בלפייר

פרק 12

~לאחר שלושה ימים~

נרו חיכה לי ביציאה מהבית מלון. התחלנו ללכת לכיוון בית הקפה הקרוב. דחפתי את הדלת השקופה, זרם האוויר

החם מהמיזוג הפשיר את הפנים שלי. למרות שהיה לי לוהט. התיישבנו באחד התאים הצדדיים. מאחורי עמוד שקיסוס כיסה אותו. מלצרית כההת שיער ניגשה אלינו. "שלום." אמרה, "מה תרצה להזמין?" שאלה, "למעשה זה תרצו." תיקן אותה נרו. המלצרית הסתכלה על נרו ואפילו לא ראתה אותי. היא חייכה חיוך מזוייף והסתכלה לעברי בעיניים רושפות. "אני אזמין קפה. והיא...?" הרים לעברי גבה. הצצתי הצצה חטופה בתפריט, "שוקו." פלטתי, כמה שיותר מהר עדיף. המלצרית רשמה בפנקס שלה וקרעה פיסת נייר מתחתית הפנקס. היא שרבטה משהו והושיטה לנרו. "מתי שתרצה אני פנויה." קרצה לו ושירבבה שפתיים והלכה. "איזו זונה." מלמלתי. נרו דווקא נראה מרוצה מהתגובה שלי. "מה? את מקנאה?" שאל אותי מחייך חיוך ענק. עיקמתי את אפי. "לא," אמרתי ומיד הוספתי, "פשוט היא רק רוצה לילה איתך." נרו משך בכתפיו. לא ייחסתי לזה הרבה משמעות חיצונית, אבל מבפנים הרגשתי שגל של זעם גואה בתוכי ועומד לפרוץ החוצה. שהחיה הקטנה והנשכנית עומדת לצאת ולנשוך את המלצרית הזאת. "אתה יודע," נרו הסתכל עליי, "היא הייתה די יפה." 

"גם את יפה." הוא קלט מה הוא אמר והפיל מבט, הוא התחיל להסמיק. מצמצתי כמה פעמים. הוא...הוא.. הרגשתי שקשה לי לנשום. "אני חושב שאלך לשירותים." יכול להיות שהוא מחבב אותי?

המלצרית הגיעה עם השוקו שלי והקפה של נרו. "תודה." אמרתי לה. היא הביאה לי את השוקו ואת של נרו שמה מולי. לגמתי מהשוקו שלי, היו בו מרשמלו. המלצרית התיישבה מולי. "שלום," אמרה לי, הנהנתי אליה. "אה, ה..אמ, נער הזה, איך קוראים לו?" שאלה. "דני למה?" שיקרתי. "הוא מאוד מוכר לי,אני חושבת שלמדתי איתו בבית הספר, איפה הוא גר כאן?" בדוג הוטל. "ברחוב סאן סטריט." היא הנהנה, העיניים שלה ברקו. "תודה רבה   לך." היא הלכה. עקבתי אחריה בעיניים עד שהסתלקה. נרו הגיע. המלצרית לחשה למישהו משהו. האדם הסתכל עליי ועל נרו. השפלתי מבט והתפללתי שהשיער שלי מכסה את פניי והם לא יודעים שאני מבוקשת מספר אחת כאן. הסתכלתי על השוקו שלי ובחשתי אותו בכפית. מעניין, 4 מרשמלו ורוד ו6 מרשמלו לבן. "מה קרה לך?" שאל נרו, הסתכלתי אליו בעיניו השתקפה דאגה. רכנתי לעברו "האדם הזה צופה בנו." לחשתי לו. נרו הציץ אחורה. לפתע עיניי האיש השחור החליפו לצבע כחול. אבל לא סתם כחול, כחול כמו של נרו. מה שאין בעוד מקום. פיו של נרו נפער לרווחה. הוא הסתובב אליי "תקומי, בשקט, ואל תעוררי חשד." לחש לי. ליכסנתי מבט אל השוקו. אוף.  נרו שם 3 דולר על השולחן. והלך, מיד באתי אחריו והשחלתי את ידי לתוך ידו. היד שלו הזיעה, הוא ליכסן מבט אחורה, האדם צפה בכל צעד שלנו. טעות אחת, והכל מתפקשש. התרחקנו משם ואז אני ונרו רצנו אל דוג הוטל במהירות שיא. המעיל של נרו התעופף אחורה ושיערי השתחרר מהגומייה. מה קרה עכשיו?