יצאנו מהאקדמיה כשאמריקה שברה את השערים עם המכונית שלה, ונסעה הכי מהר שאפשר על שביל החצץ. המכונית קפצה כל כמה שניות ואמריקה האיצה. הסתכלתי אחורה, וראיתי באופק עוד מכונית.
"אמריקה...." הודעתי והוא הסתכלה במראות.
"לעזאזל." היא רטנה ונסעה אפילו מהר יותר. זה היה מדהים שלמכונית יש עוד לאן למהר. אבל המכונית מאחורינו הצליחה להתקרב מספיק בשביל שאחד מהם יצא מהחלון עם רובה.
"זה הכל בגללך אמריקה!!!!" צרחתי עליה והמכונית קפצה שוב.
"בגללי?!?!" היא צרחה בהפתעה חזרה.
"לא היית צריכה לצותת להם בכלל!!!! אולי לא היינו נקלעים לזה אפילו."
"אז אתה מעדיף להרגיע את כל המלאכים כשהמחלה המטורפת הזו תגיע בתקופת המלוכה שלך?!"
"את מעדיפה למות עכשיו?!"
"אל תבלבל לי ת'שכל. אנחנו לא נמות." לפתע הזכוכית של החלון מאחורינו התנפץ.
"ועכשיו?!?!?!" שאלתי בכעס והצצתי אחורה. "אמריקה אני נשבע לך שאני רוצה להרוג אותך!!!!!!"
"איזה מן מלאך אתה למען השם?!?!?!" עוד קול ירייה, והכדור נתקע במוט הילוכים. "טוב תפסיק לדבר!!!! אני צריכה להוציא אותנו מכאן." בסופו של דבר הגענו לעיר. זה היה דיי יעיל, באמצע היער אקדמיה וליד היער עיר. אמריקה נסעה שם והבחורים היו אחרינו. "תחזיק חזק...." אמריקה אמרה ונתנה ברקס, עשתה סיבוב חד ונסעה שוב. היא עברה אותם במהירות, ואז לפתע לקחה פנייה חדה לתוך סמטה. הסמטה הייתה בדיוק בעובי המכונית, ושרטה אותה.
"אמריקה!!!!!" קראתי ויצאנו מהסמטה. היא נסעה ולפתע התחיל להיות פקק.
"נו באמת!!!!" היא צרחה והתחילה לצפור בטירוף. היא באה לנסוע לסגת לאחור, אבל הפקק כבר התנוסס גם מאחורינו. "זין!!!!!" היא קראה ונתנה מכה חזקה. "זה אמצע הלילה כוסעמק לכו לישון!!!!!!!!!"
"יש לי רעיון." אמרתי לה ופתחתי את הדלת.
"מה אתה עושה?!?!" היא משכה אותי חזרה לתוך המכונית. ניערתי מעצמי את ידה ופתחתי שוב את הדלת.
"יש שם מונית פנויה. תלכי נמוך, לעבר המונית, תיכנסי לתוכה במהירות." היא היססה, אבל בסוף פתחה את הדלת והתכופפה. הלכנו בשקט, וכל מכונית שעברנו הבטנו אחד בשני. בסוף הגענו למכונית, פתחנו את הדלתות מאחור ונכנסנו. דחפתי את הבחור שישב לאמצע ואני ואמריקה התיישבנו משני צדדיו.
"שלום." אמריקה אמרה לבחור בחיוך מקסים. זה היה נער, בן שבע עשרה בערך. "אכפת לך אם נצטרף לנסיעה?" היא שאלה אותו וגלגלתי עיניים כשהיא נשכה את השפה ושילבה את רגליה.
"אה... אממ.... ל-לא... בכלל לא...." הוא אמר בגמגום והתיישר במקומו. "לאן אתם?"
"למקום עם מכוניות להשכרה." אמרתי והנהג מונית הנהן. במשך כל הנסיעה הבחור פלרטט עם אמריקה והיא צחקה צחוק מזויף ומעצבן.
"הגענו." הנהג מונית עצר והסתכלנו מהחלון. זו התחנה שלי ושל אמריקה.
"היה נחמד להכיר אותך." היא אמרה בחיוך ויצאה מהמונית. נתתי לנהג את הכסף ויצאנו. המונית עזבה את המקום והסתכלנו מסביבנו לראות שאף אחד לא עקב אחרינו. ליד המבנה הקטן, הייתה חנייה עם כל מיני מכוניות להשכרה. אמריקה הסתכלה במראה של אחת המכוניות והתחילה לסדר את השיער הכחול והארוך שלה.
"מה את עושה?" שאלתי והיא התחילה לסדר את החזייה שלה. "בבקשה אל תגידי לי שאת מתכוונת לקחת ממנו את המכונית בלי שום תשלום."
"יש עלייך כסף אדוארד?" היא שאלה במבט חודר. שתקתי, כי לא היה עליי כסף. "יופי. והכרטיס אשראי שלי בתיק שננטש מרב יהירות באקדמיה." היא אמרה ונכנסה לדמות השטן המתוק. "ואנחנו רוצים לשרוד. אני לא מתכוונת לתת לך להעלים את החיים שלנו רק בגלל בעיות מוסר."
"החיים שלנו גם ככה נהרסו." אמרתי לה בכעס.
"אם תמשיך לחשוב ככה, לא נגיע לשום מקום אדוארד. ובטח שלא נמשיך לחיות. ואנחנו צריכים לסדר את הבלגן הזה. עכשיו תשתוק ותחכה כאן." אמריקה הורתה ונכנסה לתוך המשרד שלו. נשענתי עם רגשות האשם על השער שממנו יוצאות המכוניות, ואחריי רבע שעה אמריקה יצאה משם עם מכונית, והרגשות אשם שלי התחזקו. "תיכנס כבר!!!" נכנסתי למכונית וסגרתי אחריי את הדלת.
"לאן אנחנו?" היא יצאה לכביש שפתאום התרוקן ופניה התעוותו.
"אני... אני לא יודעת." היא סיכמה ופלטה אנחה עצבנית. "אני חושבת שבינתיים הרעיון הכי טוב זה לברוח."
"מה דעתך על להתקשר לאבא שלך? לשאול אותו לברר לא יודע. ומה אם בכלל לא הבנו נכון?"
"אדוארד אם לא היינו מבינים נכון הם לא היו רודפים אחרינו ומנסים להרוג אותנו." היא ירתה לעברי והשתתקתי. "אני חושבת שבינתיים נפתח במסע בריחה."
נאלצתי להסכים איתה.
כמה שעות מאוחר יותר, התגנבנו לטיסה. "לאן?" שאלתי אותה אחרי שהיא הגניבה אותנו.
"ניו יורק." היא אמרה ונשענה לאחור על המושב. הרגשתי חרא עם עצמי, לא היה לנו כסף בכלל, הפלאפונים שלנו היו בתוך התיקים שננטשו.
"מה עם כסף? אני לא מוכן לסבול עוד גניבה אחת אמריקה."
"נמשוך מהבנק." היא אמרה וגלגלה עיניים. "אני אוציא את כל הכסף שלי בטענה שאיבדתי את כרטיס האשראי שלי מהבנק, ואסגור את החשבון, אבל ניאלץ לברוח ישר מניו יורק אחר כך."
"למה דווקא ניו יורק?" שאלתי בהקלה. לא נגנוב עוד אחרי הכל... "ומה עם המכונית?"
"אמרתי לבחור לקחת אותה מנמל התעופה." היא הניפה את שיערה לצד. "עדיף גם שברגע שננחת נלך לשנות תדמית או משהו. שיער, בגדים חדשים."
"אני מקווה רק שנגיע בסוף לפתרון." אמרתי ואמריקה הביטה בי בעיניה הירוקות. היה נראה כי היא אולי נהנית מהמצב, אך לא העזתי לשאול למה, וגם לא רציתי לדעת.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
המסע עם השטן
Bilim Kurguזה המקום בין גן עדן לגיהנום. המקום שבו אנחנו צריכים למצוא את עצמנו, ולבחור, למרות שהבחירה לא בידינו. זה כאן, על פניי, האדמה, על כדור הארץ. קוראים לי אדוארד קליין, אני מלאך באקדמיית 'היעוד', בן שבע עשרה. יש לי משפחה נורמאלית, יש לי חברים נורמאלים, הי...
