המכוער שלי?" איירן יסה להעיר את נרו. "צבצבון?" שאל, "צבצבון מכוערון?" נרו העיף לאיירן בוקס שהספיק דיו להעיף אותו מהמרבד. איירן קפץ בחזרה עם זרם האוויר שלו למעלה.
"עוד פעם אחת אתה קורא לי 'צבצבון מכוערון', אני נשבע לך, שהשם שלך יהפוך להיות 'עכברון מסוממון שדרכו עליו עם נעל עשירה במסטיקים ובנדלים.'"
"זה לא שם נורא כל כך." התגרה בו. "צב-"
"סתום."
"תשתקו!" נזפתי בשניהם. איפה אנחנו?" ברגע הזה נרו נזכר גם שהוחא לא יודע איפה בדיוק אנחנו נמצאים. "תסתכלו למטה."
הנמכנו מעוף, ומבעד לעננים היה אפשר לראות את יבשת אסיה, ברוב גדולתה. המשכנו לעופף למטה, ולהיזהר שלא יבחינו בנקודה סגולה מעופפת ועליה שלושה אנשים. ואז נגלה מבנה ארוך מאוד, שעיניי לא יכלו להכיל את כולו - חומת סין. ירדנו למטה וביקשתי שנוכל לעשות הפסקה. זה היה חורף, וכל החומה הייתה מלאה במרבדי שלג ענקיים. הייתי נקודת צבע שונה כל כך מהדבר הצח הזה. לא קלטתי שבזמן שהלכתי שם, בגלל שהייתי עם מכנסי שלושה רבעים, מכפות הרגליים שלי ועד הברכיים החלו להיווצר כוויות בגודל של אגודל.
"זה כל כך יפה." בהיתי בדבר הלבן. כל כך רציתי לגעת בזה. זה הפנט אותי. למה אני צריכה את כל הבגדים האלו? התחלתי להוריד את הכפפות שלי. נגעתי בדבר הלבן. זה היה מגע לא נעים כל כך. לא חם כמו האש המוכרת שלי. "אמא? מה זה?" אמא נבהלה ומיהרה אליי. היא כיסתה את כפות ידיי בחזרה ונשפה עליהן לחמם אותן. "זה... חמודה שלי, זה נקראה 'קור' ובשבילך זה 'רשע' נגיעה של כמה דקות והאצבעות שלך יתלשו אחת אחרי השנייה.
אמא חינכה אותי לא להתקרב לשלג. היא חינכה אותי שהוא מרושע. אבל שלג הוא לא רע - הוא טוב, הוא כייפי, ויש בו המון טוהר. הורדתי את הכפפות שלי והחזקתי אותן ביד ימין. העברתי את יד שמאל, ברעידות קלות על פני השלג. נותנת לעצבים שלי להרגיש את הקור הרענן. לא ממש היה אכפת לי שאני סובלת. זה פשוט הרגיש כאילו... אני נורמלית.
"קיבלתי חיזיון נוסף." הרמתי את ראשי, ורצתי בחזרה אל נרו ואיירן.
***
"היא נמצאת ב'עיר האסורה'." נרו אמר, הוא ישב ברגליים משוכלות על החומה. איירן שיחק בשלג ואני ישבתי לידו, רגלי משתלשלות למטה. " ויש לך מושג מה זה?"
"נופ." הניד בראשו. מעולה. "אני חושב שצריך לבדוק עם אחד הסינים שם..." זקר את סנטרו אל האופק. "אלא אם כן יש לך WIFI..."
"לי יש!" איירן צעק ממטה. נרו התעצבן. "חתיכת אידיוט! היינו משתמשים בג'י פי אס להגיע לבייג'ין במקום כל הבלבלולים שלך בדרך!"
"למען האמת יש לי כאן איפהשהוא..." הוא פשפש בתיק שלו והציא מכשיר שחור וארוך. "תגיד אתה מפגר?" נרו שאל. "לא."
"למה לא אמרת שיש לך אייפון בתיק?!"
"לא שאלת..." נרו רטן וגלגל עיניים.
***
"אוקיי תשמעו את זה. "העיר האסורה הייתה ארמונם של קיסרי סין החל מאצמע תקופת שלטונו של הקיסר השלישי משושלת מינג... בלה בלה בלה... כיום שוכן בו מוזיאון הארמון." הוא משך בכתפיו וסוגר את הטלפון. "נשמע שהולכים להיות הרבה עדים."
***
פרק 30
חושך. פנסי העיר כבויים. אור קטן מנצנץ במרחק, ממנורה שנמתחילה להישרף. אני מקישה באצבעי חלושות ולהבה קטנוטונת מרקדת על אצבעי ומאירה את פני. אני משתדלת שלא יראו אותי. אני לא יודעמת למה, אבל אני מרגישה שעוקבים אחריי. אני מגששת לאורך הקיר האדום עד שאני מגיעה לדלת עץ כבדה. אני מצליחה להשתחל פנימה. ותוקעת בסדק בין הקיר לדלת אבן קטנה. תעברי את החצר החיצונית. קולה המתנגן של אדמה לחש בראשי בצורה מהפנטת. רצתי בשקט את המרחק העצום עברתי את הכיכר האחרונה, כיכר אולם ההרמוניה העילאית, ונכנסתי לאולמות. בכל אולם היה כס מלכות לכל קיסר שהיה. . המשכתי בדרכי, ועברה כמעט שעה בשל התחבאות שלי לפני שהגעתי לחצר הפנימית. היו שלושה אולמות נוספים שהיו מסודרים בצורת L, זה היה משכנם של הקיסר והקיסרית. המקום כולו היה מלא בעמודים מזהב ואת הסמלים של יין ויאנג. תגיעי לפיו - יין. (ארמון הטוהר השמימי) המבנה היה הגדול ביותר מבין שלושת האולמות ברצפה, היתה תבלית של הקיסר והקיסרית, שידיהם יצרו את הסמל של יין ויאנג. יאנג - השמיים, יין הארץ. בפנים. קולה הורה לי. עשיתי כמצוותה. הנחתי את ידיי על ידיה של הקיסרית, שחיבקו את הסמל. זה לא נפתח. איפה השני? שאלה. הוא לא פה.עניתי לה במחשבתי. טיפשה, אני צריכה אותו כדי שתפתחו את השער! אחרת אני אמות כאן! לנצח!
אם החדר לא ייפתח בעוד יומיים, אני אמות!.
---
ויש לחברה שלי יומהולדת! מוקדש לך Uranus1 :)
מצטערת על העיכוב בפרק, החלטתי לעשות דאבל פרק כי אני יודעת שלא יהיה לי זמן לכתוב אותו. רשמתי את פרק 30 קצר, אני יודעת. זה בגלל שיש בו הרבה מידע.
מקווה שנהנתן :)
נ.ב אני אנסה לכתוב פרק גם ב robots true love.
תמוז
YOU ARE READING
בלפייר
Romance[FEATURED STORY] WINNER WATTYS 2016!!! #31 at Romance 15.8.16 זוכה פרס הוואטי לשנת 2016!!! להיות נערה שלא יודעת בדיוק מה היא זה לא קל. בלפייר היא נערה עם כוחות שלא יאמנו. יש לה כוחות מסוג אש, היופי שלה מכשף, ונראה כמעט ולא אנושי. היא מהס...
