בלפייר

פרק 6 - יוסטון היא אוייבת

המגע הפתיע אותי. הבטתי למטה בעיניים מבוהלות. לא היה שום דבר פרט לזרועות שנמתחו מלמטה. האחיזה שלהן בי הייתה איתנה כל כך, שהרגשתי כיצד חבורות כהות מתחילות להיווצר בצידי המותניים שלי.

צרחתי והזרועות שיחררו אותי, נותנות לי את השחרור שרציתי.

המוות צחק, יכולתי לראות איך פני השלד שלו מחייכות כשאפי פגש במים, ואחר כך כל כולי. איך הגוף שלי מתרסק פנימה, ישירות אל תוך החיבוק שלו.

ישירות אל תוך מי האגם.

***

יש אנשים שרואים את האור כשהם מתים. עיניהם מרפרפות לאור האור הלבן, הם שומעים קולות של מלאכים שרים מגן עדן.

אבל אני לא ראיתי את האור. אני לא שמעתי קולות של מלאכים ששרים.

כל מה שאני ראיתי היה החושך מבעד לעפעפיים שלי. כל מה ששמעתי היה שתיקת האגם הנצחית.

חום גופי צנח, איבדתי כל גוון של צבע פרט לשיערי שריחף במים, שוחה סביבי. בועות פרצו מפי כשנשמתי האחרונה ברחה ממני, כשהריאות שלי וכל פיסה מהגוף שלי בערה. אבל למרות כל זה, למרות כל הכאב הזה, הרגעים האחרונים שלי בעולם, הרגשתי טוב עם זה שאני עוזבת. כאילו... כאילו זה נכתב בכוכבים שזה היום האחרון שלי לחיות. כאילו העניקו לי מתנה שסוף סוף אהבתי. שעכשיו כבר לא תהיה טעות, סטייה שתפריע לנורמה בעולם. לא תהיה סטייה שהיא אני.

חלקתי מבין החיים אל המוות. קיוויתי ששם אוכל להרגיש חופשייה.

אבל, באותה מהירות שהגעתי אל לורד מוות, נלקחתי ממנו, והחיוך הזדוני שלו נמחק. הזרועות שבו, ונשאו אותי למעלה, בחזרה אל החיים.

ראשי היה הדבר הראשון שפגש באוויר, שמעולם לא היה קר יותר. בפעם הראשונה הרגשתי שהקור חודר אל תוך העצמות שלי. בפעם הראשונה הבנתי מה כולם מרגישים. עיניי היו עדיין עצומות, והרגשתי שהידיים נושאות אותי בחזרה אל החוף. הן נשאו אותי כאילו לא היה לי משקל אבל היה לי ערך. כאילו הייתי אבק כוכבים.

הידיים הניחו אותי על השלג הלבן, שלא נמס אוטומטית למגעי. הן הונחו על חזי ומיד התחילו ללחוץ עליו ברצף, גורמות לי לפלוט כמויות אדירות של מים. השתנקתי כשטיפת המים האחרונה שנותרה ברחה החוצה. נאבקתי לנשום; נראה שלורד מוות ויתר עליי בקלות ולא משך אותי בחזרה אל זרועותיו.

נשמתי עמוק את האוויר, שדקר את ריאותיי. הזרועות – האדם – זזו ממני. הסתובבתי על הצד והתקפלתי לכדור. היה לי קר, וניסיתי לחזור לעצמי, להפיק קצת חום. אבל לא משנה מה היה, זה לא עבד. ידעתי שייקח לזה זמן. עפעפיי רפרפו, ונפקחו בכבדות. הדם אזל מפניי ברגע שראיתי את מה שנגלה מולי.